השקית כ'לא תיק'
ב-3/7 חל "יום ללא שקיות ניילון". לכבוד המאורע, משה בכר כתב לבחברת האדם על מקומן של השקיות בחייה של קבוצה אחת בחברה הישראלית- החרדים:
קרדיט תמונה ראשית: משה בלוי.
מראה נפוץ הוא לראות גברים חרדים מסתובבים ברחוב כשהם לבושים בלבושם המוקפד: חולצה מגוהצת ומכנסיים מחויטים, נעליים שחורות מצוחצחות, חליפה ומגבעת. את המראה המובחן המתכתב עם הג'נטלמן האירופי, או יותר מדויק עם סטודנטים ואינטלקטואלים אירופאים של תחילת המאה ה-20 (בראון, 2007) אמור היה להשלים תיק מסמכים גברי, שגם הוא כמו שאר הלבוש מעיד על רצינות, מהוגנות וחשיבות. אך בפועל גברים חרדים נושאים עמם כמעט תמיד דווקא שקית ולא הולכים עם תיק. תיקי צד או גב אינם חלק מהמראה החרדי-גברי המובחן, ושקיות מחנויות שונות דווקא כן. מדוע ויתרו הגברים החרדים על התיקים? מה תפקידה החברתי של השקית?
לתיק מעלות רבות על פני השקית. הוא חזק יותר ויכול לשאת משקל גדול יותר משקית, הוא נשמר לאורך הרבה זמן והבלאי בו נמוך משל השקית, הוא מכיל תאים, מאורגן ומסודר, קל יותר לשאת אותו וסחיבתו משתמשת בכתפיים וכך משאירה את הידיים פנויות. כל זה מעצים את השאלה, למה שקית?
בשנת 1991 טבע הסוציולוג מנחם פרידמן את המושג 'חברת הלומדים' לתיאור החברה החרדית, ומאז קשה למצוא מאמר שמדבר על החברה החרדית שלא מצטט הגדרה זו. הגדרת החרדים כ'חברת לומדים' מעמידה את אתוס לימוד התורה במרכזה של החברה ועוזרת להבין תופעות חברתיות רבות. בשל היות החברה החרדית חברה המעמידה את הלומדים במרכזה, הרי שמוסד הלימודים המרכזי בחברה זו – הישיבה, מעצב ומשפיע על היבטים חברתיים רבים, והישיבה היא גורם חיברות מרכזי (Taragin-Zeller, 2023). כך שאפילו המרחב הציבורי החרדי מעוצב כמרחב שהנשיות בו מצומצמת ככל האפשר, בהשראת הישיבה שהיא מוסד עם בלעדיות גברית (Englander, 2014).
נראה כי 'חברת הלומדים' ומוסד הישיבה קשורים גם לבחירה החברתית בשקית ולא בתיק. אדם הנושא תיק הוא אדם שיש לו עיסוקים שונים, יש לו מסמכים, כלי כתיבה, אולי מחשב. אדם עם תיק הוא איש עסקים, הוא סטודנט שמתכונן לבחינה עם ספרים וקלסרים. הגבר החרדי לא רוצה לשדר שהוא עסוק במשהו אחר מלבד לימוד התורה. בישיבה יש את כל הספרים שהוא צריך, בכל ישיבה יש גמ"ח כלי הכתיבה לשימוש הלומדים ובית המדרש מכיל את כל מה שהגבר החרדי צריך. אם הגבר החרדי נושא תיק זה אומר שיש לו עיסוקים אחרים, שהוא לא חלק מחברת הלומדים המקדישה את כולה ללימוד התורה. לעומת זאת אם אדם סוחב שקית הוא משדר אקראיות, חוסר תכנון, הוא משדר שהוא אדם שלא עסוק בדברים אחרים, שאמנם הוא צריך לסחוב דברים שלא נכנסים לכיסים, אבל זה לא ממוסד או מאורגן, על הדרך הוא מצא שקית בבית וזרק לתוכה כמה דברים שבמקרה הוא צריך לשאת איתו באותו יום.
כך, חוסר הנוחות והארגון שיש בשקית משרת את הנרטיב שהגבר החרדי רוצה לספר לעולם על עצמו. בחורי ישיבות ובעקבותיהם גברים חרדים בכלל רוצים לשדר לעולם שאין להם עיסוקים אחרים מלבד לימוד התורה, ובעקבות זה כחברה הם ויתרו על התיק הנוח והמאורגן לטובת השקית שמאופיינת בחד פעמיות. כך מוסבר גם ההבדל המגדרי כשנשים חרדיות, שלא שייכות לאתוס לימוד התורה, בוחרות בבחירה ההגיונית יותר של תיק.
נראה אם כן, על אף שזהו יום השקיות הבין לאומי, הבחירה החרדית-גברית בשקית היא יותר בחירה ב"לא תיק" מאשר בחירה בשקית עצמה.