פרסומים חדשים

רז שרבליס כותב על טיול תרמילאים לפפואה ניו גיני שהתגלה כתחילתו של מסע מרתק אל מחוזות הנפש, שנמשך כבר 36 שנים והוביל לכתיבת הספר. בספר משלובים אלמנטים אוטוביוגרפים ממסעותיו בפפואה ניו גיני לצד מפגשים דמיוניים עם אנתרופולוגים אגדיים שעשו את עבודת השדה שלהם באותו האזור.

בשנת 1979 הייתה טלוויזיה בשחור- לבן, הייתי בן 14 וצפיתי בתוכנית בבי.בי.סי של דויד אטנבורו (האיש עם העבודה הכי טובה בעולם). אני זוכר עצמי בוהה במרקע ולמרות השחור לבן, וידעתי בתוכי שהוא מדבר על המקום הכי צבעוני בעולם.

טיול אחרי צבא הביא אותי למחוזות צבעוניים אלו, שהיו צבעוניים במציאות כמו שדמיינתי – אך השחור לבן של הטלוויזיה מילדותי נותר כסימבול של דיכוטומיה, בגזע, במגדר, בגיל, בהון תרבותי ועוד.

ניקולס מיקלוחו מקלאי (1846-1888) כנראה היה האתנוגרף הראשון בפפואה ניו גיני. יתכן שבגלל שמוצאו רוסי שמו פחות מוכר באקדמיה האירו-אמריקאית, ובכל זאת, הוא עשה עבודת שדה בפפואה ניו גיני כבר בשנת 1871.

במסעותיי בפפואה ניו גיני יצא לי לפגוש אותו. פגשתי עוד אנתרופולוגים אגדיים – גם את מרגרט מיד, גרגורי בייטסון (אחרי שנפרדו), את ברוניסלב מלינובסקי ואנט ויינר בטרובריהנד, את מרלין סטרתרן במאונט האגן.

למען האמת, לא באמת פגשתי. אני יליד 1965.

אבל בספר שכתבתי ויוצא לאור בקרוב, פגשתי אותם.

בספר, טיילנו ביחד בנופיה הנפלאים של מדינה שיושבת על מחצית מהאי השני בגודלו בעולם. דיברנו על חיים ומוות, טקסי התבגרות וטקסי מעבר, על מיניות, אהבה, גבריות ונשיות ועל עוד המון נושאים – וכל זה על רקע טקסט סמי אתנוגרפי מ-36 השנים שאני מבקר במדינה המרתקת הזו.

בספר משולבים חומרים בהם אני משתמש בקורס אותו אני מעביר באקדמית עמק יזרעאל, קורס המאפשר לסטודנטים לראות תאוריות סוציו – אנתרופולוגיות כפי שמופיעות הלכה למעשה בשדה.

הספר איננו אקדמי, הוא אתנוגרפי אך גם משלב אלמנטים אוטוביוגרפיים ממסעותיי בפפואה ניו גיני, ומרכבי הדמיון שבו אלו המפגשים עם אנתרופולוגים שעשו עבודתם שם בעבר.

זו כתיבה הכי רחוקה משל 'זבוב על הקיר'.

והשחור לבן, פורט עצמו להמון גוונים ותתי טון כמו היה פלטת צבעים המסייעת לכתוב. 

שתי סוגיות נבחרות שאשתף כאן בקצרה ונמצאות בספר. אולי לרגל יום האישה הבינלאומי המצוין בקרוב הנושא מתחדד.

הראשונה מגיעה מהאי טרובריהנד. כל סטודנט מתחיל לאנתרופולוגיה לומד על טבעת הקולה, עליה כתב מלינובסקי. מדובר במעין שרשרת אותה ניתן לחפון בכף היד, ואותה בני האיים באזור מחליפים ביניהם בטקסיות וסחר חליפין הרוויים במשמעויות תרבותיות.

בתקופתי שם, ישנתי חודשים בבקתה בטרובריהנד. בכל הבקתות יש סלי ענק בהיקף של מעל מטר, אשר מלאים בכסף מקומי שעשוי מעלי בננות. זה ההון הנשי איתו הנשים מנהלות טקסי אבלות, וברמה הפיזית קשה להתעלם מנוכחות סלים אלו – במיוחד כשהבקתות קטנות הן והסלים, עצומים.

מילנובסקי 'הצליח' להתעלם מהסלים, ובכך למעשה התעלם גם מהנשים.

לקח עשרות שנים עד הגעתה של האנתרופולוגית אנט ווינר (Annette Weiner) לאזור כדי לחקור את המקבילה לקולה, את הצד שלמעשה משלים את עבודתו של מלינובסקי ונותן תמונה רחבה ויותר מאוזנת. תוך המון כבוד, ווינר כתבה ספר לא גדול במיוחד עם כריכה רכה, אבל כזה ששופך אור על כלכלה נשית, על כסף מעלי הבננות שנקרא 'חלב אם' וכשהוא מתבלה, עושים ממנו את חצאיות המיני המסורתיות הקצרות בעולם.

סוגיה נוספת שמופיעה בספרי היא עבודתו של גרגורי בייטסון (Gregory Bateson). לא התמקדתי בעבודה האתנוגרפית שעשה בנהר הספייק ובעקבותיה כתב את הספר Naven, קלאסיקה נוספת שבין היתר כוללת תעוד של טקס עור התנין – טקס התבגרות שאותו גם אני עברתי. אלא בעבודה שהתרחשה עוד קודם לכן, כאשר החל לחקור שבט ששמו באינינג באי ניו בריטן. הוא נטש את מחקרו זה בטענה שהשבט 'משעמם'… אז פנה לנהר הספייק והשאר היסטוריה אתנוגרפית. בשנת 1969 הגיע אנתרופולוג בשם ג'רמי פול (Jeremy Pool) וניסה לעשות 'תיקון', לאחר 16 חודשי עבודת שדה הוא הגיע למסקנה שאכן השבט 'משעמם' עד כדי כך שהוא גם עזב את האנתרופולוגיה ופנה ללימודי המחשב, עד כדי כך.

אז היכן הנגיעה הנשית בסיפור הנטישה של שני האנתרופולוגים?

שתי נשים המשיכו את תהליך המחקר והניבו תגליות מעניינות:

ראשית, ג'רמי הגיע לשדה עם בת זוגו גייל (Gail) וביוזמתה, כארבעים שנה מאוחר יותר, חזרו לשבט הבאינינג וכשהם רפלקסיבים ומבינים שכנראה יהירות ונאיביות הסתננו למחקר המקורי, היא כתבה ספר 'Lost among the Baining'. ומי שבאמת הצילה את השבט 'מקללת האנתרופולוגים' הייתה החוקרת פג'נס ג'ין (Fajans Jane) שבשנת 1997 מצאה מתודולוגיה חלופית לחקור את השבט. למרות שטענה שאכן אין לשבט מבנה 'קלאסי' תרבותי שכולל מיתולוגיה, פסטיבלים, מסורות דתיות וטקסי התבגרות כמקובל ברחבי פפואה ניו גיני, ולמרות שראיונות ככלי מחקר לא קידמו את עבודתה – היא השתמשה במתודולוגיה אחרת ומצאה דרך תצפיות חומרים מרתקים עליהם כתבה ואותם תעדה.

לשמחתי גם בשבט הבאינינג יצא לי לשהות ולחוות חיים בקרב שבט 'משעמם' לא משעמם בכלל.

לסיום, מצורף חלק מהספר החדש, שנמצא כעת בקמפיין גיוס המונים לקראת הוצאתו לאור:

בתוך ההמולה הצלחתי להבחין באדם אחד שנותר לעמוד ולהתבונן בנעשה על החוף. הייתי מעט מופתע, אך מייד זיהיתי אותו: בְּרוֹנִיסְלָב מָלִינוֹבְסְקִי (Bronislaw Malinowski).

"Dzien dobry" אמרתי מתוך מאגר המילים הספורות שזכרתי מנסיעה לפולין. "Bwoyna kaukwau" ענה ברוניסלב בשפת קִילִיוִילָה המקומית כשחיוך גדול על פניו.

ירדתי מהקנו עם חבילת המקלות ועם שתי רשתות והלכתי לכיוונו. "אני רק אשים זאת בבקתה של אהרון" אמרתי תוך שאני מעט נבוך. העובדה שברוניסלב — מי שנתפס כאבי האנתרופולוגיה המודרנית ומהראשונים שיצא לשטח כדי לחקור ולא נותר "על הכורסה" — עומד כאן מולי, ריגשה אותי. עצם העובדה שהגיע לפפואה ניו־גיני כבר בשנת 1914, בהיותו בן 30, הציתה את דמיוני. מעבר לכך, אין בעולם סטודנט לאנתרופולוגיה שלא שמע את שמו ולא למד את כתביו.

"… חוץ מהנוער והחירות הניתנת לו" חזר ברוניסלב לנושא שיחתנו, "ביולי ובאוגוסט יש את פסטיבל איסוף היאם מהגינות. הוא נקרא Milamala. זו עבודה מאומצת ביותר שבה כל המשפחה מגויסת לסחוב את היבול מהגינות המרוחקות לבתי היאם שנמצאים בכפר . בתקופה הזו ניתן חופש מיני גם לבני הזוג הנשואים והם יכולים להתרועע עם פרטנרים אחרים. העובדה שהמקומיים מכירים בנושא התשוקה שקיימת מחוץ לתא המשפחתי ומאפשרים בצורה 'מסודרת' להתנהל מולה — היא דבר מרתק".

הרמתי גבותיי והנהנתי בראשי. "אתה יודע, בשפה שלי קוראים למין מחוץ לנישואין 'בגידה'. זו מילה שאנחנו משתמשים בה גם לתאר אדם שבוגד במולדת, שהוא גם המעשה היחיד שעליו ניתן לגזור עונש מוות. אצלנו, שני המעשים מסתופפים תחת אותה מילה. באנגלית למשל יגידו על רמייה או אי־נאמנות — Cheating או Infidelity ועל בגידה במולדת הם יאמרו Betrayal. הצרפתים הולכים עוד צעד קדימה ומשתמשים במילה 'הטעיה', Tromper. זה הבדל גדול שמשקף התייחסות תרבותית שונה: בוגד, מרמה, מטעה. כאן, בטרובריהנד, זה אף לא אחד מהדברים האלו. ההכרה במשיכה לאנשים אחרים באה לידי מימוש מתוך חוזק הנישואין. ייתכן שזוגיות 'חזקה' יכולה לאפשר לעצמה מימוש עצמי במחוזות אחרים. ואז, לאחר אסיף היאם, הם ישובו לביתם".

"יממשו את עצמם? מה הכוונה?" שאל ברוניסלב.

"אם הייתה לנו אפשרות להקרין את מה שרץ לנו בראש, אז להערכתי לא היינו יוצאים מהבית. זה לא קשור רק לתשוקה ולמיניות. אנחנו לא רוצים שידעו מה אנו חושבים באמת על אנשים מסוימים, מה היינו באמת עושים בסיטואציות שונות אילולא היו סנקציות חברתיות וחוקים שכובלים אותנו לדרך התנהגות מסוימת. אנחנו לא רוצים במידת החשיפה הזו, גם מול היקרים לנו. כאן לפחות מכירים במה שעובר בראש מבחינת מיניות. יש בזה אלמנט גדול של אהבה, 'אהבת בשרים', ויותר מזה — אהבת אדם וקבלתו במורכבות גדולה יותר".

"רעיון מעניין" הגיב ברוניסלב, "בתקופה שלנו לא היה מקרן שכזה, מזל".

*

את הספר ניתן לרכוש כחלק מקמפיין האדסטארט שמתקיים עכשיו להוצאת הספר.

עוד על רז שרבליס: