מאמרי אורח

האנתרופולוג ראמז עיד, מרצה באוניברסיטה הפתוחה וחוקר במכון הגליל למחקר, כותב על מרשל סהלינס, אחד האנתרופולוגים המשפיעים ביותר בעולם, שנפטר לפני כשבוע. עיד סוקר את הקריירה הארוכה של סהלינס, מפרט את עבודותיו החשובות ומשרטט את השפעתו על עיצוב האנתרופולוגיה של ימינו. 

מרשל סהלינס, אשר נפטר לאחרונה בגיל 90, היה מגדולי האנתרופולוגים. מחקריו ועבודתיו מהווים מקור להשראה (וגם לביקורת) גם היום, ומגוון השדות, מחקרים והנושאים שהוא נגע בהם הוא רחב מאוד. בסקירה קצרה זו, אנסה לגעת בחלקים ממנה: 

סהלינס היה תלמידו של האנתרופולוג ליזלי ווייט באוניברסיטת מישגן. את הדוקטורט קיבל מאוניברסיטת קולומביה בשנת 1954, בנושא ההיררכיה החברתית בפולינזיה. לאחר מכן הוא חזר לאוניברסיטת מישיגן כמרצה, ובשנת 1973 עבר לאוניברסיטת שיקגו, שהפכה לביתו האקדמי בהמשך כל חייו.

במהלך הקריירה הארוכה שלו שינה סהלינס את תחומי ההתעניינות המחקרית שלו, ובאופן כרונולוגי אפשר לחלקם לשלושה נושאים עיקריים:

בשנותיו היותר מוקדמות, בהיותו חוקר צעיר מאוד (את הדוקטורט קיבל בגיל 24), הוא היה חלק מהמעגל המחקרי שבנה סביבו ליזלי ווייט, שהתמקד באבולוציה חברתית. יש לזכור כאן שבשנים שלאחר מלחמת העולם השניה בלטו באנתרופולוגיה גישות נאו-מרקסיסטיות אבולוציוניות,  תחום שעוצב במידה רבה על ידי ג'וליאן סטיוארד ולסלי ווייט. אמנם בשנת 1960 הוא כתב ספר המושפע מגישות אלו ("Evolution and Culture"), אך בראיון אתו משנת 2013 העיד סהלינס כי הוא נטש את הקבוצה של ווייט לאחר זמן לא ארוך, כי הבין שדרך מחקרית זו לא מובילה לתיאוריה אנתרופולוגית טובה. 

בעשור הבא, סהלינס לקח חלק פעיל מאוד במחאה הפוליטית של שנות השישים, כשעמד בראש המתנגדים למלחמת וייטנאם, מחוץ לקמפוס ובתוכו. בין היתר הוא התפרסם אז בהמצאת שיטת ה Teach-in, שבמסגרתה נוטש המרצה את הסילבוס של הקורס באחת ההרצאות, ופותח בדיון ביקורתי עם הסטודנטים שלו בנושא המלחמה ותוצאותיה. שיטה זו זכתה לתהודה רבה, והיא היתה אחת המניעים להתגבשות תנועות התנגדות למלחמה בתוך הקמפוסים בארה"ב.

סהלינס השתכנע לחלוטין כי הפרקטיקות האנליטיות של האנתרופולוגיה המרקסיסטית-אבולוציונית עם תוצאותיהן החד-כיווניות נוגדות את ההיגיון התרבותי הרב-גוני של האנשים המקומיים בכל מקום בעולם. בשנת 1967 הוא קיבל את מלגת גוגנהיים ונסע לכמה שנים לעבוד עם האנתרופולוג הצרפתי קלוד לוי-שטראוס. הוא העיד לא פעם כי הושפע מהסטרוקטורליזם של לוי-שטראוס, ולמרות ההתרחקות מכמה מהיבטיו בשלבי הקריירה המאוחרים שלו, הוא שמר אמונים לעקרונות תורת המבניות.  

בשלב זה עבודתו של סהלינס התמקדה בהדגשת הכוח שיש לתרבות לעצב את תפיסותיהם ומעשיהם של אנשים. הוא טען כי לתרבות יש כוח משפיע שאינו נגזר מהכלכלה והמטריאליות, מחשבה שהעמידה אותו בסתירה לאנתרופולוגים מרקסיסטים של אותה תקופה. בעבודותיו, הוא ניסה להפריך את רעיון "האדם הכלכלי הרציונלי", תוך פירוט מחקרי עשיר כי מערכות כלכליות בעצם מסתגלות לנסיבות מסוימות, ובדרכים ספציפיות, מבחינה תרבותית. 

בספרו המשפיע, כלכלה מתקופת האבן Stone Age Economics )1972), טען סהלינס כי יש להבין את חייהם הכלכליים של תושבי העולם דרך הכלכלה המהותית (substantivist) ולא דרך פרדיגמות כלכליות מודרניות קפיטליסטיות בדמות הכלכלה הפורמליסטית. כדאי לציין כאן כי כותרת ספרו היא צורה של להטוטנות לשונית שאפיינה את הכתיבה שלו: היא לא מתייחסת למערכות כלכליות של חברות מתקופת האבן (אם כי הספר מתמקד בחברות לא מסחריות), אלא למצב המיושן של התיאוריה הכלכלית המודרנית, וצרות ההבנה שלה (המוטעות לתפיסתו) בנוגע לעבר האנושי.  

אחד הפרקים המצוטטים ביותר באותו ספר הוא "החברה האמידה המקורית" “The Original Affluent Society” , בו טוען סהלינס כי לפי הסטנדרטים התרבותיים שלהן, קבוצות ציידים ולקטים אבוריג'ינים לא תפסו את עצמן כעניות. מבחינה כלכלית, חברי קבוצות אלו חיפשו פרנסה או הסתפקות, והשיגו את הצרכים החומריים מבלי להפעיל עבודה מיותרת. להיות עני, לטענתו, היא צורה תרבותית ולא רק כלכלית פורמליסטית, ועל כן חברות אלה הן הן החברות האמידות המקוריות, פשוט כי להיות אמיד זה בעיקר לרצות מעט, בעוד הכלכלה המערבית הקפיטליסטית מחנכת לתרבות של רצונות אין-סופיים, בזמן שהתפוקות הן מוגבלות.

ספר חשוב נוסף שכתב באותה תקופה היה  Culture and Practical Reason , בו הוא הראה כי הקפיטליזם הוא פשוט עוד היגיון תרבותי הממוקם בהיסטוריה ספציפית. בקרב הסטודנטים שלו, כדוגמת דיוויד גרייבר, מספרים כי הוא נהג לקחת אותם לצפות בהרצאות בחוג לכלכלה בבניין שממול, להתבונן, ומדי פעם לשאול שאלות מאתגרות באמצע ההרצאות.

בתקופה זו התפתח בין סהלינס לאנתרופולוג מרווין האריס פולמוס מתוקשר בנוגע למשמעות ההקרבה האצטקית. כמו בביקורתו הקודמת, סכסוך זה אפשר לו להראות כיצד הסברים כמו אלה של האריס היו צרים מדי בהיקפם, יורו-צנטריים בהנחותיהם ומעוותים בפרשנות, וכנראה זה מה שדחף אותו להתמקדות, מיד לאחר מכן, בכתיבת תיאוריה כללית של הפעולה האנושית.

ובכן, בשלב השלישי, חלק ניכר ממחקריו ועבודותיו של סהלינס מזה 30 שנה התמקדו בפרויקט של כתיבה מחדש של ההיסטוריה באמצעות ניתוח והבנה תרבותית, וכל העת תוך התעקשות על הדגשת העדיפות של התבניות התרבותיות כהסבר של הפעילות האנושית. הוא הרבה להזכיר בספריו ומאמריו שיש להיזהר משימוש ברעיונות מערביים כדי להבין חברות ועמים אחרים:

"מה שמנחה את תגובתי הוא דאגה להראות כי ריאליזם בורגני, כאשר הוא נלקח כגאונות היסטוריוגרפית, הוא סוג של אלימות סמלית שנעשית בזמנים אחרים ולמנהגים אחרים. אני רוצה להציע שלא ניתן לעשות היסטוריה טובה, אפילו לא היסטוריה עכשווית, בלי להתחשב ברעיונות, פעולות ואונטולוגיות שאינן, ומעולם לא היו, שלנו."

 (Sahlins 1995: p.14)

עקרון זה עמד ברקע ביקורתו החריפה כנגד רעיון הכח הטוטלי של פוקו. סהלינס טען בספרו  Waiting for Foucault, Still משנת 2002, כי פוקו משתמש בעצם באותו בסיס מחשבתי שהגה אדם סמית', של אותה "יד נעלמת" הכל יכולה לשלוט בחברה ובתרבות האנושית, ואותו "הכח הבלתי ניתן לעצירה, שכובש את כל המרחבים, ואין לי מתנגדים". סהלינס ראה בתיאוריה של פוקו כ"תיאוריה חלשה" , כי היא לא מצליחה לתאר את הניסיון האנושי והיצירתיות של הפרט ושל המקומי, ולא את הסוכנות האנושית בפוטנציאל שלה, אלא רק רואה בו כיצור שלא מתעניין במתרחש מחוץ לישות האינדיבידואלית שלו.

ביקורת דומה הפנה סהלינס לאריק וולף, חברו לכיתה לשעבר, ולספרו הידוע Europe and the People Without History. על ידי ייחוס אותם מניעים לעמים כה מגוונים, סהלינס ציין כי וולף הנציח נקודות מבט יורו-צנטריות במקום להבהיר את ההיסטוריה המקומית ולהסביר פרקטיקות ונקודות מבט מקומיות. ההיסטוריות המקומיות הללו, לדעת סהלינס, מוגבלות תמיד על ידי לוגיקה ספציפית לתרבות, לוגיקה אשר לעתים קרובות מדי זוכה לעוות והסתרה על ידי היסטוריונים ותאורטיקני מערכות עולמיות.

פולמוס נודע נוסף התרחש בראשית שנות ה-1990 עם האנתרופולוג גנאנאת אובייסקרה (Gananath Obeyesekere) מאוניברסיטת פרינסטון, סביב הסבר סיבות הרצח של ג'יימס קוק באי הוואי בסוף המאה ה-18. זה היה וויכוח היסטורי-אנתרופולוגי חריף, עם השלכות רציניות למחקרים היסטיוגרפיים עתידיים. תחילתו בספרו של סהלינס "איים של היסטוריה" Islands of History משנת 1985, שם הוא טען כי הילידים של האי חשבו שג'יימס קוק היה האל לונו, כי במקרה הוא הופיע באי בעיתוי פולחני מושלם, מבלי להתכוון לכך. קוק בעצמו לא התנגד להיות "אל", והוא שיחק את חלקו בתפקיד. אבל הוא עזב וחזר לאי בזמן שלא תאם את הטקסים של הילידים, מה שיצר זעם והשפלה בקרבם, וכנראה זה הוביל לרציחתו לאחר זמן לא ארוך. כדרכו, סהלינס דבק בחשיבות ההסבר התרבותי המקומי להבנת אירועי ההיסטוריה בצורה יותר טובה. לעומתו, אובייסקרה תקף בחריפות את גרסתו של סהלינס, וטען שהילידים חשבו בצורה אובייקטיבית, לא פחות מהאירופאיים, ועל כן ראו בג'יימס קוק ככובש, ורצו להתגונן כנגד האלימות שהפעיל בביקור השני. אובייסקרה טען כי התיאור האנתרופולוגי הוא תיאור מתנשא ולא מדויק.

סהלינס השיב לטענות אלה בספר נוסף בשנת 1995 (How "Natives" Think: About Captain Cook, for Example), בו הוא טען שאובייסקרה כופה את דרכי המחשבה במערב על התושבים הילידים (מה שנקרא "אובייקטיביות"), ובכך הוא בעצמו נופל בפח הקולוניאליזם (המחשבתי) המערבי.

פולמוס זה שאב לתוכו מספר אנתרופולוגים נוספים, מגירץ ועד בורובסקי, שהתייחסו להשלכותיו הפוליטיות על הדיסציפלינה בכללותה.

בעשרים השנים האחרונות סהלינס הקים, ערך וניהל את ההוצאה לאור Prickly Paradigm Press ממושבו בשיקגו, והצליח לפרסם במסגרתה עשרות ספרים קצרים של אנתרופולוגים מרחבי העולם. באחד מספריו (באותה הוצאה לאור) משנת 2008, The Western Illusion of Human Nature, סהלינס מפתח ביקורת נוקבת לרעיון התרבות והציביליזציה המערבית, ואותו רעיון מערבי ישן בדבר היות האדם יצור אנטי-חברתי.

כדרכו המליצית הוא כותב בפתיחת הספר כי "לאור הירידה במספר הקורסים באוניברסיטאות בנושא הציוויליזציה המערבית, אני שואף להאיץ את המגמה על ידי צמצום "Western Civ" לשעתיים של קריאה".

  בשנת 2013, וכצעד מחאה כפול, סהלינס התפטר מהאקדמיה הלאומית למדעים (NAS), אחד המוסדות היותר יוקרתיים בארצות הברית, לאחר שקיבלה לשורותיה את האנתרופולוג נפוליאון שאנון, שעבודתו נחשבת על ידי סהלינס ועל ידי מספר רב של אנתרופולוגים אחרים כרדוקציונית ביולוגית ופגומה מדעית. בנוסף, סהלינס הזכיר את תפקידה הגובר של האקדמיה הלאומית למדעים כחלק מהמנגנון והפרויקטים הצבאיים של ממשלת ארה"ב. הוא קרא לאקדמיה למדעים לתמוך במחקרי שלום ולא במאמצי מלחמה וכיבוש.

לצערי, נודע לי על מותו של סהלינס השבוע, באמצע כתיבת סקירה לספרו האחרון (ביחד עם דיוויד גרייבר), On Kings. ספר חשוב זה, שפורסם בשנת 2017 על ידי ההוצאה לאור Hau Books, מסכם את תובנותיו ומחשבותיו האנתרופולוגיות-פוליטיות, כפי שמתבטא בפרקים המיוחדים שתרם. בעבודה הנוכחית, סהלינס ממשיך לטעון נגד הסתמכות על היגיון התועלתנות ונגד ההלימות של התנאים החומריים כהסברים מספקים לקווי המתאר של מוסד המלכות  Kingship. הוא שומר על אמונתו בהיגיון התרבותי, ומציע כי המלכות עשויה להיות מובנת יותר כפרויקט שהתפתח בהשראת רעיונות מקומיים המופקים מתחום שנקרא פעם "הדת", ולא כפרויקט המבוסס על מוטיבציה כלכלית.  

שני המחברים מצהירים שהם מעוניינים לפתח מספר יסודות משלהם לתיאוריה אנתרופולוגית של המלכות, ובכך להציע הבנה מחודשת של הקיום הפוליטי האנושי. בפתיחת ספרם הם מדגישים כי "המלכות היא אחת הצורות המתמשכות ביותר של ממשל אנושי". אפשר למצוא אותה בכל זמני ההיסטוריה ובכל היבשות, "ומה שמעניין הוא שברגע שנוצרה, קשה מאוד להיפטר ממנה.  וגם כיום, זה לא מקרי שהמשטרים היחידים שלא הושפעו כמעט לחלוטין מהמרד של האביב הערבי של 2011 היו אלה עם מונרכיות ותיקות". 

הנחת היסוד המשותפת של הספר רואה בחברות האנושיות כישויות המוקפות באופן היררכי – בדרך כלל מעל, מתחת ועל כדור הארץ – במשטר קוסמי המאוכלס ביצורים בעלי תכונות אנושיות וכוחות אנושיים השולטים בגורל העם. גם קבוצות ציידים ולקטים, הם מדגישים, כפופות ליצורים בסדר האלים, השולטים באזורים נרחבים ובכל האוכלוסייה האנושית. ובמילותיו של סהלינס: "אנו מוצאים מלכים בגן עדן גם כאשר אין מנהיגים עלי אדמות". קיום משותף כזה של שליטה על החברה האנושית באמצעות רשויות על-אנושיות בעלות סמכויות אולטימטיביות לחיים ומוות הוא בסופו של דבר "משהו הדומה למדינה, הוא מצב אנושי אוניברסלי" (עמוד 3). מכאן נובעת המסקנה החשובה של הספר  כי "המלכים הם חיקויים של האלים, ולא האלים של המלכים", ולא פחות בחברות ללא מדינה מאשר בממלכות גדולות, הרשויות האנושיות מחקות את הכוחות הקוסמיים השולטים – אם לפעמים בצורה מצומצמת.

באותו ראיון משנת 2014 כשהוצג "כגדול האנתרופולוגים כיום", השיב סהלינס בדרכו המיוחדת: "אם אני הגדול בין האנתרופולוגים החיים, אז אריכות החיים חייבת להיות מהלך טוב בקריירה". 

Sahlins, Marshall (1972), Stone Age Economics , New York: Aldine.

Sahlins, Marshall (1976), Culture and Practical Reason , Chicago: University of Chicago Press.

Sahlins, Marshall (1995), How “Natives” Think: About Captain Cook, for Example , Chicago: University of Chicago Press.

Sahlins, Marshall (2008), The Western Illusion of Human Nature , Ann Arbor: Prickly Paradigm Press.