מאמרי אורח

לזכרו של יורם כרמלי, מבכירי האנתרופולוגים בישראל ואחד ממקימי המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, אנחנו משתפים את ההספד שקראה עמליה סער בהלוויתו של כרמלי ב-5.3.24:

מוזר ועצוב לי לעמוד כאן ולומר דברי הספד, וזאת למרות שאני יודעת שסבלת מאוד לאחרונה ולגוף שלך הגיעה מנוחה נכונה. 

אני מכירה את יורם שנים ארוכות, תחילה כסטודנטית ולימים כקולגה. יורם לימד מבוא לאנתרופולוגיה. אלה היו אולמות ענקיים, ויורם עמד על הבמה ולא דמה לשום מרצה אחר. יורם, באופן כללי, לא דמה לאנשים אחרים. 

יורם היה אקדמאי עם נשמה של נווד בקרקס. הוא הגיע הרי לאנתרופולוגיה בגלל העניין האינטלקטואלי, לא בשביל הקריירה, והגישה האנטי-ממסדית שלו נותרה איתנה גם אחרי שבילה שנים ארוכות בתוך מערכת יבשושית, קטנונית, שהלכה והפכה פוזיטיביסטית להחריד, וחווה על בשרו את הוולגריזציה של השיח על איכות אקדמית, ואת ההמצאה של מדדי מצוינות מעוותים, תוך השכחת העובדה היסודית שמדובר בפיקציה סימבולית. אבל יורם לא שכח ולא התבלבל. גם כששילם על כך מחירים בתוך המערכת, עמוד השדרה האינטלקטואלי שלו נותר איתן וברור. בשבילו השאלות הפתוחות, תהליך החשיבה, היו ונותרו לב העניין. הוא יכול היה לשבת שעות עם הדוקטורנטים והמסטרנטים, לקרוא איתם יחד מאמרים וספרים, ולדבר כמו שלאף אחד אין היום זמן לדבר. לטוב ולרע, יורם היה אדם מתמסר. 

אז יורם היה עומד לו על הבמה בקורס מבוא לאנתרופולוגיה, ומדבר על טקסים, על סמלים, ומספר סיפורים. למשל, אני זוכרת אותו מספר על כך שבני הלואו בקניה היו נגעלים מלטאה מסוימת, מה שגרם למרי דאגלס לשאול את עצמה "מה הופך דווקא את החיה הזו למגעילה?" ואז היה מסביר את התשובה שלה. וכך, דרך הסיפורים של יורם, הניתוח הסטרוקטרליסטי של דאגלס היה הופך ברור ומובן ונחרת בזיכרון. ההרצאות של יורם לא היו דידקטיות. הן היו סוג של רצף תודעה, מלא וגדוש בידע, בדוגמאות, בעלילה, שדרכן הוא בנה את הקסם הזה ששמו אנתרופולוגיה, ועשה את זה באופן שהיה מידבק, לפחות עבור אותם סטודנטים שהיו מוכנים לשחרר את ה"מה ייצא לי מזה" ולהתמסר לחדוות החשיבה, ולהשתאות שבחקר תרבויות רחוקות ורעיונות גבוהים. 

וכמעט בכל שיעור, בעודו מדבר, מובן חלקית, קצת מסתורי אבל מרתק, באיזשהו שלב הייתה נפתחת הדלת והייתה נכנסת דפנה. היא הייתה נכנסת ופשוט מתיישבת ומקשיבה להרצאה. כאמור, אלה היו אולמות גדולים והדלת היא בצד למטה, אבל לדפנה יש נוכחות. והכניסה שלה, חרישית, חייכנית, יצרה סינרגיה חזקה עם הפרפורמנס של יורם. היה משהו ברומנטיקה הזו, בפירגון המתמיד, שהיה קסום והיה לגמרי שייך. הדואט הזה, האישי-אינטלקטואלי-חברתי-רומנטי, היה מרכיב קבוע במפגשים החברתיים שלי עם יורם ודפנה. בתוך המטחנה הזו ששמה אקדמיה ניאוליברלית, אתם התעקשתם – והצלחתם – לקיים סלון אינטלקטואלי אמיתי, שהיה מורכב מהדברים שאהבתם שניכם, ושיורם בפרט היה מושקע בהם בכל מהותו: מוזיקה, תרבות, פילוסופיה, ואקלים פוליטי של נאורות. אני יודעת שהמילה הזו כבר עברה הרבה מאוד, אבל כן, בגרעין, זה מה שזה היה. 

ומה שלא הספקתי לספר לך, יורם, הוא שהחוג שלנו, שאתה היית בין המעצבים שלו ובין העדים לדרמות שעברו עליו, עבר השנה מהפקולטה למדעי החברה לפקולטה למדעי הרוח ומהשנה הבאה אנחנו נהיה חלק מבית ספר חדש ללימודי תרבות ואמנויות. מעבר לזה שזה מהלך שמשחרר את הנפש והתודעה, הוא היה כל כך מתאים לך, ספציפית. אנחנו שותפות עכשיו ליצירה של ישות אדמיניסטרטיבית-פדגוגית חדשה שתעניק לאנתרופולוגיה שלנו אקלים הרבה יותר הומניסטי, שהוא מאוד ברוח שלך. השותפוֹת שלנו, מעכשיו, הן חוקרות וחוקרי פרפורמנס, מוזיקה, אתנומוזיקולוגיה, ספרות, ואמנות. אז אני מרשה לעצמי לקחת את נקודת העצירה הזו, כשאנחנו מלוות את יציאתך למסע הארוך אל העולם האחר, כדי לאמץ את הרוח הזו שלך לתוך המורשת הקולקטיבית שלנו בחוג לאנתרופולוגיה בחיפה. 

ולסיום, שיר פרידה מהמסורת של הילידים בצפון אמריקה

Come to Me

God saw you were getting tired, 

And a cure was not to be,

So he put his arms around you, 

And whispered, "Come to Me."

With tearful eyes we watched you, 

And saw you pass away.

Although we loved you dearly, 

We could not make you stay.

A golden heart stopped beating, 

Hard working hands at rest.

God broke our hearts to prove to us, 

He only takes the best.

עוד על יורם כרמלי:

מפרסומיו:
Carmeli, S. Yoram. 1987.  Why does the ‘Jimmy Brown’s Circus’ Travel? : A Semiotic Approach to the Analysis of Circus Ecology, Poetics Today, 8(2), 219-244

Carmeli, S. Yoram. 1990. Performing the Real and Impossible in the British Travelling Circus, Semiotica, 80(3/4), 193-220

Carmeli, S. Yoram. 1992. From Curiosity to Prop – A Note on the Changing Cultural Significances of Dwarves’ Presentations in Britain, The Journal of Popular Culture, 26(1), 69-80.

Carmeli, S. Yoram. 2003. Lion on Display: Culture, Nature and Totality in a Circus Performance, Poetics Today, 24(1), 65 – 90.