מאמרי אורח

מה הן ההתמודדויות היומיומיות של נשים פונדקאיות? מה הן החוויות מהמסע הארוך הזה – החל מקבלת ההחלטה, השיחה עם בן או בת הזוג, מערכת היחסים עם ההורים המיועדים. ספר קומיקס חדש מספר בדיוק את הסיפור הזה. היומן האתנוגרפי A Tale of Two Surrogates: A Graphic Narrative on Assisted Reproduction (Penn State University Press, 2025) שיצרו האנתרופולוגיות אלי תימן וז'וזה ברנד יוצא מתוך התובנות המחקריות של שתיהן ונשען על המחקר האתנוגרפי שביצעו על פונדקאות בישראל ובארצות הברית. אלי תימן כותבת לבחברת האדם על פונדקאות, תהליך יצירת הספר, ותרגום המחקר למבעים ויזואליים.

בתמונה הראשית- כריכת הספר.

התבקשתי לכתוב על הספר החדש שיצא, והוא רומן גרפי אקדמי המבוסס על מחקר אתנוגרפי שלי ושל קולגה על פונדקאות בישראל ובארה"ב. אבל לפני שאספר על הספר עצמו—אספר על התהליך שהביא אותי ואת השותפה שלי לנסות לכתוב רומן גרפי אתנוגרפי…..

הסיפור מתחיל כך: איכשהו בתחילת הסגר הראשון של הקורונה ב-2020, כשאני סגורה בדירה עם שלושה ילדים בזום, וחברתי הטובה ז'וזה ברנד בלוס אנג'לס גם היא מתמודדת עם העולם שפתאום נפסק, כתבתי לה את המייל הבא: "בואי נכתוב נובלה גרפית. בבקשה? תזרמי איתי? בא לי לעשות משהו יצירתי במקום כל הכתיבה האקדמית המשמימה הזו שאף אחד לא קורא. אמרנו כבר מזמן שאנחנו רוצות לעזור לאנשים עם הכתיבה שלנו, מה יותר נגיש מקומיקס?"

וז'וזה ענתה, "את משוגעת, וזה נראה לי רעיון פסיכי, אבל משעמם לי וכיף לי לעבוד יחד, אז למה לא?"

וכך זה התחיל.

ז'וזה היא פרופ' לסוציולוגיה שמלמדת ב-UCLA ובמקור היא מהונגריה, בת לניצולי שואה. היא כתבה ספר בשם The Online World of Surrogacy בהוצאת Bergahn על המחקר האתנוגרפי שלה על פונדקאיות אמריקאיות המשתתפות בקהילה וירטואלית לפונדקאות. התחלנו להתכתב בשנת 2010 מיד אחרי צאת ספרי Birthing a Mother ונהיינו כבר חברות טובות המתכתבות כמעט מדי יום עד שנפגשנו לראשונה בכנס בקיימבריג' שמונה שנים אחרי שהתחלנו להתכתב. בהמשך כתבנו ארבעה מאמרים השוואתיים, וידעתי שאנחנו עובדות טוב יחד: אנחנו משלימות אחת את השניה בכתיבה, וידעתי שאם אני אעוף למרחקי הדמיון עם הרומן הגרפי וארצה שנצייר את הגיבורות הראשיות כסופר-וומן וקאט-וומן, שז'וזה תוריד אותי חזרה לממצאים ותזכיר לי להסתמך רק על הדברים שעולים במחקרים שלנו. החלטנו להישאר נאמנות לממצאים האמפיריים כמה שיותר—שכל הדברים שהדמויות יגידו בספר מבוססים על ציטוטים של פונדקאיות מתוך המחקרים שלנו, שהדמויות יהיו פיקטיביות אבל מבוססות על הנשים שפגשנו, ושהתובנות האנליטיות מהמחקרים שלנו יובילו את הסיפור.

העבודה על הספר החלה בקובץ וורד ובו רשמנו את כל התימות המרכזיות שעולות במאמרים ההשוואתיים שכתבנו יחד, ואחרי זה הוספנו תימות נוספות שעלו מהמחקרי של כל אחת בנפרד. למשל—במחקר שלי היה הרבה על נושא הגוף, ואצלה הרבה על משמעות הכסף. כך הרשימה החלה להיבנות: מוטיבציות של הפונדקאיות, שיכנוע בן הזוג שזה "פרויקט משפחתי", תיווך הרעיון למעגל המשפחתי והחברתי הקרוב. הוספנו פרקים על דברים חשובים שעלו בספר שלה—המשא ומתן של פונדקאיות אמריקאיות על ההסכם המשפטי—ופרקים על דברים חשובים שעלו בספר שלי—התמודדות הפונדקאיות עם המדיקליזציה של התהליך וניהול הגבולות בגוף ובזהות בין הפונדקאית לבין האם המיועדת. היו נושאים שהיו מרכזיים גם במחקר שלה וגם במחקר שלי, כמו יחסי מתנה בהסכמי פונדקאות, ואז החלטנו לשלב את הנושא בכמה פרקים.

בהמשך חילקנו את הפרקים לפי ה"קשת" של מסע פונדקאות מהרגע שהרעיון פורץ ועד שנה אחרי הלידה, וחילקנו בינינו פרקים כך שהסיפור יקפוץ בין ישראל לארה"ב פרק-פרק. התחלנו לרשום המון ציטוטים כדי להראות מורכבות של כל פרק, ואז התחלנו לכתוב את הטקסט של כל פרק כדיאלוגים בין הפונדקאית לבין הסובבים אותה. הבנו מהר מאוד שכתיבה של רומן גרפי שונה מאוד מכתיבת "תיאור גדוש" אתנוגרפי—התיאור הגדוש צריך להיות באיורים והטקסט צריך להיות מינימלי. אם באתנוגרפיה אנחנו מדברים הרבה על סמל רב-קולי, אז איך ניתן לשלב איור של הסמל הרב-קולי בתוך הסיפור במקום להסביר את מורכבותה במילים. בנוסף, חייבים לחשוב על ה-pacing של כל הסיפור—אין מקום ליותר מדי טקסט בבלון טקסט אחד, אז ציטוט של כמה שורות צריך להצטמצם מאוד. בנוסף, חייבים לחשוב מתי יהיה עמוד שלם של איור שמספר חלק בסיפור ללא מילים כדי שהקורא יוכל להבין לבד מתוך האיור ושהעיניים שלו ינוחו לרגע בקריאה ופיענוח האיורים.

אחרי חצי שנה של עבודה על התסריט, החלטנו שהגיע הזמן למפות את הספר בעמודים המתאימים לקומיקס וכך יצרנו סטורי-בורד של כל הספר כולו. מפני שאני היותר אמיצה טכנולוגית מבין שתינו, יצרתי מצגת פוורפוינט בגודל A4 וחילקתי כל עמוד כזה לשש משבצות, שיהיו התכנון של התסריט כמו שעושים מיפוי של תסריט לסרט. התחלנו למלא כל עמוד עם הדיאלוג שתכננו כך שכל פרק יהיה בערך שישה עד שמונה עמודים. מבחינה ויזואלית החלטנו על הרקע של ההתרחשות באותו עמוד: אם הגיבורה יושבת בסלון עם בן זוגה, אז איך ייראה הסלון בבית של הגיבורה הישראלית? והבניין בו היא גרה בתל אביב? איך ייראה  הרחוב בו גרה הגיבורה האמריקאית בלוס אנג'לס ובית הספר של הילדים שלה? ואם היא בפקק באוטו, איך נראה פקק בלוס אנג'לס? האם בעמוד הזה היא נמצאת במרפאה או מדברת בטלפון בזמן שהיא עושה קניות? ואיך נראה הסופר בו היא עושה את הקניות—זו מכולת שכונתית, שוק, או מקום ענק כמו קוסטקו בארה"ב? 

שמנו תמונות של המקומות כדי שהמאייר העתידי שלנו יידע איך הדמיון שלנו עובד, ואפילו חשבנו על דיוקים ברקעים: למשל, אם היא על הים בתל אביב, מה היא רואה מול החוף שמייחד את הנוף? התחלנו למלא את העמודים בתמונות של פרצופים של אנשים שמביעים רגשות שרצינו שהדמויות יביעו. למשל, אם לפי התסריט היא עונה לאמא שלה ועושה פרצוף חמוץ, הייתי מחפשת בתמונות שיש לי במחשב של פרצוף כמו שרציתי שהציור של הדמות יביע. כל הרעיון היה שכאשר נעביר למאייר את ההנחיות, הוא יידע גם ויזואלית מה התכוונו לכל הדברים שביקשנו שיצייר. דבר אחד שהיה לנו מאוד חשוב והתעכבנו עליו היה על טכנולוגיה—שיידע איך בדיוק נראה הליך ההפריה החוץ גופית, האולטרסאונד, הפרוצדורות הרפואיות, השלבים השונים בלידה. 

הוויכוחים הסוערים ביותר בינינו היו לגבי מטאפורות וסמלים: למשל, במחקר שלי הפונדקאיות ממשיגות את התהליך כמסע, אז איך לאייר מסע? והאם צריך שזה יהיה בתחילת הסיפור כדי לתת מסגרת רעיונית ויזואלית, או רק בסוף כדי לסכם את התהליך? בנוסף, הפונדקאיות במחקר שלי מדברות על אתגרים שונים בדרך—לאסוף את המסמכים, לקבל את האישור מועדת האישורים, להשיג הריון אחרי "הפקדת" העוברים או לנסות שוב (ושוב)—והשאלה הייתה איך לצייר את הנתיב הזה של אתגרים? החלטנו שנאייר את זה כמירוץ מכשולים של מסוכות שהפונדקאית עוברת. אבל האם לשזור את הממד הוויזואלי לאורך כל הספר, או רק בסוף? איך לאייר את זה? האם לצייר אותה רצה מרתון? מתחרה עם אחרות? איך לשמור על נאמנות לממצאים אבל גם להפוך את הסיפור באופן ויזואלי למעניין ו"להחיות" את המטאפורות?

ויכוחים נוספים היו על האופן בו נדייק את ממד הזמן בתהליך—תהליך פונדקאות מתנהל בדרך כלל כמה שנים, כי עד שמקבלים אישור בישראל מהועדה, עד שנקלטים להריון, עד ש…. עוברים שנים. אבל איך להראות את זה ויזואלית? החלטנו שבישראל הזמן יתווך ויזואלית דרך חגי ישראל—הרקעים של ראש השנה, חנוכה, וכו' שיחזרו על עצמם כדי להראות ששנה כבר עברה. ובארה"ב אירועים אחרים שברובם צרכניים—האלווין, ולנטיין, הרביעי ביולי. 

התווכחנו גם על האופן בו נייצג קולות מגוונים של פונדקאיות שהגיבורות פוגשות בקהילות מקוונות ובמדיה החברתית. האם אלו יהיו בועות של טקסט שבאות לתוך הסצינה ללא פנים? או אם יש להן פנים, איך ניתן לייצר קהילה וירטואלית מגוונת מבלי שהמאייר יצטרך להמציא עשרות דמויות שונות? וגם מה יזכיר לקורא שמדובר בקהילה המובדלת מהגיבורה, ואיך יצור הבדלים כך שיהיה ניתן להבחין ויזואלית בין הקהילה הישראלית של פונדקאיות לאמריקאית? בסוף שכנעתי את ז'וזה שהאמריקאיות יהיו מאוירות כמקהלה יוונית של אלות מיתולוגיות כי למה לא? והישראליות יהיו מתחרות בתחרות ספורט. ההיגיון של המתחרות היה ברור—זה מתכתב עם המטאפורה של מירוץ המכשולים. אבל המקהלה היוונית—כמה התווכחנו שזה לא חייב להיות בדיוק כמו באדיפוס של סופוקלס ויכול להיות יותר כמו בוורסיה המודרנית של וודי אלן במייטי אפרודייטי. 

אחרי שנה שלמה שדייקנו את כל הספר על פני מעל 150 עמודים התחלנו לקרא כמה שיותר רומנים גרפיים כדי להבין איזה סגנון אנחנו אוהבות ולפי זה איך למצא אמן לצייר את הקומיקס. מצאנו סגנון ששתינו אהבנו ואז התחלנו לעבור על אתרים של פרילנסרים שהם מאיירי קומיקס. במקביל התחלנו להגיש לגרנטים כדי לממן את האיורים, ולשמחתנו זכינו בשני גרנטים שמימנו את רוב הספר. כשמצאנו את המאייר שעבדנו איתו בסוף, זה היה תזמון מדויק—הוא בדיוק סיים שלוש שנים של לימודים בבית ספר לקומיקס והחל תואר ראשון. אנחנו היינו הלקוחות הראשונות שלו. 

כל עמוד שהכנו במצגת לקח בין חמישה ימים לשבועיים לצייר. קודם הוא יצר סקיצה, שלח לי בצ'אט ואני שלחתי לז'וזה במייל. אחרי הלוך חזור הוא אייר והכניס את הטקסט, שלח לי-לה-לו בחזרה עם תיקונים ודיוקים ושינויים. בקיצור, שתי אקדמאיות יהודיות חופרות שיגענו אותו, אבל הוא נשאר איתנו כל השנתיים שזה לקח לאייר את הספר, התווכח איתנו בחזרה, התייאש לעיתים, אבל בעיקר לדעתי למד הרבה מההתנסות הזאת של לעבוד איתנו על הספר הראשון שהוא אייר. זכינו באיש הצעיר הזה—הוא היה בן 23 כשהתחלנו לעבוד איתו—שהוא לא רק מאייר מוכשר אלא גם חושב באופן יצירתי ושיש לו ידע רחב על כל כך הרבה תחומים. למשל, מסתבר שהוא יודע הכל על המיתולוגיה היוונית, וכך הכניס לתוך האיורים של המקהלה היוונית כל מיני דיוקים קטנים שרק המבין יוכל להבין.

אחרי תהליך של חיפוש מוציא לאור שיסכים להוציא רומן גרפי אקדמי, הספר "סיפורן של שתי פונדקאיות: נרטיב גרפי על הולדה בסיוע טכנולוגי", פורסם ב-13 למאי 2025 בסידרת ספרים של Penn State University Press שנקרא Graphic Medicine. 

הסידרה מורכבת מרומנים גרפיים בנושאי בריאות וחולי המיועדים להוראה בקורסים האקדמיים אך גם עבור מתמודדים.ות עם הסוגיות הרפואיות בהן הסידרה מתרכזת. מרבית הספרים בסדרה הם מסוג memoir המבוססים על החוויה האישית עם חולי (לדוגמא, הספר My Degeneration שמספר על התמודדותו של איש צעיר עם מחלת הפרקינסון, או הספר Aliceheimer’s המגולל את סיפורה של אישה המתמודדות עם אמה החולה במחלת האלצהיימר). יש בסידרה גם ספרים ערוכים שיש בהם מאמרים אקדמיים בשילוב קומיקס רפואי, או אוסף סיפורים אישיים המסופרים דרך קומיקס (למשל, אוסף קומיקס בנושא מגפת קורונה שאיירו אנשי רפואה בשם Covid Chronicles, או אוסף של קומיקס בנושא מנופאוזה בשם Menopause: A Comic Treatment). יש גם בסדרה מספר ספרי textbook בצורת קומיקס (למשל, בריאות הציבור דרך קומיקס בשם Graphic Public Health, ואתיקה רפואית דרך קומיקס בשם Graphic Medical Ethics). הספר "סיפורן של שתי פונדקאיות" הוא הספר האתנוגרפי הראשון שיוצא בסדרה זו.

והנה אבסטרקט קצר של הספר, שמסביר עוד קצת:

"הספר בוחן את הסוגיות הרגשיות, הרפואיות, המשפטיות והאתיות המורכבות סביב פונדקאות בישראל ובארה"ב. הספר מבוסס על המחקרים האתנוגרפיים של הכותבות על פונדקאות בישראל בשני העשורים האחרונים ועל קהילה וריטואלית של פונדקאות בארה"ב. הספר מציג דרך הפורמט הנגיש של איורי קומיקס את  סיפוריהן השזורים זו בזו של שתי נשים בדיוניות המחליטות להפוך לפונדקאיות: ג'ן בקליפורניה ודנה בתל אביב. הסיפור עובר עם הגיבורות על פני כל השלבים של ה"מסע" שלהן, החל בהחלטה להיות פונדקאית, שכנוע הבן זוג לזרום עם ההחלטה, והאתגרים של ניהול מערכות היחסים שלהן עם ההורים המיועדים. הגיבורות משתתפות בקהילות וירטואליות בהן מתייעצות על הבחירות והחוויות שלהן, וכך הן נחשפות לנתיבים, פרשנויות וחוויות שונות הנפוצות בפונדקאות בישראל ובארה"ב. הסיפור עובר בין הדמויות פרק-פרק וכך נרקמת השוואה בין התהליך בישראל לבין התהליך בארה"ב. הפרקים מדגישים נושאים מרכזיים ותובנות מתוך הממצאים האמפיריים של שתי הכותבות, במטרה לעודד את הקוראים לחשוב על נושאים כמו יחסי מתנה בפונדקאות, המשא ומתן על גבולות הגוף של הפונדקאית, מדיקליזציה והתנגדות, פיקוח מדיני מול אחראיות אישית במשא ומתן על הסכם הפונדקאות. בין הפרקים מפוזרים קטעי ביניים קצרים באורך עמוד המבוססים על אתנוגרפיות על פונדקאיות בעולם, המציבים אם סיפוריהן של דנה וג'ן בהקשר גלובלי השוואתי רחב יותר. 

הספר כולל מבוא קצר המסביר על פונדקאות ומסתיים בדיון אקדמי בתימות שונות שנידונו בסיפור, כמו גם שאלות לדיון. הספר מיועד להוות סוג חדש של ספר אקדמי בקורסים באנתרופולוגיה, סוציולוגיה, לימודי מגדר ומשפחה. בנוסף, הספר מיועד לקהל של העוסקים בתהליך הפונדקאות כמו רופאים, אחיות, עורכי דין, עובדות סוציאליות ופסיכולוגיות כשהמטרה היא להנגיש להם באופן זה תמונה של מה שמתרחש מאחורי הקלעים בחייה של פונדקאית בתהליך הפונדקאות. דרך הסיפור ניתן להבין את האתגרים עמם פונדקאיות מתמודדות ולנפץ חלק מהמיתוסים התרבותיים הנפוצים במדיה בהקשר לתהליך זה. 

הספר גם מציע פרספקטיבה חשובה לכל מי שעתיד להיות מעורב באופן ישיר בתהליכי פונדקאות ומשפחותיהם—הפונדקאיות, ההורים המיועדים, הסבתות והדודות והשכנים בקומה למטה. הרעיון הוא להנגיש תובנות מבוססות מחקר דרך סיפור מאויר ולהוות אולי, גם בין השורות, סוג של מדריך כיצד לנהל באופן מיטיב את מערכות היחסים בתהליך: בין הפונדקאית למשפחתה, בין הפונדקאית להורים המיועדים, ובין אלה לבין המערכת הרפואית."

הספר זמין באמזון ועולה 35 דולר:

פרקים דיגיטליים זמינים גם דרך JSTOR דרך חלק מספריות האוניברסיטאיות בארה"ב אך לא בישראל:

: https://www.jstor.org/stable/10.5325/jj.21874060

באתר באינטרנט הנלווה ניתן למצוא עוד מידע ולינקים למאמרים האקדמיים של הכותבות עליהם הסיפור מבוסס:

https://www.surrogacygraphicnovel.com

רשימת הספרים המלאה של הסדרה Graphic Medicine: 

https://www.psupress.org/books/series/book_SeriesGM.html

לקריאה נוספת: