פרסומים חדשים

עם הקמתה של ממשלה דתית-חרדית, נדמה כי העיסוק במתח שבין יהדות לליברליות שוב בכותרת ומעלה את השאלה כיצד השיח הציבורי והמושכים בחוטים, ישפיעו על מיקומם החברתי של הזרמים הלא אורתודוכסים בישראל. בתזמון זה, יוצא לאור בימים אלו ספר חדש השופך אור על הקהילה הרפורמית בישראל, פרי עריכתם של ד"ר אלעזר בן לולו (אוניברסיטת אריאל בשומרון) ופרופ' עופר שיף (אוניברסיטת בן גוריון), בהוצאת מכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

הספר מנתח את מיקומיה הסוציו־פוליטיים וההיסטוריים של התנועה הרפורמית בחברה בישראל; ובכך מאפשר ללמוד על תהליכים חברתיים רחבים יותר בחברה הישראלית. המאמרים מעוררים שאלות הנוגעות לעצם היתכנותה של התקבלות התנועה בארץ, לאופייה ולהיקפה; לקשיים בקליטתה במרחב האתנו־לאומי של ישראל של תנועה שמקורה מחוץ לישראל ואשר בראשיתה התנגדה לציונות; למתח המובנה בין התנועה ובין הממסד האורתודוקסי; ולשאלת הרלוונטיות של הקהילה הרפורמית בשוק הזהויות הדתיות המקומי בישראל של היום. אף ששאלות אלו נידונות בהרחבה בקובץ, קיימת סוגייה נוספת שהכותבים מבקשים להציע כציר מרכזי שמחבר בין המאמרים. שאלה זו נוגעת למיצוב התנועה הרפורמית כסוג של 'אחר' בעיני קבוצות שונות בחברה. אפשר לטעון שתיוגה של התנועה כ'אחרת' משמש קבוצות אלו כחלק ממאבקן להשפיע על הגדרותיו של הקולקטיב הכלל־יהודי והישראלי. בד בבד, אפשר לתאר את מאבקיה של התנועה הרפורמית להתגבר על תיוג ה'אחר', הן כמאבק לזכות בהכרה מצד הציבור הישראלי, והן כמאמץ מתמשך להרחיב את ההגדרות ההגמוניות הקיימות של ה'אנחנו' הקולקטיבי הישראלי ולקרוא עליהן תיגר.

אם כך, אפשר לראות קובץ זה כניסיון ללמוד על מאבקים ומתחים בין תפיסות שונות לכינוּן 'אנחנו' ישראלי כפי שהן באות לידי ביטוי במבטים שונים על ושל התנועה הרפורמית. קריאה זו מזמינה הבחנה בין מבטים מבחוץ שמבטאים את היחס כלפי התנועה בישראל מצד קבוצות שונות, ובין מבטים פנים־רפורמיים המתמודדים עם היחס כלפיה.

הספר כולל ארבעה שערים:

שער א — המבט הישראלי: מאפייני יסוד היסטוריים וסוציולוגיים

המאמרים הכלולים בשער הראשון מבקשים לאתר ולפענח תפיסות ישראליות בסיסיות שאינן תחומות ליחס של מגזר מסוים לתנועה הרפורמית.  

שער ב — המבט האורתודוקסי: דחייה, התנגדות וכינון גבולות

לעומת המאמרים בשער הראשון שמבקשים לאתר מבט ישראלי חוצה מגזרים על התנועה הרפורמית, המאמרים בשער הנוכחי מתמקדים ביחסה האנטי־רפורמי של היהדות החרדית והאורתודוקסית, ובהשפעתו על המרחב הישראלי.

בשני השערים הראשונים הללו ניתן למצוא את מחקרה של תמר הרמן ובו נתונים חדשים על קשיי ההיקלטות של היהדות הרפורמית בישראל בראי דעת הקהל 2020, אבינועם רוזנק בדיון על נישואי תערובת ויחסי ישראל-תפוצות, יהוידע אמיר במסה על רפורמה בחברת הרוב היהודית-הישראלית, עופר שיף עם ניתוח היסטורי של 'חכמי ישראל' 1958 ושאלת שוליות הרפורמים בחברה בישראל, אופיר אבו ממקם את מתווה הכותל בליבת הדיון, אדם פרזיגר משרטט את מערכת היחסים בין הרפורמה היהודית ורבני הציונות הדתית, וניסים לאון על הרפורמים כתנועה ודימוי בדרשנות העממית בחרדיות המזרחית. 

שער ג — התגובה הרפורמית: מאמץ לישראליזציה ומאבק להכרה

לעומת שני השערים הראשונים שבחנו את יחסה של החברה בישראל כלפי התנועה הרפורמית, שני השערים הבאים מתמקדים בתגובות השונות של הרפורמים ליחס זה, ובעיקר לתיוג של הרפורמים כ'אחרים' בידי חלקים גדולים של הציבור.

בשער זה מביא אילן אזרחי את סיפור המתקפה על קהילת 'כל הנשמה' בירושלים ב- 1986, דוד ברק-גורודצקי בוחן את ניסיון ההשתלבות דרך התנועה הקיבוצית ואורית קמיר על פעילותה המשפטית של התנועה הרפורמית בישראל, עינת ליבל-הס בניתוח סוציולוגי של הגיור הרפורמי, ואלעזר בן לולו מציג טיפולוגיה של התמקמות וקבלה.

שער ד — בין שימור לחידוש: בין טקסט לטקס

המאמרים בשער הרביעי והאחרון בוחנים מפעלים של התנועה הרפורמית שעשויים להיחשב, כל אחד בנפרד, כמקרי בוחן לעקרונות שבהם עסקו המאמרים בשער השלישי.  

 בשער זה ימצא הקורא את מחקרה של הרבה דליה מרקס בניתוח של תפילת האדם כסידור ישראלי ורפורמי, נורית אליאסף בדיון על עדכון וחידוש התפילה הרפורמית הישראלית, מיכאל מרמור חושף את בטאוני התנועה ליהדות מתקדמת 1969-1989, ומיכל אברמוף, אופל ארבל ומיכל מושקט-ברקן מנתחות את המעמד בתנועה: חינוך לתפילה בנוער תלם.

למידע ורכישת הספר לחצו כאן.

לאירוע ההשקה ב23.1 – הירשמו כאן.