יורם כרמלי: קרקס, פרפומנס ותרבות פופולרית
אורי דורצ'ין כותב על יורם כרמלי והדגש האנתרופולוגי לדברים שוליים לכאורה בתוך הסדר החברתי.
פינה שבה אנתרופולוג מציגים אנתרופולוגים בולטים, משפיעים ומעוררי השראה בתחומם
הנה נתון שאיננו מבוסס סטטיסטית אך נראה לי יותר מסביר: מרבית הסטודנטים הנרשמים ללימודי אנתרופולוגיה בתואר הראשון עושים זאת בשל הדימוי האקזוטי שעדיין נודע לתחום זה, ואילו מרבית הסטודנטים הנרשמים לתארים מתקדמים באנתרופולוגיה לא התכוונו לכך מלכתחילה אלא "התגלגלו" אליה בעקבות מפגש מקרי יותר או פחות עם אנתרופולוגים במוסדות השונים. גם אני התגלגלתי אל האנתרופולוגיה באופן כזה והאדם שהשפיע יותר מכל אחד אחר על בחירתי היה יורם כרמלי. אני שמח על ההזדמנות שניתנה לי לכתוב על מפגש "גורלי" זה עם יורם מזווית אישית וללא יומרה להציג באופן מקיף את עבודתו (שהיא כמובן זמינה ומומלצת מאוד לקריאה).
סיכוייהם של סטודנטים מתחילים להיחשף לעבודתו של יורם קטנים יחסית, כך נדמה לי, משום שבניגוד למגמה הרווחת באנתרופולוגיה המקומית לעסוק בהיבטים שונים של החברה הישראלית, עבודתו המז'ורית מתמקדת בקרקס נודד בבריטניה של שנות השבעים. כרמלי מראה כי הפרקטיקה של נדודים מהווה חלק מרכזי באופן שבו אנשי הקרקס תופסים את המשמעות של מוסד זה ואת החוויה שמציע לקהל. ואולם אין מדובר כאן במסורת במובן הפשוט. הקרקס אומנם נודד כי זה מה שקרקס עושה (וזה כאמור מה שעושה את הקרקס), אך הוא איננו בגדר חברת נוודים המתנהלת על פי דרכה לצד ובניגוד לסדר החברתי הסובב אותה. נהפוך הוא, הקרקס מקבל את מלוא משמעותו כאשר מבינים כיצד הוא מתפקד כחלק מהסדר המודרני וכיצד הוא משתלב ומאתגר את אורח החיים הבורגני. במובן ידוע קרקסים צמחו מתוך מסורת היריד וכמוהו מזמינים את הקהל לצפות בגופים אנושיים וחייתיים שפועלים (או מופעלים) באופן שמחזק ומטשטש בו זמנית את ההבדלים ביניהם. עם זאת, מכיוון שחוויית הקרקס מתבססת על משחק ולא על תצוגה, היא מאפשרת לבחון כיצד מתגבשות הבנות בדבר מהו תרבותי, אנושי ואמיתי. החל משנות התשעים עוסק כרמלי גם בקונטקסט הישראלי במחקרים שמתמקדים בהיבטים חברתיים שונים של תרבות הצריכה, ספורט וטכנולוגיות הפריה (עם רעייתו, פרופ' דפנה בירנבוים-כרמלי).
אין ספק שההתמקדות של יורם באלמנטים של פרפורמנס, ובמיוחד בשאלת "האמת" הגלומה בהצגה, הם שלכדו את תשומת ליבי, אבל יותר מהחומר עצמו זוהי הגישה למחקר ששבתה את ליבי וסימנה את האנתרופולוגיה ככיוון מועדף. אי שם בשנת 1998 סיימתי תואר ראשון בחוג לחינוך בחיפה בידיעה שלא אמשיך בלימודי הייעוץ שאליהם הועדתי את עצמי. לקחתי לי אפוא פרק זמן לחשיבה מחודשת. את יורם כבר הכרתי מלימודיי בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, שהיה עבורי עד אז חוג משני במסגרת הדו-חוגית שבה למדתי, ונעניתי להצעתו לשמש לו עוזר מחקר. באותה עת בחן יורם אפשרות לחקור את מקומן ומשמעותן של חיות מחמד בחברה הקיבוצית על רקע השינויים שחלו בה. בתור קיבוצניק מצאתי את עצמי לא רק בעמדה של עוזר מחקר אלא גם של "יליד". בשבת אביבית הגיע יורם עם משפחתו לכפר החורש ויחד יצאנו לטיול תצפית בשבילי הקיבוץ. לצד אינפורמציה שנתתי לו כבן המקום, סיפק לי יורם, כבר במהלך טיולנו הראשון, כמה אבחנות אנתרופולוגיות של צופה מיומן. כך, למשל, כאשר הגענו לשכונה חדשה שבנייתה הושלמה זמן קצר קודם לכן, הסב יורם את תשומת ליבי שבניגוד לשכונות הוותיקות חצרות הבתים אינן פונות עוד לחזית ואינן משותפות לכלל דיירי השכונה, ובכך יוצרות למעשה מרחבים תחומים המפרידים בין השכנים. בשלב שני שלח אותי יורם לנבור בארכיון הקיבוץ ולבדוק באילו שלבים בהיסטוריה ובאילו הקשרים עלה הנושא של חיות מחמד, בעיקר בעלות על כלבים, על סדר היום הציבורי.
אינני רוצה להתעכב על תוצאותיו של מחקר קטן זה, למיטב ידיעתי הוא גם לא הבשיל לכלל פרסום. ואולם עבורי הייתה להתנסות זו כמו גם לקריאה במאמריו המוקדמים של יורם משמעות רבה, שכן הם הבהירו לי את המשקל שנודע לדברים שוליים לכאורה בתוך הסדר החברתי וחשוב מכך בחוויה של מי שחולקים את הסדר הזה. הייתה זו תובנה משחררת, שחרור שמשמעותו הייתה ברורה ומובנת לי באותה עת ממש, ואשר פתרה באחת את הדילמה בנוגע להמשך הדרך. בחירתי לעסוק במשמעויות של מוזיקה פופולרית, שגם היא הפכה בו ברגע לברורה מאליה, לא הייתה בגדר המשך כלל אלא חזרה לתחום העיקרי שהעסיק אותי מאז ומתמיד ושאותו זנחתי עת נרשמתי ללימודי חינוך בשאיפה לרכוש מקצוע "אמיתי". המבט האנתרופולוגי כפי שהתוודעתי אליו דרך העבודה של (ועם) יורם כרמלי הציע מסר פשוט: תרבות פופולרית, מעצם היותה כזו, מהווה רכיב מרכזי באופן שבו מבינים בני אדם את העולם ומקנים משמעות לחייהם בתוכו.
* ד"ר אורי דורצ'ין הוא בוגר החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, עוסק במשמעויות של יצירת מוזיקה פופולרית בישראל. ספרו זמן אמת: היפ-הופ בישראל/היפ-הופ ישראלי ראה אור בהוצאת רסלינג (2012). ראו גם את הבלוג שלו " דחליל: רשמים מהחיים בשדה" באתר בחברת האדם
כמה פרסומים של כרמלי:
Carmeli, S. Yoram. 1987. Why does the ‘Jimmy Brown’s Circus’ Travel? : A Semiotic Approach to the Analysis of Circus Ecology, Poetics Today, 8(2), 219-244
Carmeli, S. Yoram. 1990. Performing the Real and Impossible in the British Travelling Circus, Semiotica, 80(3/4), 193-220
Carmeli, S. Yoram. 1992. From Curiosity to Prop – A Note on the Changing Cultural Significances of Dwarves’ Presentations in Britain, The Journal of Popular Culture, 26(1), 69-80.
Carmeli, S. Yoram. 2003. Lion on Display: Culture, Nature and Totality in a Circus Performance, Poetics Today, 24(1), 65 – 90.
← לא "אחסולית" ולא "אשכנזיה". "פולניה" : על מנגנוני שליטה, הכלה ומחיקה תרבותית של עדות אשכנז