מאמרי אורח

חומרים משני תודעה תחת מתקפת טרור והטראומה שלאחר מכן לא נחקרו לעומקם בספרות הפסיכדליה או הטראומה. מאז ה7.10 ניצולי מסיבות הטבע שהתרחשו בעוטף נמצאים תחת טיפולם של אנשי מקצוע רבים, הנותנים מענה לטראומה ולומדים תוך כדי תנועה את הטיפול במקרה ייחודי זה. גיא סימון, דוקטורנט לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה בבר אילן החוקר אינטגרציה פסיכדלית בטיפול, מטפל בעצמו וממקימי חמ"ל "לב בטוח" לטיפול בנפגעי המסיבות, כותב מזירת הטיפול בנפגעי ה7.10.

הטקסט נכתב ביחד עם ניר תדמור מ׳אימפולס – מרכז קליני אינטגרטיבי׳.

בשש וחצי בבוקר, בשביעי לאוקטובר שנת 2023 ישנתי. 

לקראת תשע וחצי, כשלוש שעות לאחר מכן, אזעקה ראשונה במבשרת ציון שלחה אותי לעמוד בממ״ד.
לא נבהלתי. אם לומר את האמת, הייתי דווקא נינוח. ההתניה הפבלובית-כמעט שבה ניתנת לגוף פקודה לרוץ לאיזור מוגן למשמע אזעקה עולה ויורדת היא לא משהו מיוחד או מופרך בחיים הישראלים. צליל האזעקה מספר לי שמתרחש אירוע מפחיד או מבהיל בחוץ, אבל גם נותנת לי תחושת ביטחון שאותו האירוע תחת פיקוח, אחרת לא הייתה נשמעת אזעקה. אי וודאות מוחזקת היטב, כן, ככה הרגשתי. לזמן קצר לפחות.

מעל עשור שאני מתרגל ״אי ידיעה״ וכיצד להשתרש אל תוך הכאן והעכשיו, גם במצבי חוסר וודאות.
״בלי זיכרון ובלי תשוקה״ אומר לנו וילפרד ביון ומלמד אותנו כיצד עלינו למקם את תודעתנו בחדר הטיפולים. אך בשביעי באוקטובר, אותו תרגול ארוך השנים, קיבל אתגר חזק במיוחד.

כשהתחלתי לראות את המתרחש בדרום, כבר לא הייתה נינוחות. הייתי ב-״מנת יתר״ של חומר משנה תודעה בדמות סרטונים, תמונות, מהדורות חדשות ועדויות זוועה מהטבח האכזרי ביישובי הדרום ומאירועי המסיבות בעוטף עזה. 

הייתי מתוח, הדם זרם מהר והשרירים התכווצו, האישונים התרחבו והראש דהר. המערכת הסימפתטית שלי השתוללה כאילו אני עצמי נכחתי כעת בשדה הקרב. הייתה לי מטרה ברורה ודהרתי לעברה: לקדם במהרה ככל הניתן את הטיפול בשורדי מסיבת ה״נובה״, שהתקיימה בחניון רעים על גבול העוטף עד הרגע שבו חדרו המחבלים. לעשות זאת טוב ככל הניתן ולהבטיח תשתית שתאפשר טיפול גם הרבה לאחר סיום האירוע.

האצבעות המקלידות פעם בנייד ופעם על המחשב, כבר תקתקו על אוטומט אותיות שחברו למילים. דיברתי עם עשרות אנשים ביום, חלקם בכירים במשרדי הבריאות והרווחה, הביטוח הלאומי והקואליציה לטראומה, איתם ניהלתי שיחות קצרות ומכוונות מטרה, לרוב אלו הסתיימו כעבור דקה עם החלטה ברורה לקדם את הפרויקט. לעומת זאת, עם השורדים השיחות היו ארוכות, עד כשעה, אמוציונליות מאוד וגרפיות להחריד. בשיחות האלו הקשבתי הרבה, דיברתי מעט והשתדלתי לשתף בכלים להפחתת לחצים וקרקוע. 

כרגע השורדים עדיין נמצאים בשלב הראשוני, המכונה הפרעת דחק חריפה (ASD), עליהם לעשות מגוון פעולות תרפויטיות כמניעה להתפתחות ־PTSD, הפרעת דחק פוסט טראומטית. בפעולות טיפוליות אלו, השאיפה היא להשיב תחושת ביטחון ולמנוע את התקבעות הטראומה. חוקרים סבורים כי רוב שורדי אירוע טראומטי זה או אחר אינם מפתחים הפרעה נפשית בעקבות אירוע טראומטי, אך ידוע כי אפשר למנוע את התפתחותה של הפרעה בעזרת פעולות מניעה, אם אלו מבוצעות בתווך קצר מספיק מהתרחשות האירוע. 

