מאמרי אורח

מה גורם לאדם להתנגד לפרויקטי תשתיות גדולים המתוכננים לקום ליד ביתו? מדוע להתנגד להקמת ׳חוות רוח׳ אשר מייצרות ׳אנרגיה מתחדשת׳ שיכולה לתרום למאבק במשבר האקלים, ואיך זה קשור ל׳מקום׳? שאלות אלו ואחרות עמדו במרכז התיזה של נמרוד שאולסקי, אותה סיים לאחרונה במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית. במסגרת המחקר התמקד שאולסקי ביחס התושבים לפרויקטים של חוות רוח בצפון הארץ, אך ניתן ללמוד מהם גם לגבי מה שמתרחש גם ברמת הגולן:

המחקר שלי נערך באזור תפן, שם נמצאו בשלב התכנון שלוש תוכניות להקמת חוות רוח על שדות היישובים הדרוזים באזור, כסרא-סמיע וינוח-ג'ת. המחקר לווה בראיונות, ניתוח ההתנגדויות וסקר שהופץ בקרב התושבים המקומיים (יהודים ודרוזים כאחד). מאות תושבים (גם דרוזים וגם יהודים) הגישו התנגדויות לפרויקטים. נכון להיום, שתיים מהתוכניות נדחו ואחת נמצאת בשלב הדיון בהתנגדויות.

אחת התימות המרכזיות שחזרו בהן, כמו גם בראיונות השונים שערכתי, הייתה החשש מפגיעה באופי המקום. תושבים רבים תיארו את המקום שבו הם חיים כאזור כפרי ופסטורלי, ואת הטורבינות כמשהו תעשייתי שעלול לפגוע בנוף ולהשפיע בצורה שלילית על אופי האזור. ניתן למצוא בהתנגדויות משפטים כמו "כל צורת הנוף הנוכחית שכוללת צמחיה טבעית, עצי אלון ואלה יוחלפו במפלצות מתכת ענקיות", ו "הטורבינות… יהפכו את כל האזור למרחב תעשייתי בתזזית מתמדת".

בספרות האנתרופולוגית והגיאוגרפית יש כתיבה ענפה העוסקת בצורך להתחשב במידת ההתאמה בין פרויקט תשתיות מוצע לבין אופי המקום והסמליות שלו בעיני התושבים (לדוגמא Devine-Wright, 2009). פרויקט שנתפס כפוגע באופי המקום, נתפס גם כגורם שעשוי לערער את הקשר של התושב למקום (place attachment), ואת זהות המקום (place identity), ובכך לעורר עמדות שליליות והתנגדות.

תימות מרכזיות נוספות שעלו במחקר שלי היו החשש לטבע המקומי, חשש כלכלי וחשש בריאותי. מבחינת הפגיעה בטבע, הטורבינות עלולות לפגוע ולהרוג ציפורים ועטלפים, שחלקם נמצאים בסכנת הכחדה. זאת גם הסיבה שרוב ארגוני הסביבה הצטרפו להתנגדויות והראו כיצד שהפגיעה הפוטנציאלית של הטורבינות במגוון הביולוגי ובטבע, גדולה יותר מהתרומה הפוטנציאלית שלה למאבק כנגד משבר האקלים.

מבחינה כלכלית, ישנו חשש מפגיעה בפריון העבודה, וכן מפגיעה באיכות החיים אשר עלולה להוביל לירידה בערכי הנכסים. מבחינה בריאותית, מחקרים הראו שהרעש מהטורבינות עלול לגרום להפרעות שינה וללחץ (סטרס), כמו גם להפרעות קשב וריכוז, ולהפרעות נוספות. הפרעות אלה עלולות להצטבר עם השנים ולגרום לנזק מנטלי וגופני. הרעש פוגע רק במי שנמצא בקרבת הטורבינות, אך מרחק ההשפעה המדויק נתון לוויכוח ותלוי גם בכיוון הרוח. ניתן לראות סיכום יפה של רבים מחששות המתנגדים במאמר הבא: (Petrova, 2013).

החקלאים הדרוזים עובדים את הקרקע שלהם במשך שעות ארוכות בעונות מסוימות (למשל, בעונת הקטיף), כך שפוטנציאל הפגיעה של הטורבינות באיכות החיים שלהם ממשי ומשמעותי. בחלקות ישנם מבנים חקלאיים הנקראים "איזבות", המשמשים כמוקד חברתי ומשפחתי, והמשמשים לעיתים גם ללינה, כך שלא רק סביבת העבודה שלהם עשויה להיפגע, אלא גם הסביבה החברתית.

גורם נוסף להתנגדות לחוות הרוח הוא תפיסת הצדק וההוגנות של הפרויקט, דבר המופיע אף הוא לא מעט בספרות המחקרית (למשל פה:Walker & Bakster, 2017  ;Rand & Hoen, 2017). ניתן לחלק גורם זה לשלושה חלקים: תפיסות של צדק סביבתי או חלוקתי, צדק תהליכי ואמון.

לצדק החלוקתי כמה מימדים. המימד הראשון הוא של היישוב או האזור מול אזורים אחרים בארץ. נכנסות לפה, למשל, טענות בדבר חלוקת עומסים בין המרכז לפריפריה. מימד שני הוא של חלוקת הרווחים והעלויות בין הקהילה המקומית ליזם. ניתן לראות השתקפות של טענות אלה בטענות המתנגדים, למשל: "אני מרגישה שרק אינטרסים של אנשים שלא חיים פה… הם בעדיפות ונלקחים בחשבון במקומנו".

מימד נוסף של צדק חלוקתי הוא של תפיסת הצדק בין התושבים בקהילה המקומית. השדות בכפרים הדרוזים מחולקים להרבה חלקות קטנות בבעלות משפחתית. חוות הרוח, גם בגליל וגם בגולן, מתוכננות לקום על אדמות חקלאיות של היישובים הדרוזים. היזמים חתמו על חוזי שכירות ארוכת טווח מול מספר מצומצם של בעלי חלקות שעליהן מתוכננות לקום הטורבינות, כאשר בפועל השכנים לא יקבלו שום פיצוי, אבל יסבלו מתופעות הרעש וכן מתופעת הריצוד של הטורבינות, עובדה הגורמת לתחושות של אי צדק ועלולה לעורר מריבות בתוך הקהילה.

החשש ממריבות פנימיות בקהילה נתגלה במחקר כאחד הגורמים המשפיעים על עמדות שליליות כלפי הפרויקטים, במיוחד בקרב בני העדה הדרוזית. חששות אלה עלו בראיונות וגם משתקפים בהתנגדויות שהוגשו, למשל: "הקמת הטורבינות על אדמות הכפר עלולה ליצור קרעים משפחתיים וחברתיים גדולים בכפר בין המתנגדים ובין אלה שחתמו על הסכם עם חברות הטורבינות".

באשר לשני החלקים הנוספים, תפיסת הצדק התהליכי של תהליך התכנון וההצבה של חוות רוח, והאמון במוסדות התכנון וביזם, הם גורמים השזורים זה בזה. רמת האמון ברשויות התכנון, כפי שהשתקפה בראיונות ובהתנגדויות, גם בקרב הציבור היהודי, היא נמוכה. רובו של הליך התכנון מבוצע ללא ידיעת הציבור, כאשר התוכניות מפורסמות לציבור רק בשלב ההתנגדויות ולאחר הפקדת התוכנית, כאשר היא למעשה כמעט מאושרת. הליך שיתוף הציבור הוא באחריות היזם ונעשה, על פי טענות המתנגדים, בצורה מינימלית ורק "בשביל לצאת ידי חובה".

ניתן לראות בהתנגדויות גם טענות על חוסר צדק תהליכי הנובע מאי שיתוף הציבור בתהליך, למשל: "אני מרגישה שרימו אותנו… כי לא שיתפו את התושבים ולא קיבלו את אישורנו לתוכניות ולתשתיות שהטורבינות צריכות". היזם נתפס כמישהו זר, שמעניין אותו רק הכסף שהוא ירוויח מהפרויקט, ולא רווחת התושבים. התושבים מרגישים באיזשהו מקום חסרי הגנה כנגד היזם והרשויות במדינה.

במקרה של העדה הדרוזית, נוספות לחששות הנ"ל גם תחושות של אפליה, המעורבות בחשש מאובדן של אדמות. הדרוזים סבלו במשך השנים מהפקעת קרקעות והצטמצמות מרחב המחיה שלהם, והם רוצים לשמור על מה שנותר. טענות בסגנון זה ניתן למצוא בהתנגדויות, למשל: "תמוה בעיני שסביב לחלקות הפרטיות יש אדמות מדינה בכמות גדולה מאוד. ומדוע אין המדינה משתמשת באדמות אלו ומבצעת מחטף על אדמותי, למרות שבעבר נעשו הפקעות קרקע לטובת המדינה?" בנוסף, האדמות החקלאיות מהוות עתודה אפשרית להתרחבות הכפר, והתוכניות לבניית חוות הרוח פוגעות באפשרות זו. חשש זה עלה במחקר כגורם מובהק המעורר עמדות שליליות ביחס לפרויקטים.

לתוכנית להקמת חוות רוח בצפון הגולן, הידועה ברשויות התכנון בשם תת"ל 47, הוגשו מעל אלף התנגדויות ע"י התושבים הדרוזים וגורמים נוספים. כאשר בוחנים את ההתנגדויות הללו רואים שעלו בהן טענות דומות לאלה שעלו בגליל (ושמופיעות גם בספרות המחקרית, כפי שהוצג לעיל).

התנגדות הקהילה הדרוזית בצפון הגולן לפרויקט היא רבת שנים. ההתנגדויות עברו כבר את כל הערכאות, כולל התנגדויות, ערעורים בוועדות התכנון ופניה לבית המשפט, ונכשלו. בדצמבר 2020 היו ניסיונות לעלות על הקרקע ולהתחיל בעבודות, אשר נתקלו כבר אז בהפגנות אלימות. ראוי לציין שתושבי הגליל לא נותרו אדישים לבעיות שצצו בגולן, כפי שניתן לראות בהתנגדויות, למשל: "כאיש דת אני מתנגד בכל תוקף לתוכנית, כאשר אני רואה מה עובר על אחינו הדרוזים ברמת הגולן – מהומה, תסיסה, סכסוכים, ריב בין אחים ומשפחות".

המאבק בטורבינות משלב בתוכו מאבק סביבתי, קהילתי וחברתי. בלי להבין את סוגיות הקשר למקום, האמון ותחושת אי הצדק, קשה להבין על מה המאבק. לקראת הפרקים הבאים שכנראה עוד יגיעו בקרוב, כדאי לקחת סוגיות אלו בחשבון, על מנת לנסות לפתור את הקונפליקט.

עוד בנושא: