MASTER לאנתרופולוגיה

עדי שלמון כותבת על עבודת התזה שלה שנכתבה בהנחיית ד"ר גילי המר במסגרת התוכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית. עבודת התזה עוסקת בחוויה החושית של המבקר במוזיאון ובמה ששלמון מכנה "האינטראקציה הדו-כיוונית בינו ובין יצירות האומנות".

אדם מבקר במוזיאון, ונעמד למול יצירת אמנות כלשהי. או הולך בתוכה, נוגע בה, מתבונן. מה נוצר במפגש בין האדם ליצירת האומנות? איזו אינטראקציה דו-כיוונית נוצרת בין המבקר ליצירה? יצירות אומנות מזמנות מפגש בלתי אמצעי בין המבקר ליצירה ולאומן.. הבחינה של אינטראקציות אלה היא מרכז התיזה שלי, אשר נכתבה במסגרת התוכנית ללימודי תרבות בהנחיית ד"ר גילי המר. המחקר נעשה דרך תצפיות משתתפות שלי בתערוכות עצמן, ראיונות עם האומנים והצוות האוצרותי של המוזיאון, וכן ניתוח חזותי של היצירות עצמן. המחקר שלי עוסק בחוויה החושית של המבקר במוזיאון ובמה שאני מכנה "האינטראקציה הדו-כיוונית בינו ובין יצירות האומנות". המחקר מעמיד את המבקר ואת החוויה שהוא חווה במרכז הפרשנות, וכמותה הבחינה של השפעת מגוון מרכיבי היצירה כגון תנועה, דימוי, השתקפות, הקרנה על המבקר ופרשנותו ליצירה.

האינטראקציות שעלו במהלך המחקר חולקו לשני סוגים: 

(א) אינטראקציה בין המבקר ליצירה, שבה היצירה אינה משתנה על ידי המבקר. כך, למשל, את היצירה teamLab, Black Waves: Lost, Immersed and Reborn, 2019 (דימוי 1, בתמונה הראשית) אין המבקר משנה אלא הוא מושפע ממנה – גלים שמוקרנים עליו ועל הסביבה בחדר חשוך משפיעים על תחושת הזמן והמרחב שלו.

הסוג השני מתחלק גם הוא לשניים: 

(ב1) יצירות שבהן גם המבקרים וגם היצירות משתנים באופן זמני. דוגמה לכך היא היצירה teamLab, Drawing on the Water Surface Created by the Dance of Koi and People-Infinity, 2016–2018, (דימוי 2) שבה דימוי של דגי קווי שוחים מוקרן על מים בעומק 40 סנטימטרים, והמבקר מהלך בתוך המים. הדימוי המוקרן על המים משנה את התפיסה של המבקר, ובו-בזמן גופו של המבקר משפיע על היצירה ומשנה אותה באמצעות חיישנים – הדגים משנים את שחייתם ומתרחקים מהמבקרת כשהיא זזה. דוגמה אחרת, מיצירה של קוסמה, היא חדרי אין-סוף מכוסים מראות שהמבקר משתקף בהן ונעשה חלק מהיצירה –  והיצירה, המשתנה עם דמותו של המבקר, שולחת אותו להתבונן בדמותו שלו (דימוי 3).

 (ב2) יצירות שבהן היצירה משתנה לאורך זמן ולא בצורה חד-פעמית. כך, למשל, ביצירתה של קוסמה (Yayoi Kusama) The Obliteration Room, 2002–present, מוצג חדר לבן ובו רהיטים לבנים, והמבקרים מוזמנים להדביק עליהם מדבקות וכך לשנות את היצירה ולהשפיע עליה לאורך זמן – המבקר אקטיבי בתוך תהליך השינוי שהיצירה עוברת, והצטברות השינויים משנה את היצירה כולה. בחלק מהתצפיות בסינגפור הצטרפו אלי שני ילדי, שהיו בני ארבע ושנה, ומעבר להתבוננות על היצירה כמשתתפת וכמתבוננת באחרים, יכולתי לקבל תצפית מרתקת להתנהלות של הבן שלי בן הארבע בתוכה (דימוי 4). ההסברים שלו תוך כדי נתנו לי להבין מה הוא חיפש בתוך החוויה ואת האינטראקציה שהוא ניסה ליצור.

"אני מסתובבת אחרי אריאל (בן 4) לראות מה הוא עושה. הוא מתחיל בהסתובבות בחלל בודק איפה אנשים הדביקו לפניו. פותח מגירות, מסתכל מתחת. אומר שהוא מחפש מקום שלא הדביקו בו. הוא מסתובב כמעט עשר דקות ואז מראה לי שמצא מקום בתחתית של מעמד/שולחן צד. הוא ממשיך אחר כך להדביק במקומות שונים שהוא רואה. כל פעם מאתגר את עצמו עם צורת הדבקה, מקום ריק, הכי גבוהה, בצבעים שונים, הכי נמוך, ליצור מגדל." (6 באוגוסט 2017)

ביצירות אינטראקטיביות המבקר משתתף ביצירה, מעורב בה ומשפיע עליה ועל שאר המבקרים באופנים מודעים ושאינם מודעים כאחד, בניתוב האומן. בשנות התשעים, עם התרחבותה של אומנות הניו-מדיה האינטראקטיבית, אומנות המחייבת מעורבות מצד המבקר (Graham, 2014), גברה ככלל המעורבות של המבקר בחלל המוזיאלי. המוזיאון נתפס כחלל העשוי להשיג השפעה רב-חושית, והוא מפעיל בצורה מורכבת את המבקר בו (Uchida & Peng, 2020/2020). כך, האומן, המבקרים והיצירה עצמה יוצרים יחד, בשיתוף קהילתי, ידע חדש (Roald, 2015), וההסתמכות על חלל וירטואלי ולא פיזי מאפשרת שינוי בקשר עם המבקר ובמעורבותו בה, ויוצרת קהילה אסתטית גדולה יותר (Chen, 2019). יצירות האומנות האלה מאתגרות את החיבור בין הגוף לאומנות. 

המונח יצירה אימרסיבית, מונח המגיע מעולם משחקי המחשב, מתייחס להצפה אודיו-ויזואלית המשפיעה על המבקר ויוצרת חיבור בלתי אמצעי ליצירה (Murray, 1997). המבקר נטמע ביצירה והיא נטמעת בו, ובאמצעות חוויה זו, הגבול בין העצמי לעולם מיטשטש ונוצרת מערכת גבולות וקשרים חדשה בין היצירה למבקר.(Ridgway & Stern, 2009/2009) כיוון שהמבקר ומבקרים אחרים עשויים לגרום שינוי ביצירות האומנות, מבקרים עשויים להרגיש שהם מתמזגים זה בזה ונעשים לאחד. חוויית הביקור במוזיאון והאינטראקציה הנוצרת בין המבקר ליצירה משתנות בכל ביקור, וכך גם ההקשרים הנקלטים בחושים. 

השילוב התאורטי שמחקר זה מציע, חיבור בין ניתוח של יצירות אומנות ובין בחינה של החוויה החושית שהמבקר חווה, ממשיך מסורת מחקרית של התבוננות בחוויה המוזיאלית וביצירות אומנות אינטראקטיביות המאתגרות את גבולות הגוף של המבקר. אף על פי כן, רק מחקרים מעטים עסקו בהשפעה הדו-כיוונית של אינטראקציה זו. כמו כן, מחקרים רבים התייחסו לגבולות החושים ביצירה ולחיבור בין החזותי לחושי(Candlin, 2008; Classen & Howes, 1996; Gallese, 2016/2016, 2017; Howes, 2003, 2014). חוקרים שונים פתחו את ההתבוננות בביקור המוזיאלי ובהקשרים החושיים שהוא מעורר במבט על פני השטח, ובהמשך נכנסו אל מתחת לעור – לפירוש רגשי-פנימי של החושים – לחוויה האפקטיבית.(Massumi, 2010/2010; Schilo, 2016) 

בחינת היצירה בתוך הקשרים אלו יכולה לחשוף את המורכבות של אותן מערכות יחסים בין המבקר ליצירה המוצגת. כל אחת ממערכות היחסים מביאה להבנה אחרת של היצירה ושל תהליך ההיקסמות ממנה.(Gell, 1999, 1992/2009) ההתקבלות התרבותית של האובייקט והפרשנות שהמבקר מעניק לול המבקר לו, פרשנות הנוצרת בין השאר באינטראקציה הגופנית-חושית הנוצרת בין השניים, יכולות לקבל משמעות תרבותית חברתית מורכבת. האובייקט הוא חיבור של הנראה ושל הבלתי נראה הפרשני-תרבותי שלו. הגוף של המבקר מביא עימו את ההבנה הפנומנולוגית של ההתגלמות ואת החיבור הבלתי אמצעי לאובייקט. אך הגוף הוא אובייקט בפני עצמו, אובייקט המאפשר תגובה רגשית-חושית, ובו-בזמן הוא אובייקט המצוי ביחסי כוח עם האובייקטים האחרים שסביבו.(Sobchack, 2004) יחסי הכוח הסמויים הפועלים על המבקר משפיעים על בחינתו כמי שחווה חוויה בתוך חלל המוזיאון. בחינה זו בנויה אפוא על הבנת המוסד המוזיאלי ועל כוחו להוביל את המבקר בתוכו.  

הטיפולוגיה הראשונה מציגה השפעה חד-כיוונית – המבקר עומד במרכז בחינת האינטראקציה. היצירה עצמה נשארת כפי שהייתה גם כאשר אין בה מבקרים, ואילו השינוי מתרחש במבקר. להבדיל, הטיפולוגיה השנייה היא השפעה דו-כיוונית – המבקר משפיע על היצירה, והיצירה משפיעה עליו. בתוך טיפולוגיה זו כלולים שני סוגים. האחד הוא יצירות שיש בהן השפעה ושינוי זמניים, ואחרי שהמבקר יוצא מהיצירה, היצירה חוזרת למצבה לפני האינטראקציה. הסוג האחר הוא יצירות שמתרחש בהן שינוי זמני במבקר ושינוי מתמשך ביצירה על ידי חיבור של כלל האינטראקציות בין המבקרים ובינה. בחינה של יצירות אומנות לפי טיפולוגיות של השפעה חד-כיוונית ודו-כיוונית בין המבקר ליצירה מאפשרת לראות איך מבטאים האומנים את רצונם להשפיע על המבקרים ואת המשמעויות של חוויית הביקור של המבקר בהן.

עוד בנושא: