ברכות, מאמרי אורח

ברכות לד"ר הגר חג'ג'-ברגר, פרופ' גד יאיר ופרופ' טובה גמליאל על פרסום הספר בעריכתם – "אתנוגרפיה בהולה: פרספקטיבות חברתיות על מגפת הקורונה" – שפורסם בהוצאת אוניברסיטת בר אילן. הספר מאגד מחקרים שנערכו בחודשים הראשונים של מגפת הקורונה, שמשרטטים מבטים מגוונים על התקופה. בנוסף, פרסומם במסגרת הספר בעריכת השלושה מאפשר להצביע נחיצותם של מחקרי בזק לתהליכי קבלת החלטות ולהבנת השלכותיהן החברתיות של אירועים ממושכים בסדרי גודל כמו מגפת הקורונה. לרגל יציאת הספר, כתבה הגר חג'ג'-ברגר, אחת מעורכות האסופה, על הספר ועל מחקרה שלה עבור בחברת האדם.

"המידע בדבר מחלה מידבקת חדשה שמתפשטת בסין החל לטפטף למערב בסוף דצמבר 2019. חודש לאחר מכן – השמועות היו כבר נחלת הכלל. וירוס חדש התפרץ בסין, הוא אלים, הוא מידבק, והוא מסוכן. סין הכריזה על עוצר מלא בווהאן, מקור התפרצות הנגיף, וארגון הבריאות העולמי התריע בדבר מחלה חדשה ונתן לה שם: קורונה או קוביד 19. כבר בסוף ינואר 2020 הורה נשיא ארצות הברית, דונאלד טראמפ, לסגור את קווי התעופה בין סין לארצו, וזאת במטרה לבודד את "הנגיף הסיני" במקום שבו הוא התפרץ. אבל זה כבר היה מאוחר מדי… תוך שבועות ספורים התברר שהשד כבר יצא מזמן מהבקבוק הסיני והתפשט בעולם. במרץ 2020 הכריז ארגון הבריאות העולמי על מצב חירום לנוכח הפנדמיה העולמית. העולם נסגר, כמעט באחת. למראה תמונות הזוועה שהגיעו תחילה מסין ולאחר מכן ממדינות אחרות כמו איטליה, ספרד וניו יורק – מדינה אחרי מדינה הודיעו על סגר כללי. חרדת מוות השתררה בעולם. מטוסים הדמימו מנועים, הבורסות קרסו, בתי ספר נסגרו, ולמעט מאמץ מחקרי שהתמקד בקורונה- גם חוקרי האקדמיה הסתגרו בבתיהם. את ההוראה הם ערכו מרחוק, ובתחומים רבים- ובהם מדעי החברה-המחקר השגרתי שלהם נראה בלתי רלוונטי."

בתחילת פברואר 2020 התחלתי את מחקרי הבהול בקרב המבודדים הראשונים, עוד טרם הסגר הכללי. במרץ 2020 טובה גמליאל, גדי יאיר ואני הוצאנו קול קורא לאסופת מאמרים הנשענת על מחקרים בתחום מדעי החברה שנעשו בחודשיה הראשונים של התפשטות מגפת הקורונה. הופתענו לגלות שחוקרים רבים פנו אלינו והתעניינו, חשבו, או תהו אם להתחיל מחקר. חלק מהם שלחו רעיונות למחקרים עתידיים, מרתקים, אך עתידיים, מעטים מתוכם החלו את המחקר. אותם אלו נבחרו להיות חלק מאסופה זו, בהשראת המושג "אתנוגרפיה בהולה".

טבעתי את המושג הזה במחקרי על המחאה החברתית ב-2011 ועל אף השוני המובן, היו גם הם חלק מתנועה כלל עולמית. עם זאת, בהקשר ההוא, המחאות לבשו במדינות שונות פנים שונות (מחאות כיכר תחריר בקהיר לא דמו למחאת הדיור והמילקי בישראל, וגם לא לתנועת אוקיופיי וול סטריט בארצות הברית). הצורך של מדעני חברה להתמודד עם תופעה חברתית שפורצת כמו משום מקום – ולעיתים גם נעלמת באותה מהירות – הצריכו פיתוחים מושגיים ומתודולוגיים.

האסופה הנוכחית רלוונטית בימים אלו יותר מתמיד. היא מחדדת את הצורך שלנו כחוקרי חברה ותרבות לקחת חלק בהבנה, ניתוח ופרשנות של אירועים חברתיים בזמן התרחשותם ולאפשר הצצה למציאות שמשתנה לנגד עינינו. בימים אלו, בהם אנו ניצבים למול אירוע חברתי מכונן בחברה הישראלית, על חוקרות וחוקרים לצאת עם מחברת ועט לשדה החברתי ולשאול שאלות באשר לתפיסות התרבותיות, למרקם האנושי, לשסעים כמו גם לרצון באיחוי וחשיבה על המלכד. השתתפות בהפגנות, הקשבה למוחים, ניתוח פוסטים ושיח ברשתות החברתיות, ניתוח הצהרות פוליטיות ועוד- כל אלה ילמדו אותנו על התהוות חברה בעת אירוע חברתי.  

בכך אתנוגרפיה בהולה היא קריאה לפעולה מעבר להיותה שיטת מחקר. מטרתה של מתודה זו היא לאסוף ממצאים אודות אירוע חדש, מפתיע ומשמעותי בחיי הפרט והחברה, שמוביל למצב חירום; בין אם מדובר במצב חירום חברתי, כלכלי, בטחוני, אקולוגי, אפידמיולוגי או אחר. מלכתחילה, מועד פריצתו ומשכו של האירוע אינו ידוע, ולפיכך נוצרת בהילות בתיעוד התרחשותו, השפעותיו ותוצאותיו האפשריות. כך, האתנוגרפיה הבהולה מאפשרת ללכוד מצב קיומי לימינלי, שמצד אחד מפרק את המוכר והידוע, ומצד שני יש עמימות ביחס למציאות שתתהווה בעקבותיו. אירוע בהול הוא אירוע המוציא את המשתתפים בו משגרת חייהם אך טרם מחזיר אותם לשגרה אחרת. הוא שלב מעברי. בכך הוא אזור סף  (liminal zone). לפיכך, הלימינליות היא מאפיין מרכזי במחקר בהול.

אסופה זו מאגדת בתוכה חומרים ממחקרים על שדות שונים שתפסו נקודת זמן שהיא "אל-חזור", ומאפשרת, מתוך נקודת מבט רטרוספקטיבית לקשר בין אירועי ההווה לאירועי העבר תוך מחשבה על העתיד החברתי. באסופה מוצגים 12 מחקרים בהולים משדות מחקרים שונים ומגוונים, בין חוקרים בכירים לחוקרים בראשית דרכם, שיצאו לפעולה. המוזות לא שתקו לאור המטושים הרועמים  והם אספו ותיעדו חומרים יקרים מפז המהווים מצע להבנת תהליכים המתחוללים לנגד עינינו. מחקרים אלו תפסו את האנושי החולף ואפשרו כניסה לשדה ולמרחב שלא ישוב, בראשוניות ובלימינליות שלו, בין מה שהיה למה שיהיה.

במסגרת היכרות זו עם האסופה, ארצה לנצל את ההזדמנות להודות לפרופ' טובה גמליאל ופרופ' גד יאיר שהלכו איתי מראשית הדרך בשיחות רבות, מחשבות ומחשבות חוזרות. תודה על היותכם מורים וחברים לדרך. ארצה גם להודות לחוקרים ולחוקרות שלקחו חלק באסופה ועל אף בהילות המחקר, היו סבלניים עד להוצאתה- אבידר רות, בנזימן יובל, בר לב שירלי, ברכאת אבתסאם, ותד לואי, זך סימה, כהן ז'נט, כרמלי יעל, ליבר דפנה, לידור רוני, מלר טל, ניות מיקי, פירסט  ענת, רזפורקר אפפלד איריין, רמר ביאל שרון, שושני בר לב אשרת, שמוע- ניר ליפז.

לתוכן העניינים ולרשימת המאמרים ניתן להיכנס ללינק