את השיחות קיימתי במסגרת ׳לב בטוח (SafeHeart)׳ ע״ר (לשעבר נובה-הלפ), התארגנות אזרחית פרטית שהחלה כחמ״ל של מומחי בריאות נפש, חוקרים באקדמיה ואנשי ׳מרחבים בטוחים׳ (התומכים נפשית במשתמשי פסיכדליה במסיבות טבע). היינו שמונה אנשי חמ״ל שהציעו מענה נפשי ורגשי, אבל תוך מספר שעות גדלנו למאה, ואז למאתיים וכעת אנחנו כארבע מאות חמישים איש ואישה. פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים מטפלים באמנות ופסיכותרפיסטים, המתנדבים כחודש לתת מענה טיפולי מיידי. 

עשינו את כל המאמצים הדרושים על מנת להגיע לכמה שיותר שורדים במהרה, 4000 איש נכחו במסיבות באותה שבת. 3500 שרדו בקושי. אספנו מתנדבים רבים, אנשי מחשבים ובוני אתרים שינגישו לשורדי האירוע את הפעילות שלנו. צילמנו, ערכנו, פרסמנו. מטופלים קראו, שמעו, ראו והחלו להגיע. עד לרגע זה, עמותת ׳לב בטוח׳ נתנה מענה טיפולי ראשוני לכ- 2000 אישה ואישה וכל יום נכנסות פניות חדשות. אספנו צוות קליני בכיר על מנת להדריך את המטפלים ויצרנו ועדת ביקורת להעריך את עבודתם. גייסנו לוביסטים ומגייסי תרומות על מנת לממן טיפול המשכי ורציף לאורך זמן עבור מטופלינו, מכיוון שתהליך ההחלמה מהטראומה עוד עתיד להיות ארוך. 

בכתבה במוסף סוף השבוע של כלכליסט שהתראיינתי אליה בשבוע שעבר התראיין גם ד״ר קרייג כ״ץ שהקים את מערך הסיוע הנפשי של נפגעי אסון התאומים בתחילת המילניום. בכתבה ד״ר כ״ץ נשאל איך מטפלים בטראומה של מדינה שלמה? והוא עונה: "הכי חשוב שתאספו עכשיו כמה שיותר מידע מאנשים שנחשפו לאסון, תגייסו מטפלים, ובעיקר שהמדינה תבין שתהליך הריפוי יימשך שנים. כשהקמנו את המרכז חשבנו ששנה תספיק, אבל גם אחרי 22 שנה עוד מגיעים מטופלים חדשים״.

כולם התגייסו בהתנדבות, מקצוענים בתחומם, למען מטרה אחת: לעזור לשורדים, לתת לכל מי שחווה את הזוועה מענה טיפולי, פסיכו-סוציאלי ופסיכולוגי לשנה אחת לפחות. זהו מענה טיפולי מיידי בסדר גודל תפעולי שלא נראה כמותו עד היום בארץ ואיני יודע אם בעולם. 

חומרים משני תודעה, טרור וטראומה

תופעה נוספת המייחדת את אירועי המסיבות היא חווית הטרור והטראומה הפוגשים מצבי תודעה בלתי רגילים. טראומה תחת טרור היא נושא מחקר ידוע ומוכר כבר עשרות שנים, אך מרכיב השימוש בחומרים משני תודעה במצב שכזה, טרם נחקר למיטב ידיעתנו. 

לפני שנצלול לעומק נושא המחקר, חשוב להבין שמעבר להשפעת החומרים על התודעה, המוח והגוף תחת מתקפת טרור, היה פה אירוע שהתחיל כחגיגה, אירוע שאליו הגיעו משתתפים כדי להשתחרר ממגבלות החשיבה היומיומיות, לחוות חיבור לעצמם וזה לזה, חופש, וכן, גם חוויות רוחניות. תנאי המסיבה, כלומר ה״סטינג״ של המסיבה, כוללים בתוכם מפגש אנושי רב משתתפים, מוסיקה קצבית וחזרתית, ריקוד משותף לאורך זמן, אורות וקישוטים צבעוניים, לילה המתחלף בזריחה. עצם התנאים המייצרים כניסה ל-״טראנס״ משותף באוויר הפתוח, כבר עלולים לעורר חוויות רוחניות עבורן מגיעים המשתתפים, החומרים הנלקחים במסיבות אלו משמשים כמגבר תודעתי לחוויה העוצמתית הזו ולכן לרוב הם נלקחים דווקא שם. כלומר, לסטינג יש משמעות.

