"> רז שרבליס על אנתרופרופסיה, הדרכת טיולים וחינוך – בחברת האדם
הירשם לניוזלטר שלנו

רז שרבליס על אנתרופרופסיה, הדרכת טיולים וחינוך

פורסם לראשונה ב-22.5.2019

נישה אנתרופולוגית: האנתרופולוגיה שמחוץ ועם האקדמיה – סדרת פוסטים על אנתרופולוגים ואנתרופולוגיות אשר חצבו לעצמן/ם נישה יחודית אשר משלבת עשייה חברתית, מחקר ופרנסה המתבססת על ידע וחשיבה אנתרופולוגיים. מתוך הנחה שבאופק התעסוקה הנוכחי והעתידי הסיכוי לקבל משרה קבועה באקדמיה ילך ויקטן, לצד הדינמיות והגמישות של שוק העבודה – נדמה שרבים מבין אלו הרוצים לעסוק באנתרופולוגיה יצטרכו ליצור לעצמם מקום ומרחב שלא היו שם קודם. אלו הסיפורים של האנשים אשר יוצרים לעצמם "נישה אנתרופולוגית".

רז שרבליס הוא אולי אחד האנתרופולוגים המוכרים ביותר כיום בציבור הישראלי בזכות הופעותיו הרבות באמצעי המדיה השונים, ההרצאות הפופולריות שלו והטיולים שהוא מדריך. שרבליס הוא בוגר לימודי אנתרופולוגיה מהאוניברסיטה העברית, מוסמך במזרח אסיה מתל אביב ומדריך טיולים ותיק בעיקר לפפואה ניו גינאה ויפן. נוסף על כך, הוא מרצה במכללה האקדמית עמק יזרעאל, יועץ לארגונים שונים, מרצה לקהל הרחב ועוד המון דברים אחרים הסובבים סביב אנתרופולוגיה והיכרות עם מגוון תרבותי.

"פעמים רבות יוצא לי להגיד שבימי החונטות הצבאיות בדרום אמריקה השלטון עצר את מרצי הסגל ממחלקת אנתרופולוגיה־סוציולוגיה. אני גאה להיות חלק מהמקצוע הזה. לא שחלילה אני מייחל למעצרי או של מי מעמיתיי, אבל כנראה שיש משהו במה שאנו עושים או אמורים לעשות שמפריע למשטרים. אנתרופולוגיה עבורי היא דרך חיים, היא פילוסופיה או גישה שמסייעת לי לנהל את חיי ולנתח את מה שקורה סביבי והיא כלי עבודה מובהק. ואם הייתי חייב לבחור מילה אחת לכתוב בכרטיס הביקור שלי, זו הייתה המילה "מחנך". אנתרופולוגיה מגויסת אצלי לעבוד בשדה, לא כחוקר, אלא כמי ששב לשדה שחקרו אחרים, ובשילוב תובנותיהם מעצב ומשפיע כסוכן שינוי. בתור 'חוקרי שבטים' אני רואה באנתרופולוגיה קווי מתאר לשבט שדתו היא דת אזרחית, חוקרת, מבקרת, לא רואה ומקדשת – אלא דווקא רואה ומחדשת. אני מאמין שאנתרופולוגיה אמורה להסליל לליברליות, קבלת 'האחר', פירוק 'קדושה' מתוך הבנת המשמעות של סמלים וטקסים, תוך מתן תוואי פרשני של מה היא תרבות באשר היא. עצם ההבנה של מבנה ויסוד קונפליקטיסטי המגולם בתוכו מאפשרת התנהלות מאפשרת יותר.

באנתרופולוגיה יש מטרה – חשיבה על תרבות, ובשל כך מבט מתוך פרספקטיבה רחבה יותר, שבתורה אמורה להביא להתנהגות אזרחית פלורליסטית יותר. במהלך השנים עשיתי כמה דברים שבהם הורדתי את הספרים מהמדף בספרייה ותרגמתי אותם לכותרת בעיתון, הנגשתי חומרים לקהל הרחב, חשפתי קהלים שייתכן שלא היו פוגשים תובנות וממצאים מרתקים אלו. יום־יום אני נוסע לעבודה, ואיתי באוטו 'יושבים' מרקס, בורדייה, גידנס, פוקו, זימל, מרי דאגלס, אדוארד סעיד, גם ורד וינצקי סרוסי ואורנה ששון־לוי, יורם בילו, ניר אביאלי, מלכה שבתאי ועוד רבים וטובים, רבות ומעולות. אין ספק שצפוף אצלי באוטו.

לאן אנו נוסעים?

כשלושים שנים אני מדריך טיולים בפפואה ניו גינאה, שבה גרתי במצטבר יותר משש שנים, ועם התבגרותם של ילדיי הוספתי הדרכה ליפן, פיג'י וסמואה, פולינזיה הצרפתית ואיי הפסחא. אופי ההדרכה שלי ויעדיה מאפשרים לי שימוש רב באנתרופולוגיה, וזו אוריינטציית הדרכתי.

זה 15 שנים שאני מרצה באקדמית עמק יזרעאל בחמישה קורסים ברוטציה: 'פפואה ניו גינאה – מקרה בוחן' – קורס שבו תיאוריות נבחנות אל מול השדה שכל מבוא לאנתרופולוגיה מעלה את שמו; 'אוכל – לא רק קלוריות' – מבט אנתרופולוגי על צלחת המזון, קורס שבזכותו יצא לי להדריך את אהרוני וגידי בשתי התוכניות שלהם ביפן; 'אנתרופולוגיה של תיירות' – היבטים סוציו־אנתרופולוגים של תיירות, כאשר הדגש הוא יישומי, במובן שעל הסטודנטים להגיש מסלול טיול בר־ביצוע שתמה פרשנית מנחה אותו ומנתחת את מסריו, את קהל היעד שלו, את יחסיו אל המקום והאוכלוסייה ועוד; 'לצאת גבר'- דיאלוג של גבריות עם פמיניזם; ו'אנתרופרופסיה – איך הופכים אנתרופולוגיה למקצוע', או במילים אחרות – איך סוכרים את פיהם של הדודים ששואלים : 'מה יש לעשות עם התואר הזה?'.

בד בבד אני עובד דרך חברת 'כישורים־קישורים' עם משרדי ממשלה וארגונים שונים בכל הקשור בשוויון הזדמנויות בין המינים, מה שהחל בקידום נשים בשוק העבודה בתוך העצמתן והמשיך להרחבת העשייה למגדר בכלל ולשני המינים. נוסף על כך, הקמתי את 'מרכז נאיקן ישראל', ליווי תהליכים אישיים תוך שימוש בשיטת נאיקן היפנית, שהיא ציר עוקף פסיכולוגיה. העובדה המרתקת שביפן יש מיעוט פסיכולוגים (וגם עורכי דין, אגב), הציתה את דמיוני, ולכן רציתי לבחון את הנושא. אחת הפרקטיקות היא נאיקן, שמקורה בפילוסופיה בודהיסטית. כיום אני מלווה אנשים בתהליך של התבוננות פנימה והתמודדות עם מרכיבי חייהם בשאיפה לשיפור ההרמוניה בחייהם.

יותר מ־15 שנים העברתי חוג אנתרופולוגיה לילדי גן, 'מסע אל ילדי העולם' היה שמו, ובו העליתי סוגיות תרבותיות בתוך התאמה גילית ובתוך שימוש בנושאי רוחב שהועברו על ידי צוות הגן. כך, לדוגמה, סביב חנוכה דנו בנושא אור וצל בתרבויות שונות; בט"ו בשבט על הקשר בין אדם, סביבה וקיומיות; ובפסח – נושא חירות ומשמעותה ויום המשפחה על מבנים משפחתיים מגוונים. נוסף על כך, אני מרצה לבתי ספר בנושא גיל ההתבגרות מפרספקטיבה של מגוון תרבותי והשוואתי. בהמשך לכך אני נהנה זה שנים רבות להעביר סדנאות מנהלים, גיבושי צוות, העשרות לקהל הרחב בגן החיות התנ"כי, כאשר התפר בין טבע לתרבות הוא התמה המרכזית.

העבודה שלי נבנית תוך כדי הליכה. לשמחתי, לא ידעתי מה אעשה 'כשאהיה גדול', וגם היום אני לא יודע מה אעשה בעוד חמש או עשר שנים. אני מעריך שחלק מהדברים יישארו ודברים חדשים יצטרפו, אבל זה בטוח יהיה קשור לעבודה עם אנשים. כשאני מציג עצמי כאנתרופולוג, רבות הפעמים שאנשים מציינים שהם גם למדו או שזה היה חלומם ללמוד. אין ספק שהתחום נחשב 'סקסי'. כשאני מדבר עם סטודנטים, אני מציין שהלימודים הם כלי רחב גזרה לעשייה בתחומים שונים, במציאות שמשתנה בקצב מואץ. להבנתי, לימודים אלו מסייעים להשתלב בזירות רבות. כעצמאי אני מחויב להתפתח ולהשתנות כל הזמן. להיות עצמאי זה אופי של אדם שמתאים עצמו לאופייה של עבודתו. לא בכדי רוב האוכלוסייה שכירה – אין כאן עניין של טוב או רע, אך זה טוב לי, ולשמחתי זה עובד.

כשנשאלתי אם ניתן להתפרנס מעבודה שכזו, עניתי שבהחלט כן. יש מתח ועיסוק באיזון בין רמת חיים לאיכות חיים, בין צורך כלכלי לבין מה עושים במסת השעות שאנו מקדישים לעבודה. לשמחתי, אפשר לחיות כלכלית וגם לקום מחויך בבוקרו של יום עבודה – זה עניין של תעדוף. לא מעט פעמים כשאני פוגש אנשים בהקשר של עבודה לאחר ששוחחנו בטלפון, הם אומרים שהם ציפו לראות מישהו מבוגר יותר ועם זקן. אין לי מושג למה זקן נדבק לדימוי של אנתרופולוג. מה שבטוח הוא שאני לא מתכנן לגדל כזה…".

עוד על רז שרבליס

הגהה: רגב צברי