אנתרופולוגיה לשבת, רק היום

האם אסונות אזרחיים הם עונש קולקטיבי מן השמים? מה הן הסיבות להתרחשותם של אסונות, בעיני האדם החרדי? אלו לקחים הוא יבקש להפיק מאסון כזה? האם הקהילה החרדית מבצעת חשבון נפש דתי באופן מסורתי, או שמא חשבון הנפש הקלאסי מתמקד בעוולות חברתיות? במאמר שפורסם בכתב העת Religions, מנתחים תהילה גאדו (דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית)  ודוד פישהוף (חוקר עצמאי של תהליכים חברתיים ופוליטיים ארוכי טווח) את אופני התמודדותן של קהילות דתיות עם אסונות אזרחיים, דרך שניתחו ניתוח תגובותיהם של בני הקהילה החרדית לאסון מירון, שהתרחש בליל ל"ג בעומר תשפ"א (2021).

מאז המאה ה-16 מהווה הר מירון מוקד עליה לרגל ליהודים, ובפרט בליל ל"ג בעומר – הילולת רבי שמעון בר יוחאי. בעשורים האחרונים מתקיימות עליות המוניות להר בל"ג בעומר, בהן משתתפים מאות אלפי בני אדם, אך המקום לא ערוך להכיל כמות גדולה כזו של מבקרים בו זמנית. בליל ל"ג בעומר תשפ"א (2021) התרחש בעת ההילולה במירון האסון האזרחי הגדול בתולדות מדינת ישראל, המכונה "אסון מירון". עקב צפיפות אדירה בשביל מעבר תלול שנחסם ביציאתו ורצפתו החלקה, נוצרה מפולת אנושית שהובילה למותם של 45 גברים וילדים, ופציעתם של מעל ל-150 בני אדם. רוב ההרוגים והפצועים הם מבני הקהילה החרדית בישראל, והם מייצגים את כל קצוות הקשת של הקהילה החרדית.

אל הקהילה החרדית מתייחסים גאדו ופישהוף במאמר כ'קהילה מדומיינת' (Imagined Community), היות ומקהילה קטנה היא הפכה בשבעים השנים האחרונות לקהילה הכוללת מעל מיליון חברים, ומורכבת מזרמים ותתי זרמים רבים ומגוונים, אשר לעתים אין דמיון ביניהם, וכן שוליה מתרחבות בהתמדה.

אנשים דתיים המגיבים לאסון אזרחי, עשויים להגיב אליו באופנים שונים. החל מתגובה רגשית עזה, וכלה בתגובה דתית-אמונית. חלקם מתמקדים במה שאירע, שואלים את עצמם האם וכיצד היה ניתן לנהוג אחרת וכך למנוע את האסון. אחרים נושאים את עיניהם כלפי העתיד, ומבקשים לבדוק מהי הפקת הלקחים הנחוצה כדי שאירועים כאלו לא יישנו. יש שנוטים לחפש אשמים או אשמה, אם בין האחראים הפורמליים לקיומו של האירוע, ואם בדרך בה התנהלו האנשים בעיצומו.

התחקות אחר 'סיבה' לאסון, היא תגובה אנושית מתבקשת, אך המישור בה היא מתקיימת – משתנה מאדם לאדם. בהתאם למסורת היהודית המשתקפת בדברי הרמב"ם (הלכות תעניות פרק א), במקרה של צרה מתרגשת על הציבור, הקהילה נקראת לקיים חשבון נפש על מעשיה הרעים, ולא לתלות את הצרה ב'מנהג העולם', חשבון הנפש המבוקש הוא זה שיגרום להסיר את הצרה ולמנוע אותה.

במאמר זה נעשה ניסיון ראשוני מסוגו למפות את קשת התגובות האפשריות לאסון אזרחי, תוך שימוש במדגם גדול במיוחד ומייצג של הקהילה החרדית. לשם כך השתמשו גאדו ופישהוף בשיטת ניתוח איכותנית-קונסטרוקטיביסטית, וביצעו ניתוח של 1,146 תגובות מילוליות לסקר אינטרנטי שנערך בעקבות האסון. הניתוח העלה מודל תיאורטי-קטגורי המצביע על שלושה סוגים עיקריים של תגובות.

התגובות השכיחות ביותר הן תגובות רגשיות, ביניהן ניתן למצוא תגובות מוכוונות עבר, כמו הבעת אבל וצער, ולעומתן תגובות מוכוונות עתיד, כמו חרדה או חשש.

סוג אחר של תגובות במודל הוא תגובות אזרחיות, אשר ניתן לכנותן רציונליות, גם ביניהן ניתן למצוא חלוקה פנימית בין אלו שמחפשים את האשמים, מוכווני עבר, ובין מוכווני העתיד שהציעו שיפורים על מנת שאירוע שכזה לא יישנה.

הסוג השלישי של התגובות הן תגובות דתיות ורוחניות, הן מחולקות לשלושה אשכולות משנה. אשכול אחד הוא אשכול דתי מסורתי, העוסק בחשבון נפש דתי, במסגרתו ישנו ניסיון לחיפוש סיבה דתית לאסון (עבר), או מוצע חיזוק דתי על מנת למנוע הישנותו של אסון כזה (עתיד). האשכול השני הוא רוחני-טרנסצנדנטי, גם הוא רואה את האסון כמסר שמיימי, אך הוא איננו עוסק בתיקון המעשים הדתיים, אלא בהתלבטות בשאלות אמוניות (מוכוון עבר) כשחלק מהתגובות כוללות אמירות על כך שלא היה ניתן למנוע את האסון, היות והוא תלוי ברצון שמים. באשכול זה קיימות גם תגובות מוכוונות עתיד, של חיפוש רוחני וציפייה לנחמה וגאולה.

את האשכול השלישי הם כינו 'חברתי-רוחני', משום שהוא משתמש במודל המסורתי של חיפוש סיבה רוחנית-דתית לאסון, או הפקת לקחים, אך הוא מתמקד בעוולות חברתיות ומוסריות, ומצביע עליהן כסיבה לאסון (עבר), סיבה רוחנית כמובן, או קורא להפקת לקחים במישור החברתי כדרך למניעת אסונות דומים (עתיד). את התגובות המתמקדות בסיבות אלו מכנים גאדו ופישהוף 'קלקול עולם', ולממוקדות בעתיד הם קוראים 'תיקון עולם'. החוקרים משערים כי אשכול זה צמח על חשבונו של חשבון הנפש הדתי, שאמנם מעוגן במקורות היהודים. יחד עם זאת, מספר התגובות החברתיות-רוחניות גדול בהרבה ממספר התגובות העוסקות בחשבון נפש דתי קלאסי, וזה אומר דרשני.

בטבלה שלהלן – המודל התיאורטי בחלוקה לסוגי תגובות של הקהילה החרדית לאסון אזרחי

עיון בממצאים לפי המודל המוצע, מציף כמה נקודות הראויות למחקר נוסף. נראה למשל כי בתגובות הרגשיות והאזרחיות קטגוריית העבר גדולה מקטיגורית העתיד, בעוד שבתגובות הדתיות והרוחניות, קטגוריות העתיד גדולות יותר. ממצא זה עשוי לסמל נטייה לתעל את הכאב בצורה חיובית לכיוון מעשי ואקטיבי, ולאפשר, גם במישור הדתי, פעולה המספקת תחושה של סוכנות ומסוגלות עצמית. דברים נוספים אותם מתבקש לבדוק במחקרי המשך, הם מאפיינים של גיל ומגדר, או הלימה בין התגובות הללו ובין תפיסת העולם של המגיבים. האם תגובה אזרחית המתמקדת במישור המעשי, מאפיינת נקודת מבט מחולנת או מודרנית? האם ניתן לנבא מי יגיב כיצד? אלו דברים שחשוב וכדאי לבדוק, משום שיש להם משמעות להתמודדותה של הקהילה החרדית גם בנושאים אחרים, כמו מגפת הקורונה למשל, והתמודדותן של קהילות דתיות עם אסונות.

גאדו ופישהוף מציינים כי האסון הוביל לחיזוק הקהילה ותחושת הסולידריות בה, למרות גודלה ושונותה. הם סבורים כי המודל עשוי לסייע במיפוי עתידי של תגובות ונקודות מבט לאירועים דומים.

Gado, Tehila, and David Fishof. 2023. "Spectrum of Response Styles in a Religious-Orthodox Community to Civilian Disasters: The Responses of the Haredi Community to the Meron Crowd Crush (2021) as a Case Study" Religions 14, no. 3: 294. https://doi.org/10.3390/rel14030294