יתרה מכך, מסיבת הטבע אינה מתקיימת ב-״וואקום״, היא חלק מסטינג רחב יותר שהוא התרבות הישראלית. החוקר והסופר הפסיכדלי עידו הרטוגזון, בנוסף לכתביו הרבים על ״סט״ ו-״סטינג״ וחשיבותם לאיכותה של החוויה הפסיכדלית, הדגיש גם את חשיבות הרובד התרבותי לחוויה זו. על פי מחקריו, המיכל התרבותי הקולקטיבי אליו אנו משתייכים, משפיע הן ברמת זהותנו והן ברמת ״רוח התקופה״. למשל בתקופת הקורונה או בתקופת מלחמה, מיכל זה משתנה ומשפיע באופן ייחודי על איכות החוויה הפסיכדלית. כלומר אם החוויה הפסיכדלית מתקיימת במסיבת טבע בישראל, הן לתנאי המסיבה והן לתרבות הישראלית ואף לתקופה המסוימת שבה תרבות זו נמצאת, יהיו השפעות על החוויה הפסיכדלית האישית של המשתמש.  

ב-״מסיבות טבע״ בישראל נצרכים מגוון חומרים, חלקם סינטטיים וחלקם מן הצומח, ממכרים ולא ממכרים, ממריצים או דיסוציאטיביים, מעוררי הזיות או מסירי חסמים רגשיים, חלקם בעלי משך השפעה של שעות רבות וחלקם של דקות בודדות. כולם, בהגדרה, מייצרים שינויים תפיסתיים, מחשבתיים, רגשיים, גופניים ורוחניים עמוקים. לא ניתן לדעת בוודאות כיצד כל חומר ישפיע על משתמש ועם זאת ניתן לחקור את התנאים והשפעתם על סוגים שונים של משתמשים. 

אנו בעמותת ׳לב בטוח׳ המהווה גם גוף מחקרי, מתכוננים לעריכת מחקרים הבוחנים את חוויות  מתקפת הטרור וכיצד השימוש בחומרים פסיכדליים משפיע על ההופעה האפשרית של תסמונת פוסט טראומתית. מהנבדקים יילקחו מדדים פיזיולוגיים, שאלונים ויערכו ראיונות איכותניים שיעזרו לנו להבין כיצד התמודדו, חוו והתנהלו תחת ההשפעה של החומרים השונים בזמן האירוע הנורא. בשלב זה אנחנו נמצאים בשלב הפולו-אפ. חוזרים לפונים ובודקים כיצד השפיעו ההתערבויות קצרות המועד, איזה חומרים צרכו והאם יש להם רצון ויכולת להשתתף במחקר ארוך טווח.

מעדויות השורדים עד כה, עולה כי השפעת החומרים השונים ברגעי האימה, משתנה ממשתמש למשתמש. חלק מהשורדים משייכים השפעות ״חיוביות״ שתרמו להצלתם ומשייכים את היחלצותם מהאירוע לחומרים שצרכו. למשל שורדים העידו על יכולות תגובה חדות ומדויקות ביותר בתוך הלחץ והאימה. נפגע אחד מתאר איך גמע בריצה מספר קילומטרים לפני שכשלו רגליו. כשהתכופף רגע לקחת אויר נזכר כי בכיסו נמצא מעט קוקאין. השורד מספר כי לקח מעט מהחומר והחומר עזר לו להמשיך ולרוץ, עורר אותו ונתן לו ביטחון. 

חלק מהשורדים מתארים גם חוויה ״מרגיעה״ ואף חוויה של השלמה עם המצב. שורדת שיתפה אותי כי ההשפעה של החומרים הפסיכדליים ה-״קלאסיים״ אותם צרכה באירוע (פסיכדליים ״קלאסיים״ הכוונה:L.S.D , ״פטריות הזיה״, מסקלין), עזרו לה לשמור על צלילות תודעתית ופתוחה אל מול חרדת המוות. היא מתארת שלא הרגישה פחד, חשה מחוברת למתרחש מסביבה ובקבלה גבוהה לאי הוודאות וחוסר האונים. 

עם זאת, חלק מהמשתתפים מתארים קושי להתארגן ולהגיב במיידיות למצב ההישרדותי שנגלה. יש להניח שאלו לא רק האימה והבילבול שאחזו בהם, אלא אולי גם החומרים הדיסוציאטיביים שלקחו כגון קטמין שהינו סם מאלחש היוצר חוויית ניתוק מהגוף, דבר אשר מקשה על התנועה, כמו גם ניתוק מסוים מתחושת העצמי אשר יוצרת בילבול מחשבתי וקושי בקבלת החלטות. 

המטפל והאינטגרציה הפסיכדלית

לצד הטיפול מיודע הטראומה לו זקוקים השורדים, ייתכן וגם אלו יזדקקו לטיפול על ידי מטפל ״מיודע פסיכדליה״, בעל כלים ספציפיים היכולים לעזור לשורדים בתהליך ״האינטגרציה הפסיכדלית״. אינטגרציה פסיכדלית מתקיימת לאחר כל חוויה פסיכדלית, זהו תהליך בו המשתמש מעבד את החוויה ועורך אינטגרציה בין מה שחש, הבין, הוטמע בו בעת החוויה לבין היומיום שלו. בעיסוק מבחירה בעיבוד החוויה הפסיכדלית (בין אם כחלק ממסגרת טיפולית או לא) ובתכנים נפשיים, רגשיים, בין-אישיים או רוחניים שעלו במהלכה, טמון פוטנציאל רב להתפתחות רוחנית, נפשית ויצירת יציבות רגשית  באופן כללי.

כאשר תהליך האינטגרציה מתקיים במפגש טיפולי, המטפל עוזר למטופל להחזיק את המימדים השונים של החוויה הפסיכדלית – הפיזיים, הרוחניים והנפשיים, ולארגן אותם דרך עיבוד ומתן מילים לחוויה והתעניינות בה. בנוסף, המטפל עוזר למטופל להפיק משמעות אישית מהחוויה ולהטמיע תובנות ושינויים משמעותיים בחיי היומיום. עם זאת, על המטפל לשים לב שהמטופל אינו עורך שינויים דרסטיים שהשפעתם על חייו מכרעת, מיד לאחר חוויה פסיכדלית ובטח שלאחר חוויה פסיכדלית תוך כדי אירוע טרור. לא משנה כמה אמיתי היה ה״ויז׳ן״ (החוויה הויזואלית והחושית שהמטופל חווה תחת השפעת חומר פסיכדלי) או עד כמה עוצמתית הייתה הבנה מסוימת. הימים והשבועות הראשונים שלאחר חוויה פסיכדלית אינם מתאימים לעריכת שינויים מרחיקי לכת שיש להם השפעה לתווך אורך. למשל: להתחיל לעשות ספורט או להפסיק לעשן אלו שינויים מרחיקי לכת שניתן להוציא לפועל בכל זמן, בין אם השינוי יהפוך להרגל או לא. אך התפטרות מהעבודה או פרידה מבן או בת זוג הן בחירות גורליות שחשוב לעשות מחוויה של קרקע יציבה, ולא מתוך חוויה עוצמתית חולפת. מומלץ לחכות לפחות שבועיים לאחר חוויה פסיכדלית (או כל חוויה רוחנית אחרת) לפני שמשתמש לוקח החלטות גורליות בחייו.  

תפקיד המטפל כאן הוא להחזיק את רצף החיים לפני, תוך כדי ואחרי החוויה. במילים אחרות, לעזור למטופל לערוך ״אינטגרציה״ בין החוויה הפסיכדלית ליומיום של המטופל. על אף כי נהוג להסתכל על תהליך האינטגרציה ככזה שמתחיל אחרי שהשפעת החומר חולפת, תהליך האינטגרציה מפנה זרקור גם לכל מה שקדם לחוויה, לרגע שבו המטופל החליט שהוא הולך ״לצאת למסע״, וכולל בתוכו את הימים,\ השבועותאו החודשים של התכוננות לקראת החוויה הפסיכדלית, את החוויה הפסיכדלית עצמה ואת תהליך העיבוד שהתחיל אחריה. על מנת להתחיל לעסוק בעיבוד חוויות פסיכדליות בקליניקה, על המטפל.ת להגיע עם מוכנות להעמיק אל תוך התכנים העולים מתוך החוויה הפסיכדלית יחד עם העוצמות והמורכבויות שבאות איתה וכן לתת מענה וכלים להתמודד עמה. שינה ומנוחה, למשל, הן אבני היסוד של אינטגרציה נפשית בכלל ואינטגרציה פסיכדלית בפרט. 

עיבוד של חוויה פסיכדלית יכול להמשך מספר ימים ואף חיים שלמים. זהו תהליך חקירה א-ליניארי, הכולל, לעיתים קרובות, עבודה עם חלקים שונים בחייו ואישיותו של המטופל, מבלי לעסוק באופן ישיר בחוויה הפסיכדלית עצמה. כאשר תהליך העיבוד מתקיים במסגרת פסיכותרפויטית, המשרה תחושת ביטחון וכוללת את נוכחותו וסקרנותו של המטפל בתהליך האינטגרציה ואת הקשר הבין-אישי הנוצר בין מטפל ומטופל, ניתן לעשות עבודה עמוקה ולהוביל ליצירת משמעות ויציבות בחייו של המטופל. 

שורדי המסיבות בעוטף עזה משתייכים לקבוצה ייחודית של צעירים מלאי חיים ושמחה, אנשים אשר מבקשים להיפגש יחד, לתת למוסיקה ולחוויה טרנסצנדנטית לעטוף אותם ולקחת אותם למחוזות אחרים של תודעה אחדותית, בין אם השתמשו בחומרים משני תודעה ובין אם לאו. בנוסף, הם חוו סיטואציה ייחודית של מתקפת טרור בעת חוויה של חיבור, שחרור וטראנס, תחת השפעת חומרים משני תודעה, או ללא. פרטים בקבוצה זו עלולים לסבול מהטראומה שקרתה באותו בוקר עוד שנים רבות. ברגע הקתרזיס של המסיבה, עם עלות השחר, הרגע בו התכוננו לחוות שיא של שחרור ואחווה, הם חוו זוועה שערערה וממשיכה לערער את כל עולמם. מתמצית של אושר וסיפוק לפחד מוות ופירוק. עם זאת, חלק מהשורדים הצליחו לשאת את סבלם ולחוות גם ברגעים אלו השלמה, קבלה, חוויה רוחנית אמיתית. גם אם היו תחת השפעת חומרים, הם עשו זאת בעצמם ובכוחותיהם, ולא בכוח החומר שלקחו – ויש לעזור להם לראות כוחות אלו, הטמונים בהם עם ובלי קשר לחוויה הפסיכדלית. כפי שכתב ויקטור פראנקל על שורדי השואה: "הדרך שבה נשאו את סבלם, הייתה הישג נפשי אמיתי. חירות רוחנית זו – שאין לשלול אותה מן האדם – היא שנותנת משמעות ותכלית לחיים."

הדרך לריפוי עוברת דרך מציאת הצדדים הבריאים והחזקים שלנו בין אם היא כוללת שימוש בחומרים משני תודעה וכל אדם ראוי לתחושת ביטחון, שליטה בגוף ובחירת מסלולו הנפשי והרוחני.
עמותת ׳לב בטוח׳ תמשיך להציע טיפול חירום וטיפול ארוך טווח, מיודע פסיכדליה, המציע למטופל עזרה בעריכת תהליך האינטגרציה, לכל שורדי המסיבות  ולכל אדם שזקוק לכך.

–

גיא סימון, דוקטורנט בחוג לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן. עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט התייחסותי ואנליטי בגישה מבוססת בודהיזם. חוקר ״אינטגרציה פסיכדלית״ בטיפול. המחקר הנוכחי שלו ״לרפא תודעה וחברה: חקר שילוב פסיכדלי בפרדיגמות טיפוליות מנקודת מבט רב-תחומית חברתית-תרבותית״, בוחן את אתגרי האינטגרציה הפסיכדלית במסגרות טיפוליות ושאינן טיפוליות. אינטגרציה מתייחסת לתהליך ההתמרה של החוויה הפסיכדלית (או החוויה הפסיכו-רוחנית) לכדי יצירת משמעות וליקוט תובנות בעזרת עיבוד החוויות שהתעוררו במהלכה. מחקר זה משלב מתודולוגיות אנתרופולוגיות ופנומנולוגיות המאירות את הדיאלקטיקה של מרחבי השיח הפסיכותרפויטי-פסיכדלי ובודק כיצד השיח על טראומה והתכונות הסוגסטיביות של השיח הטיפולי משפיעים בצורה ישירה ועקיפה על האפיסטמולוגיה של החוויה הפסיכדלית.

עוד בנושא: