"> אתיקה במחקר האנתרופולוגי – בחברת האדם
הירשם לניוזלטר שלנו

אתיקה במחקר האנתרופולוגי

ביום ראשון ה-10/3/2024 התקיימה סדנה על אתיקה במחקר האנתרופולוגי של המכללה האקדמית צפת והאגודה האנתרופולוגית הישראלית בצפת. בסדנה חוקרים שונים דיברנו על בעיות אתיות בהן  נתקלו במחקריהם והציעו קווים מנחים והמלצות. הצעותיהם יכולות לסייע לכל חוקר בכל שלב בדרך, ולכן אנחנו משתפים אותן גם כאן:

פרופ' פנינה מוצפי-האלר על אתיקה ויחסי כוח בשדה המחקר:

האם הפרקטיקות הקיימות של מחקר חברתי הן אתיות? מהי אתיקה מחקרית וכיצד היא קשורה לאפיסטמולוגיה פמיניסטית? בהרצאתה התייחסה מוצפי-האלר לכמה תשובות אפשריות לשאלות אלה באמצעות דוגמאות מעבודתה המחקרית בישראל, בהודו ובאפריקה. לדברי פנינה בין החוקר.ת לבין המרואיינים.ות קיימים יחסי כוח המנכיחים את מיקומה של החוקרת. נשאלת השאלה איך עלינו להתמודד עם פער של יחסי כוח, עם פטרנליזם, קולוניאליזם. על האנתרופולוגים לנהוג בענווה וצניעות. אין לחוקר.ת ידע אובייקטיבי, חכם וטהור. המרואיינים.ות הם.ן בני שיח, כאשר הידע נולד במפגש המחקרי. המיקום של החוקר.ת ובני השיח הוא באותה נקודת מפגש. על האנתרופולוגים לצאת מעמדה מתנשאת.

ד"ר אורית אבוהב על אתיקה במחקר על עצמנו:

בעת שערכה מחקר על הקהילה האנתרופולוגית בישראל התעוררו מספר סוגיות אתיות, האופייניות למחקר על עצמנו – בסוגת המחקר על "בני מיננו": הסוואת שמות הנחקרים אינה יעילה בקהילה קטנה, כמו זו של האנתרופולוגים בישראל, שכן מידע ביוגרפי מסגיר אותם. אם כן, האם וכיצד להציג מחלוקות בקרב קהילת המחקר? מה הפתרון? האם וכיצד להציג "סקנדלים" בקרב קהילת המחקר? מה הפתרון?

אבוהב הנגידה את מחקרה למחקרים המבוססים גם על תצפיות במקומות פומביים, בהם הסכמה מדעת אינה אפשרית, והאנונימיות של הנחקרים עשויה להגן עליהם.

ד"ר ז'נט כהן דנה בהצעת מבט ביקורתי על החברה שאני חלק ממנה:

במחקרה בחנה ז'נט את ההיבטים השונים בהתיישבות אידיאולוגית של גרעינים תורניים בערי פיתוח. היא מצאה את עצמה נעה על שני צירים מרכזיים הקשורים לרקע האישי שלה ואשר השפיעו על מקומה כחוקרת: הראשון, היא נולדה וגדלה בעיירת פיתוח בצפון הארץ; השני, השתייכות לציבור הדתי לאומי ומגוריה בישוב המוגדר דתי לאומי. רקע זה הקנה לה יתרון במחקר: היא זכתה לאמון מצד התושבים הוותיקים ביישובים שחקרה וכן לפתיחות בראיונות, לנגישות רבה למקורות מידע ולשיתוף פעולה מצד פעילים בעלי תפקידים פורמאליים ובלתי פורמאליים. במילים של אחד המרואיינים: "את משלנו". בהתאם לכך, למרות השאיפה לשמור על נאמנות לטקסטים שאליהם היא נחשפה, בניתוח הפרשני שלה שזור גם ממד סובייקטיבי, המשקף את תפיסת עולמה מעבר לממד האובייקטיבי.

ד"ר אבתסאם ברכאת דיברה על היותה חוקרת ילידה בין שייכות לזרות:

חוקרות רבות במחקר פמיניסטי עוסקות במיקומן כחוקרות "מבפנים" או "מבחוץ" ורואות בהתמקמות אמצעי לתיקוף המחקר וסוגיה אתית חשובה, שנועדה ליצור סולידאריות ולאתגר עד כמה שניתן את יחסי הכוח המובנים ביחסים בין חוקרות ונחקרות. בדיון הוצג המיקום של אבתסאם כחוקרת ילידה והוצגה הדינאמיקה שבין הזדהות לריחוק ביחס לשדה המחקר. עמדתה האפיסטמולוגית מאופיינת בהתהוות תמידית (becoming), כמהלך שבין חיצוניות לשייכות, בין שזירה לפרימה, בין האפיסטמולוגיה לאונטולוגיה – כאסאמבלז'. ההרצאה דנה בתנועה על הקווים שבין זרות לשייכות, בעזרת הסיפור האישי-פוליטי של אבתסאם כחוקרת. היא בחנה את האופנים שסיפור זה חודר, משפיע, משבש, מערער, מייצר, מבנה ומפעיל את שדה המחקר ואת הטקסט המחקרי וכן את האופן שסיפור זה משתנה ומתהווה מתוך האינטראקציה המחקרית. 

תמונה מתוך הכנס: מימין לשמאל- ניסים ליאון, אסתר הרצוג וג'נט כהן

פרופ' טובה גמליאל על הזיקה בין הפיקטיבי למחאתי בהקשר הקהילתי והאינטלקטואלי נוכח הפגיעות המשוערת של החוקר.ת:

בהרצאתה התבססה טובה על מאמרה בנושא אתנופיקציה ככלי מחאתי באוזני פעילים.ות בפרשת ילדי תימן. במוקד המאמר "דיאלוג עם הרוח", טקסט פרפורמטיבי שהיא חיברה, המבוסס בעיקר על מחקר אנתרופולוגי בנושא קינת נשים יהודיות-תימניות, ועל השתייכותה לקבוצת מוצא זו. ייחודו של הטקסט בהשמעת ביקורת פנימית נוקבת בקהילת קורבנות הטראומה מפיה של דמות על-טבעית, החריגה מאוד בשיח המאבק ומעבר לו. בדיעבד, המופע הלא ריאליסטי התגלה כפלטפורמה הולמת לביקורת כלפי התנהלות בלתי מייצגת של פעילי "פרשה", החוטאת בראש ובראשונה לאימהות הזקנות של הילדים החטופים. הדיון בבחירה הדרמטורגית ב"רוח" מתמקד ביתרונות החתירה תחת מה שמכונה "אסתטיקה של אובייקטיביות", במעמדה הפגיע של החוקרת, בסוגיות של סוכנות והעצמה, התקבלות היצירה ושאלת ייצוגו של הקהל. בהרצאתה טובה ביקשה להרחיב את הדיון בסוגיה עקרונית –  נחיצותו של הפיקטיבי ו/או הפרפורמטיבי כאסטרטגיה מגוננת בהקשר האינטלקטואלי. 

פרופ' עמליה סער על כתיבתה כישראלית על נשים פלסטיניות בעיצומה של מלחמה:

המחקר של עמליה עוסק בחברה הפלסטינית בתוך ישראל והפוזיציה שלה, כחוקרת יהודייה ישראלית שכותבת על פלסטיניות.ים, טעונה ואמביוולנטית מאז שהתחילה לעסוק בתחום. שאלות של ייצוג ושאלות של לגיטימציה ליוו אותה וחידדו את הסוגייה האתית שתמיד קיימת באנתרופולוגיה לגבי השיקוע של המחקר ביחסי כוח, אחריות האנתרופולוגית, והזכאות ההיסטורית לכתוב ולפרסם על "אחרות". סוגיות אלו מתחדדות עשרת מונים בימים אלה של מלחמה עקובה מדם. ההרצאה פרסה חלק מהדילמות הקשות שמעסיקות אותה בהקשר זה. 

ד"ר טל מלר על איך מתמקמת חוקרת אקטיביסטית, שמאלנית, פמיניסטית, יהודייה, אל מול ועם שוטרות ערביות:

מראשית דרכה האקדמית טל עורכת מחקרים בקרב נשים ערביות-פלסטיניות תוך התמודדות עם סוגיית יחסי הכוח העולה בראיונות וניסיון לשמירה על עקרונות מחקר פמיניסטיים שיאפשרו לנשים להשמיע את קולן באופן חופשי. המפגשים המחקריים שלה מדגישים לא רק את ההבדלים האתנו-לאומיים בינה לבין המרואיינות שלה אלא גם לא פעם הבדלים מעמדיים והתמודדות עם נושאי שיחה רגישים ואישיים. במחקרה האחרון טל הבינה בהדרגה גם את המשמעות של חציית הגבולות שלה כחוקרת. חציית גבולות שהחלה למעשה עוד הרבה לפני עריכת הראיונות, בנקודת הזמן שבה התחילה לבקש אישור לעריכת המחקר ולמעשה התחילה את הדיאלוג שלה עם משטרת ישראל. בהרצאה היא שיתפה בתובנות רפלקסיביות ממחקר זה תוך התמקדות בחציית הגבולות שחוותה.

פרופ' אסתר הרצוג על מיצוב החוקר.ת בין "הזבוב על הקיר" ל"שובר שורות":

בהרצאה הודגשה התפישה של עבודת שדה כמעורבת ומתערבת, רגשית ואינטלקטואלית. אין בה גבולות של זמן ולא של מקום ולא הפרדה דיכוטומית בין אובייקטיביות לסובייקטיביות. ההרצאה הציגה דוגמאות מעבודות שדה שבהם הייתה מעורבות פעילה, הכוללת "התערבות" בהתרחשויות בשדה המחקר. בהיטמעות החוקרת בשדה הנחקר היא גם "זבוב על הקיר", רואה ורושמת,  וגם "שוברת שורות", החותרת להטיל ספק במובן מאליו של הפרדות וגבולות חברתיים. אתנוגרפיית קצה הוצגה כמעוררת דילמות אתיות חריפות במיוחד אך גם אתגר מחקרי עם פוטנציאל של גילוי וחשיפת תופעות חברתיות סמויות. 

אנחנו מזמינים אתכם לחשוב על הסוגיות האתיות בהן נתקלתם במחקרים שלכם ולהיעזר בנקודות הללו וללמוד מהחוקרים שהעלו אותן ומאחרים.

לקריאה נוספת: