אנתרופולוגיה לשבת

מאמר של הסוציולוגית טליה שיף, חברת סגל בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב, אשר פורסם בכתב העת American Journal of Sociology .בעזרת ראיונות עומק עם פקידי הגירה אמריקאים וניתוח מסמכים רבים, בחנה שיף כיצד הם מחליטים מי זכאי למעמד פליטות. שיף בוחנת את רגעי אי-התאמה בין קטגוריות חוק לקטגוריות ערך ואת האופן שרגעים כאלו מייצרים הזדמנות לפעילות יצירתית ושינוי מוסדי בלב הביורוקרטיה.

ההחלטה מי זכאי ומי אינו זכאי לקבל מעמד פליטות היא אחת השאלת הגלובליות המרכזיות בזמננו. היא מרמזת על האופנים בהם מדינות מייצרות ומתחזקות גבולות בין אזרחים ללא אזרחים ובין מי שרצוי לבין מי שאינו רצוי. המאמר שלי מציג הבנה חדשה של האופנים בהם פקידי הגירה לענייני פליטים בארצות הברית מחליטים מי זכאי למעמד פליטות. פקידי הגירה ניצבים בשורה הראשונה של הליך קבלת ההחלטות ונדרשים לפרש וליישם את מדיניות הארגון. בהסתמך על 30 ראיונות שקיימתי עם פקידי הגירה, בנוסף לתקדימים משפטיים, תזכירים, תקנות חוק ומערכי שיעור לפקידי הגירה, אני בוחנת כיצד פקידי הגירה מסתמכים על הבחנות ערך תרבותיות המוטמעות בסביבתם הארגונית בעת יישומם את תקנות הארגון למציאות מורכבת.

הכוונה שלי בהבחנות ערך היא לא למוסר מופשט אוניברסלי של טוב ורע אלא להבחנות תרבותיות שנלמדות ומוטמעות בהקשר ארגוני מסוים ובתקופת זמן נתונה בנוגע למי ראוי לזכות, הטבה או סנקציה מסוימת. כך למשל, בשדה מדיניות הפליטות האמריקאי שלאחר המלחמה הקרה, הבחנת הערך – המשותפת לשופטים, אדמיניסטרטורים, עורכי דין ופעילי זכויות אדם – הייתה שמי שנרדפים בשל תכונה מהותית ובלתי ניתנת לשינוי (an immutable trait) ״ראויים״ לקבלת מקלט. במהלך שנות ה-90, משפטניות פמיניסטיות שעובדות בזירה של משפט בין-לאומי החלו לקדם את התפיסה שזהות מינית ומגדר הן תכונות ״בלתי ניתנות לשינוי״. לכן, אישה שהינה קורבן לאלימות מינית ראויה לקבלת מעמד פליטה כמי שנרדפת על רקע המגדר שלה. תפיסה זו מאומצת בהדרגתיות בשדה מדיניות הפליטות האמריקאי דרך כתבי עת משפטיים, תקדימים משפטיים, ושיח ציבורי. אלא שהשינויים בפיסת הערך הארגונית לא תמיד מקבילים לשינויים בתקנות החוק הקובעות זכאות לקבלת מקלט. כך למשל, בעוד שמילה נשית, אלימות על רקע זהות מינית ומקרים מסוימים של אלימות בתוך המשפחה, הוכרו בהדרגה מבחינה חוקית כבסיס לקבלת פליטות, תצורות רבות של אלימות כנגד נשים שכוללות אונס, סחר בנשים ונישואים כפויים נשארו מחוץ לתקנות החוק הכתובות.

במאמר A Sociology of Discordance, אני בוחנת כיצד פקידי הגירה אמריקאים שפועלים בתנאי לחץ זמן ועם משאבים מועטים מתדיינים, מפרשים ומגיבים למקרי חיכוך חוזרים ונשנים בין תקנות חוק כתובות לבין תפיסות ערך ארגוניות בהערכתם בקשות מקלט פרטניות. קחו לדוגמה את המפגש בין פקידת הגירה בשם ג׳וליה ומבקשת מקלט שטענה כי נאנסה על ידי כנופיית רחוב באל-סלוודור. אונס על ידי כנופיית רחוב אינו בסיס מוכר לקבלת פליטות תחת החוק האמריקאי אבל ג׳וליה האמינה שהוא צריך להיות.המפגש של ג׳וליה עם אי-ההתאמה (מה שאני מכנה discordance), בין התפיסה שלה את מבקשת המקלט כראויה – תפיסה ששואבת מהבחנת הערך המוטמעות בתרבות הארגון לפיה נשים הן קורבנות של אלימות שפוגעת בהן בגלל המיניות שלהן (תכונה בלתי ניתנת לשינוי) – ותקנות החוק שלא הכירו באונס כבסיס חוקי לקבלת מקלט. אי-התאמה זו גרמו לג׳וליה להשקיע זמן רב יותר בראיון עם מבקשת המקלט, למעורבות רגשית בהליך, ולעיסוק ביקורתי בגבולות החוק הקיימים. ג׳וליה חדלה להיות ״ביורוקרטית״ והפכה ל״פותרת בעיות״ יצירתית.

חשוב לציין כמובן שהמפגשים של מקבלי החלטות עם סיטואציות המאופיינות במה שאני מכנה יחסי אי-התאמה שגורים (ordinary discordance) בין חוק לערך הם כמובן לא ייחודים לתחום של מדיניות לענייני פליטים ונפוצים בהקשרים ארגונים שונים. מחקרים אתנוגרפיים רבים על תהליכי קבלת החלטות מכילים דוגמאות רבות של עובדים – בין אם יהיו אלה שוטרים, שופטים, מנהלים, סוכני ביטוח ומשכנתאות, או עובדי שירותי הרווחה שצריכים לנהל משא ומתן בין סכמות ערך לתקנות חוק פורמליות. אלא שעד כה, מחקרים קיימים לא בוחנים את החשיבות התיאורטית של רגעי מתח בין קטגוריות חוק לתפיסות ערך כהיבט מניע מרכזי בעבודת המיון של מקבלי החלטות.

במאמר שלי אני מציעה מסגרת תיאורטית שמרחיבה את הכוח ההסברי של גישות קיימות בכך שהיא מפנה את תשומת ליבנו לרגעי אי-התאמה בין קטגוריות חוק לקטגוריות ערך, ולאופן שהמפגשים של מקבלי החלטות עם רגעי אי-התאמה אלה מייצרים דינמיקות ארגוניות המזמנות דפוסים מובחנים של הערכה. לטענתי, סיטואציות של יחסי אי-התאמה שגורים מהוות הזדמנות אמפירית מרתקת לבחון כיצד מקבלי החלטות מתמודדים עם שיבושים קטנים בהליך המיון – שיבושים שאינם מאפשרים להם להמשיך בהליך המיון השגרתי ושהופכים הן את גבולות החוק והן את הבחנות הערך הארגוניות למושא של ביקורת ומשא ומתן.

הממצאים שלי מלמדים על שלושה אופנים מרכזיים שדרכם המפגש של פקידי הגירה עם מבקשי מקלט ״ראויים״ אבל לא זכאים, השפיע על הליך הערכה שלהם: מנגנונים רגשיים (affective mechanisms), מנגנונים קוגניטיביים (affective mechanisms) ונהלים ארגוניים (organizational procedures). אני מראה כיצד תהליכים אלה עודדו את פקידי ההגירה למעורבות רגשית בהליך הערכה של בקשות המקלט, למחשבה רפלקטיבית על הגדרות החוק הקיימות ותיחומן, ולעיסוק יותר דקדקני בפרטים המייחדים את בקשות מקלט. הממצאים שלי מרמזים על כך שרגעים אלה של יחסי אי-התאמה שגורים מייצרים הזדמנות לפעילות יצירתית ושינוי מוסדי בלב הביורוקרטיה. הם גם מקדמים דיונים סוציולוגים בנוגע לשאלה מתי מקבלי החלטות נוטים להסתמך על דעות קדומות וסטריאוטיפים בתהליכי הערכה וקבלת החלטות. אני מראה שהתשובה לשאלה מתי ובאילו אופנים מקבלי החלטות יותר יסתמכו על דעות קימות קשורה קשר הדוק ליחסים שבין סכמות ערך לחוק. כאשר פקידי הגירה נתקלים במקרים ראויים אבל לא זכאים לפי הגדרות חוק פורמליות, הם מפנים את תשומת ליבם מעיסוק בשאלת אמינותם/ן של מבקשי המקלט לעיסוק בגבולות קטגוריות החוק הנתונות ומשמעותן.

המאמר שלי מתבסס על ראיונות שקיימתי עם פקידי הגירה שעבדו בארגון לענייני מהגרים ופליטים טרם עלייתו של טראמפ לשלטון. הביקורת של פקידי הגירה אלה התמקדה באופן יישומן של תקנות הארגון הקיימות. לעומת זאת, ראיונות שביצעתי לאחרונה עם פקידי הגירה שחוו את המעבר ממשלת אובמה לממשלת טראמפ, מרמזים על סוג התמודדות מאוד שונה מזה שנצפה בתקופות קודמות – יותר ויותר פקידי הגירה החלו לבקר לא את היישום הצר של התקנות הקיימות אלא את עצם המוסריות שלהן. התנהלות של פקידי ההגירה במעבר מהאדמיניסטרציה של אובמה לטראמפ מספקת הזדמנות אמפירית לבחון מתי דרגות משתנות של אי-התאמה בין ערך לחוק מאוששות את הלגיטימיות שלו הארגון ומתי הן עשויות להביא לדחיית הלגיטימיות שלו, שאלה שמעסיקה אותי בספר שאני כעת כותבת Morality Within the State: Frontline Decision-Making in US Asylum Adjudications, Princeton University Press (under contract). המסגרת האנליטית שהצגתי מספקת לנו את המושגים שבעזרתם ניתן להבין טוב יותר כיצד עובדים הניצבים בשורה הראשונה של קבלת החלטות מגיבים לדרגות שונות של אי-התאמה בין סכמות ערך לחוק עם השלכות ממשיות על מי שנתון תחת שיפוטם.