"> סאבלימינל, יושר אומנתי ואנתרופולוגיה של היפ-הופ – חלק מספרו של אורי דורצ'ין – בחברת האדם
הירשם לניוזלטר שלנו

סאבלימינל, יושר אומנתי ואנתרופולוגיה של היפ-הופ – חלק מספרו של אורי דורצ'ין

פורסם בוואלה 27.5.2012

חלק מתוך ספרו של אורי דורצ'ין"זמן אמת: היפ-הופ בישראל/היפ-הופ ישראלי", אשר יצא ב-2012 בהוצאת רסלינג, פורסם אז ב'וואלה!תרבות' ומציג קטע מתוכו שעוסק בסאבלימינל, להיטים ויושר אמנותי

"...הבנת הקשר העדין בין האדם הפרטי לדמות הבמה שהוא מגלם מאפשרת לנו לשוב ולהעריך את תרומתה של" התעשייה לתהליך. מוקדם יותר טענתי כי הסיכוי לביטוי אישי מתממש דווקא אל מול כוחות המאיימים לטשטש את הייחוד ולפגום בו. הממד האישי בקולו של היוצר מתגבש אל מול הדילמות, הסיכונים והפיתויים שמניחה התעשייה לפתחו של היוצר ומתוך חוויית הנחישות וההתעקשות. למותר לציין שחוויות מסוג זה מזומנות אך ורק למי מבין היוצרים שניאות להעמיד את עצמו למבחן שיתוף הפעולה עם המערכת הממוסדת של תעשיית המוזיקה. השקפתי היא כי עמדת הפשרה שבין המוכנות לשיתוף פעולה מחד ושמירה על מרחב לביטוי אישי מאידך משקפת תהליך של הבשלה בקרב יוצרי ההיפ-הופ בישראל.

עיקר עבודתם המוקדמת של ראפרים בישראל התאפיינה בהתרסה והתנסחה במשפטי מפתח בסגנון "לא תכופפו אותי", "לא תשברו אותי", "לא תסגרו לי את הפה". יש להודות ששיח מהסוג הזה, לפחות כאשר הוא מתבסס כמסר מרכזי כמעט יחיד, נדמה מעט כמו משחק של ילדים המבקשים לשבור את הכלים. ואולם, ברור לכול כי הכלים אינם נשברים מעצם ההצהרה על שבירתם, וכי למעשה גם הדוברים עצמם מעוניינים להשתמש בכלים אלה לטובתם. במבט לאחור נראה כאילו המסר של "לא תכופפו אותי" חדל להיות מעניין ככל שהשכילו הראפרים הבולטים לבסס מערכת של יחסי עבודה שגרתיים ופוריים בתוך תעשיית המוזיקה...."

"... סאבלימינל נוגע כאן באופן ישיר בשאלת היושר האמנותי. יושר אמנותי, הוא טוען, איננו בא לידי ביטוי בהתנזרות מהצלחה, כסף ולהיטים, אלא בידיעה שיש דרך קלה להצליח ובהתעקשות שלא ללכת בדרך זו חרף הפיתוי. ההצלחה טמונה בתבונתו וביכולתו של היוצר להציע למאזין (ולעצמו!) הרכב מאוזן ונכון של שירים שיש בו מזה ומזה. כאשר מדגיש סאבלימינל את הקלות שבה הוא מסוגל לנפק להיטים אין הוא עושה זאת (רק) כדי להתרברב אלא כדי להזכיר את מידת האחריות הנדרשת ממנו. מי שחסר את היכולת לכתוב להיטים, רומז סאבלימינל, ממילא משוחרר מהדילמה ופטור ממבחן היושרה האמנותית שמעמידה סכנת ההתמסחרות לפתחו של היוצר המצליח. דווקא ההצלחה המסחרית היא הסיכוי האמיתי להגיע לבסוף גם להצלחה אמנותית. מסקנה זו אין פירושה שכישלון מסחרי כמוהו ככישלון אמנותי, אלא שעמדה הנסוגה מראש מאופציית ההצלחה המסחרית לא יכולה להיות מוצדקת בשמם של יושרה וערך אמנותיים..."

קישור לכתבה המלאה

לבלוג של אורי דורצ'ין - דחליל: רשמים מהחיים בשדה