מאמרי אורח

מדוע חוגגים בר ובת מצווה היום? האם אלו עדיין טקסי חניכה ואם כן – חניכה לְמה בדיוק? אם הטקסים מציינים "זהות יהודית", איזו מין זהות זו? מה תפקידה של תרבות הצריכה בכינון תחושת ההשתייכות היהודית בימינו? ואם אמנם זו מְסיבה בלבד ולטקס החניכה אין כל משמעות, מדוע מוקדשים למסיבה זו משאבים כה רבים בתרבויות יהודיות בנות-זמננו? אם יש "בת-מצווש", אולי יש גם "בר-מצווש"? ומדוע יש תחושה עמומה של חוסר משמעות בחגיגת בר ובת מצווה? עם שלל השאלות האלו מתמודד פרופ' חזקי שוהם (ראש התוכנית לפרשנות ותרבות באוניבריסטת בר אילן) בספרו החדש, שיצא לאחרונה לאור בהוצאת למדא-האוניברסיטה הפתוחה.

הספר מבר מצווה ועד בת מצווש: טקסי חניכה וזמן בעולם יהודי מודרני מציג את ההיסטוריה האנתרופולוגית הגלובלית של טקסי בר ובת המצווה "מהתנ"ך עד הפלמ"ח" – בתרבויות יהודיות שונות. מטרתו להבין מדוע בזמן שמסורות יהודיות רבות אחרות ננטשו ונשכחו במהלך המאה ה-20, טקסים אלו לא רק שנחגגים על ידי יותר משפחות יהודיות מאי-פעם, אלא גם הורחבו מבנים לבנות ומוקדשים להם עוד ועוד משאבים נפשיים, משפחתיים וכלכליים. בעידן שבו יש תפיסות כה רבות ומגוונות של משמעות ההשתייכות היהודית, מפתיע שטקס קדם-מודרני זכה לתפוצה כה רחבה דווקא כאשר איבד ממשמעותו המקורית כטקס חניכה לפולחני הקהילה הדתית. הגיוון בפרטים של הטקס ובמשמעויות השונות שלו מאפשר להשתמש בו כנייר לקמוס לניתוח קווי הדמיון והשוני בין תרבויות יהודיות שונות בתפיסת ההשתייכות היהודית. ביניהן, הספר מתמקד בזרם המרכזי של התרבות הלאומית כפי שהתפתחה בישוב ובישראל, בתרבות ההלכתית, ובתרבות האמנציפציה שמרכזה כיום בצפון אמריקה.

הספר מתחיל בהבחנות גיל במקרא, או יותר נכון בהיעדרן, ומזכיר כי בניגוד לדימוי נפוץ, הטקס והמונח "בר מצווה" לא היו קיימים בעולמם של חז"ל. בר המצווה צמחה באשכנז ובצפון צרפת של ימי הביניים כטקס חניכה גברי לעולם בית הכנסת, בד בבד עם התפשטות התפיסה לפיה מדובר בגיל חיוב מצוות באופן כללי. משם התפשטה לתפוצות רבות כשהיא שומרת על איזון עדין בין החניכה לעולם הריטואלי והליטורגי של בית הכנסת – "ציד הדב היהודי", לבין אירוע חברתי המכונה "סעודת מצווה", שיצר כבר בעת החדשה המוקדמת צרכנות ראווה והיבדלות מעמדית בתוך הקהילות. הדגש ההולך והגובר על האירוע החברתי גרם להנמכה הדרגתית ומתמדת בסטנדרטים האוריינים של הטקס, כך שגם נערים שלא למדו כראוי יוכלו לעבור אותו ולקיים את סעודת המצווה המיוחלת. ואם במהלך העת החדשה נשמר איכשהו איזון עדין בין טקס החניכה לבין האירוע החברתי, הרי שבמאה ה-20 נטתה הכף בחוזקה לכיוון האירוע החברתי, בעוד טקס החניכה הפך לשולי ולעתים אף לגרוטסקי. הספר טוען שגם אם חגיגות בר ובת המצווה שמרו לרוב – לא תמיד – על הצורה החיצונית של טקסי חניכה, הפופולריות הגוברת שלהם נובעת מהשתלבותן במערכת חליפית של טקסי חיים שעלתה בעידן המודרני, הממוקדת בזמן החולף ובתרבות הצריכה, ובראשם יום ההולדת. בעידן התעשייתי, שבמהלכו טקסי הזמניות החליפו את טקסי החניכה, בר המצווה הפכה להיות טקס המציין את הזמן החולף בדומה ליום הולדת מוגבר. בת המצווה, שנוצרה בזמן שבו הכף נטתה לכיוון טקס הזמניות, כבר הופיעה ככזו – בת מצווש – והמאבק לשוות לה משמעות כטקס חניכה נמצא בעיצומו ואף הוא מנותח בספר. 

הספר עושה שימוש במקורות מגוונים – תלמוד ואנתרופולוגיה, ספרות ילדים ותוכניות טלוויזיה, ספרי שו"ת ועיתונים, ספרי יעץ וסרטי קולנוע, ומה לא – כדי לשחזר ניואנסים של הבדלים בין התרבויות היהודיות בפרטי החגיגה, וכך להצביע על הבדלים גדולים יותר ביניהן לגבי תפיסותיהן בעניינים כמו ילדוּת, בגרוּת, מגדר, דת, זמן, משפחה יהודית והשתייכות יהודית.

עמוד הספר באתר ההוצאה לאור למדא-האוניברסיטה הפתוחה (כולל גישה לטעימה מן הספר עצמו)