אנתרופולוגיה לשבת

מה משותף לאמריקאים שמרנים הפונים לכנסייה האורתודוכסית הרוסית, טורקים ממוצא ארמני המבקשים לחזור לשורשים, וקבוצות בודהיסטיות לאומניות בסרי לנקה המתנגדות למיסיון זר? התשובה לכך פשוטה ואינטואיטיבית – המרת דת. במאמר סקירה בכתב העת Annual Review of Anthropology מנתחת  מיכל קרבאל טובי (המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בתל אביב), את הספרות האנתרופולוגית על המרת דת כתופעה פוליטית. 

מה משותף לאמריקאים שמרנים הפונים לכנסייה האורתודוכסית הרוסית, טורקים ממוצא ארמני המבקשים לחזור לשורשים, וקבוצות בודהיסטיות לאומניות בסרי לנקה המתנגדות למיסיון זר? התשובה לכך פשוטה ואינטואיטיבית – המרת דת. בכל ההקשרים האלו, יחידים וקבוצות משנים בסיס מהותי בהזדהות, באמונה, בפרקטיקה ובמיקום הדתי שלהם; בכל אלו מתרחש שינוי דתי. תשובה מדויקת יותר תתייחס לכך שבכל ההקשרים האלו להמרת דת יש חיים פוליטיים: כאקט שנעשה מתוך מוטיבציה פוליטית או נקרא ככזה, אקט הכרוך במאבקים על כוח, שליטה, ומעוצב על ידי שחקנים פוליטיים כמו מוסדות מדינתיים וטרנסלאומיים. האמריקאים השמרניים פונים לכנסיה האורתודוכסית כעוגן חלופי של משמעות, כאלטרנטיבה לפוליטיקה האמריקאית הפרוגרסיבית המטורללת לשיטתם; טורקים מתנצרים כדי לבטא זהות ארמנית  – קטגוריה שעברה מחיקה, השכחה והשתקה בידי המדינה המתנערת מאחריות לרצח העם הארמני; וקבוצות בודהיסטיות בסרי לנקה יוצרות חפיפה בין היות בודהיסט להיות "אזרח טוב", ומאשימות לכן מתנצרים בבגידה במולדת. בשלוש הדוגמאות שכאן, וברבות אחרות, המרת דת  – כאקט של שינוי דתי – פועלת ומופעלת ככלי פוליטי.  

במאמר הסקירה שכתבתי ל – Annual Review of Anthropology , ניתחתי את הספרות האנתרופולוגית על המרת דת כתופעה פוליטית. כותרת המאמר, "עושה הבדל", ממסגרת את המהלך שאני מציעה בשני מובנים: במובן הראשון, אני טוענת שהערך המוסף של אנתרופולוגיה לספרות הרב-דיסציפלינארית על המרת דת הוא בניתוח של התופעה במונחים פוליטיים. במילים אחרות, הדיון האנתרופולוגי דרך העדשה הפוליטית "עשה הבדל", מימש את ההבטחה המוצהרת לתרומה אמפירית ותאורטית לגוף הידע על המרת דת. במובן השני, הביטוי "עושה הבדל" מאפשר לי להתרחק מהחשיבה השכיחה על המרת דת כקטגוריה של שינוי, במקום זאת, אני מבקשת להראות שאנתרופולוגים ואנתרופולוגיות למעשה מלמדים אותנו איך שינויים דתיים משנים מציאות – "עושים הבדל" בחיים של יחידים, קולקטיבים, משטרים, מדינות וביחסים שביניהם. 

על פניו, המרת דת מתמצה בתהליכי שינוי. המילים "המרה" ו"שינוי" נתפסות בהקשר זה כמילים נרדפות. בין אם השינוי מנוסח כ"שבר", "טרנספורמציה", "מסע", או "ארגון מחדש" (אם לציין חלק מהמושגים שיוחסו להמרת דת); בין אם מדובר במהלך כפוי או וולונטרי, אינדיבידואלי או קולקטיבי, איטי או תזזיתי, חלקי והדרגתי או רדיקלי (אם לציין צירים מרכזיים בניתוח הקיים); ובין אם מדובר במעבר בין דתות, בין זרמים באותה הדת, ביציאה מהדת או בתחיה והתעצמות של חוויה דתית (אם לציין הקשרים בהם נעשה שימוש במושג של המרת דת) – אין ספק ש"שינוי" אינטגרלי להמרה. כיוון שזו נקודת המוצא, זה לא מפתיע שחוקרי דת היו מושקעים תקופה ארוכה בניסיון למפות ולקטלג את סוגי השינוי הנופלים תחת הרובריקה של המרת דת. כיוון שכך, "המרת דת" הפכה לקטגוריה אנליטית רופפת המסתפקת במכנה משותף רחב ורזה וספגה על כך ביקורות. אלו הצטרפו לביקורות על ההטיה הנוצרית המובנית בחקר המרת דת, למשל העובדה שהמחקר עשה שימוש במושג של קונוורסיה (מושג אמיק נוצרי), שניתן דגש עודף לשינויים באמונה (על חשבון שינויים בפרקטיקה דתית, מה שצמצם את הדיון על דתות מבוססות-פרקטיקה כמו יהדות), ועל כך שהתמקדו ביחיד במקום בקהילה. המחקר שחזר כך או אחרת את הדמות של היחיד המיוסר שמגלה את אלוהיו ואת עצמו, ברגע של התפכחות או חיזיון, ולא מיקם אותו בתוך מבנה חברתי או קהילתי, הקשר היסטורי ופוליטי וסביבה במובן הכי בסיסי.   

אנתרופולוגיה נכנסה לדיון על המרת דת מתוך ביקורת על הבעיות וההטיות הללו. אנתרופולוגים/ות (לצד היסטוריונים) הצטרפו באיחור לא אופנתי, באופן ראשוני בשנות ה-70 ובאופן רציני יותר בשנות ה-90, לאחר שעשורים רבים ניתנה הבכורה בדיון לפילוסופים, פסיכולוגים, תיאולוגים וסוציולוגים חברתיים. ההצטרפות המאוחרת מתמיהה לאור העיסוק המתמשך של אנתרופולוגיה בדת מאז לידת הדיסציפלינה במחצית המאה ה-19, ולאור זה שהמרת דת נוגעת בשאלות הליבה של הדיסציפילנה סביב פירוק המובן מאליו והמפגש בין האני והאחר. אנתרופולוגים הצטרפו לדיון מתוך שאיפה להוסיף לדיון הכרה במגוון בין-תרבותי ובין-דתי, ולמקם את היחיד ש"לבו מתהפך" בתוך רשת של הקשרים היסטוריים, חומריים ותרבותיים – הקשרים פוליטיים, במובן הרחב של המילה. 

לטעמי, תשומת הלב המחקרית לפוליטיקה של המרת דת עיצבה מחדש את הדיון. לא רק שאנתרופולוגים הציעו תיעוד ניואנסי וקרוב וניתוח מלמטה ברזולוציות גבוהות; הם גם המחישו כיצד המרת דת פועלת ככוח עם משמעות פוליטית בתוך מדינות ומערכות עולם של קולוניאליזם, קפיטליזם ומודרניות לסוגיה. גם כשאנתרופולוגים המשיכו להישען על הפרדיגמה של שינוי ולבקש לתרום לה, גוף הידע שהם הפיקו ממחיש לדעתי תרומה משמעותית אחרת: מחשבה על איך המרת דת עושה הבדל פוליטי. 

עיקר המאמר מוקדש לניתוח של צירים שסביבם התבסס מחקר על המרת דת כתופעה פוליטית: רגולציה מדינתית, יחסי רוב-מיעוט ופוליטיקה לאומית, קווי שבר במחלוקת, מפגשים קולוניאליים, פוסט- וניאו-קולוניאליים, וחליפין טרנסלאומי. בנוסף, אני מנתחת את "המפנה הפוליטי" בלימודי המרת דת תוך התייחסות להשפעות של תתי-שדות שצמחו במקביל בתוך האנתרופולוגיה: אנתרופולוגיה של מדינה, אנתרופולוגיה של נצרות ואנתרופולוגיה היסטורית. בחלק המסכם של הדיון, אני שואלת אילו תובנות מהספרות על המרת דת ניתן לאמץ במחקר על המרות מסוגים אחרים, לרבות המרות פוליטיות,  המרות מגדריות והמרות מיניות. אני חושבת בהקשר זה על מעברים בין מיקומים פוליטיים מנוגדים ("התפכחות" מליברליזם ופניה לפופוליזם ימני מסוגים שונים – או להיפך), או על א.נשים שגילו זהות מינית או מגדרית הפוכה לזו שאימצו בשלב מוקדם יותר בחייהם.