ברכות לטרייסי אדמס על אישור עבודת הדוקטורט
ברכות חמות לטרייסי אדמס על אישור עבודת הדוקטורט "ייבוא זיכרונות: שימוש בזיכרונות קולקטיביים של אומות אחרות בנאומים פוליטיים" אשר נכתבה בהנחייתה של פרופ' ורד ויניצקי-סרוסי, בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, האוניברסיטה העברית.
בעידן גלובלי, בו רעיונות, דימויים ומוצרים תרבותיים נודדים ללא הרף, הקונספט של "זיכרונות נודדים" (Erll 2011) תופס כעת את תשומת הלב. בשל טשטוש הגבולות, זיכרונות יכולים גם הם לנדוד, לא רק לאורך השנים, אלא גם מעבר לגבולות, תרבותיים ולאומיים כאחד. מחקרים רבים חקרו את הקונספט של זיכרונות נודדים, תוך כדי התמקדות בפרקטיקה זו בעיקר בתחום של מוצרים תרבותיים ומדיה. נכון להיום, מחקרים כמעט ולא בדקו את האופן בו זיכרונות קולקטיביים נודדים בנאומים פוליטיים. עבודת הדוקטורט של טרייסי ניסתה למלא לקונה זו. בכך, היא בוחנת את הפרקטיקה של ייבוא ושילוב זיכרונות מעבר לגבול בנאומים פוליטיים. המחקר, אם כן, נמצא בצומת של תחום הזיכרון הקולקטיבי, התקשורת הפוליטית והסוציולוגיה ההשוואתית, ושואף לחקור, כיצד, באחד מהמרחבים הלאומיים החשובים ביותר, הזיכרון הקולקטיבי נודד.
המחקר מתבסס על פוליטיקת הזיכרון (Politics of memory), אנליזה של מסגור ורטוריקה פוליטית, ומתמקם במה שמוגדר הגל השלישי של מחקרי הזיכרון (Third wave of memory studies). בכך, מחקר זה מנסה לכונן את הסוציולוגיה של זיכרונות נודדים בנאומים פוליטיים. נאומים פוליטיים של ארבע מדינות שונות (ישראל, גרמניה, אנגליה וארצות הברית) נבחנו במשך יותר משבעה עשורים (1945-2017) כדי לנתח ולהשוות כיצד מנהיגיהם הפוליטיים משתמשים בזיכרונות של אומות אחרות (-Memories of other nations MON).
בהתמקדות במרחב השיח הפוליטי, אחת הטענות העיקריות בדוקטורט היא שאם זיכרונות קולקטיביים מצליחים לנדוד באחד המרחבים הלאומיים ביותר, קרי הנאום הפוליטי, יתכן מאוד והם יוכלו לעשות כן בכל מקום. מאחר ומנהיגים פוליטיים הם 'סוכני זיכרון' אקטיביים (agents of memory) (Vinitzky-Seroussi 2002), תפקידם משמעותי במיוחד, לא רק כנשאי זיכרון משמעותיים, (carriers of memory), אלא גם כמפיקי זיכרון בולטים (producers of memory). יתרה מזאת, מכיוון שמדובר במחקר אורך השוואתי, הממצאים תורמים לקביעה האם, למרות ההבדלים בין המדינות השונות, הפרקטיקה של ייבוא זיכרונות נותר זהה. בהתאם לכך, ניתן לבחון האם זיכרונות נודדים בנאומים פוליטיים באופן זהה בתרבויות שונות למרות ההבדלים ביניהן.
הדוקטורט מראה כיצד זיכרונות קולקטיביים של אחרים משמשים מנהיגים פוליטיים בנסיבות ספציפיות ולמטרות ספציפיות, למען העצמה של האומה וזהות הקולקטיב. לפיכך, בעוד שזיכרונות מצליחים לנדוד, הם עושים זאת מתוך הבנה שעליהם לעבור תהליך כלשהו של טרנספורמציה. במילים אחרות, בעוד שהטרנסלאומיות (transnationalization) המורחבת הרחיבה את הרפרטואר ממנו נבחרי הציבור יכולים לבחור זיכרון לעשות בו שימוש בעת פנייתם לאומה, השימוש עצמו בזיכרונות מעבר לגבול נותר מושרש בהקשר הלאומי. באופן זה המחקר תורם לשיח העכשווי העוסק בשינויים טרנס-לאומיים וטרנס-תרבותיים של זיכרונות קולקטיביים, מפרק ומדגיש את התהליכים המרכזיים במשא ומתן המחודש וניכוסם במסגרת השיח הפוליטי. זהו צעד משמעותי שכן באמצעותו ניתן לקבוע את הקשר בין אופן ההבנייה של הזיכרונות בנאומים פוליטיים לבין אתגרים מתמשכים עכשוויים. וכך, המחקר משקף כיצד השימוש הניואנסי של אותם זיכרונות של אומות אחרות גובר על אמצעי הנצחה וזיכרון גלובליים. בסופו של דבר, נראה כי האומה כאן כדי להישאר.
יחד, ממצאי שלושת המאמרים של הדוקטורט מראים כיצד זיכרונות קולקטיביים נודדים בנאומים פוליטיים בעידן גלובלי. הממצאים מצביעים על מרכזיות השיקולים של האומה בהנעה והשפעה של פרקטיקה זו. המחקר ממחיש כיצד זיכרונות שמצליחים לחצות את הגבול קשורים בנסיבות ובסדר יום ספציפיים. מבחינה אסטרטגית, זיכרון קולקטיבי לא יכול 'סתם כך' לעבור את הגבול ולהתקבל בהקשר הלאומי של שיח; אלא, רק אותם זיכרונות מעטים נבחרים יכולים להכנס. יתרה מזאת, אותם זיכרונות שמצליחים לנדוד, ומשולבים בנאומים פוליטיים המכוונים לציבור המקומי, עושים זאת בעלות מסוימת. עליהם לעבור קודם לכן תהליך של ביות או לוקליזציה, ניכוס במקרה האמריקני, ובתהליך זה הם עוברים שינוי. ה"זר" כבר אינו לחלוטין זר, והדומסטי אינו עוד נחלתו הבלעדית של הלאום, וזיכרונות רב-לאומיים אלה נודדים במרחב, עוברים מיחזור ושימושים חוזרים. באופן משמעותי, אם כן, עבודת דוקטורט זו לא רק מבססת את הסוציולוגיה של זיכרונות נודדים בנאום פוליטי, על ידי תרגום קונספטאולזיציה זו לפרקטיקה, אלא גם מאתגרת את ההבנה העכשווית של הטרנסלאומיות של פרקטיקה זו, ובכך מחזירה את האומה ושיקוליה לקדמת דיון זה.
עוד על טרייסי אדמס