ברכות לאורי מאוטנר על קבלתו כעמית באקדמיית פולונסקי במכון ון ליר שבירושלים!
ד"ר אורי מאוטנר החל לאחרונה לשמש כעמית באקדמיית פולונסקי במכון ון ליר שבירושלים. לפני כן, מאוטנר היה עמית מחקר ומרצה לאנתרופולוגיה חברתית באוניברסיטת קיימברידג'. מחקריו עוסקים במפגש שבין האנתרופולוגיה של הדת, האתיקה והפוליטיקה. פרויקט המחקר הנוכחי שלו מבוסס על עבודת שדה מתמשכת ברמלה, שם התגורר במשך כ־14 חודשים ב־2024–2023. המחקר בוחן יחסי שכנות בין יהודים – בעיקר מזרחים מסורתיים – לבין ערבים-פלסטינים ממגוון רקעים. תקופת המגורים ברמלה התרחשה במקביל לשני המשברים חסרי התקדים של יוזמות החקיקה של הממשלה והמחאות הנרחבות בתגובה להן, ואירועי ה־7 באוקטובר והמלחמה. מאוטנר כתב לבחברת האדם על מחקרו:
המחקר עוסק בגישות ובפרקטיקות של התושבים ביחס לסובלנות – היכולת לקבל שוני שנתפס כמאתגר – וגבולותיה. הוא בוחן מופעים אלה בארבעה הקשרים או רמות של החיים החברתיים ברמלה: בית ומשפחה; מרחבים ציבוריים "ניטרליים" כמו בתי עסק, השוק וקופות חולים; הפוליטיקה המוניציפלית; ועמדות לגבי החיים בארץ כולה. המחקר דן במשא ומתן שמתקיים סביב המסגור של אירועים יומיומיים שונים כשייכים לכל אחת מהרמות האלה. הוא גם משווה את העמדות של תושבי רמלה לעמדות כלפי סובלנות בתיאוריה הפוליטית הליברלית – הגישה המרכזית במחקר האקדמי של סובלנות – וליחסם של תושבי רמלה לישראלים "ליברלים". הוא מבקש לתרום להתהוותו של תחום מחקרי חדש – האנתרופולוגיה של הסובלנות – ולפרסם את הספר הראשון בנושא. ההנחה אינה שתושבי רמלה סובלניים יותר מאחרים, אלא ששאלות של מה שניתן לכנות סובלנות וגבולותיה תופסות מקום מרכזי בחייהם, ושהם ניגשים אליהן באופן שונה מרוב הגישות האקדמיות.
בנוסף, הפרויקט עוסק בתמיכה האמביוולנטית בקרב רבים מהמזרחים המסורתיים ברמלה בנתניהו ובממשלתו – על אף ביקורות משמעותיות מצדם כלפי הממשלה, ולעיתים אף פעולות מחאה מצדם נגד ראש העיר מטעם הליכוד ופוליטיקאים מהקואליציה. הוא מתמקד בהצעות הנלהבות שהם מפנים לאנשי מחאת קפלן וה"מרכז־שמאל" בנוגע לאופן שבו על המחאה להגיב לכישלונות הממשלה. דינמיקה זו מתקיימת שוב ושוב במפגשים של תושבים עם תומכי תנועת המחאה (בעיקר כאלו שמגיעים לקניות בעיר). היבט זה של המחקר מבקש לתאר באופן יומיומי וניואנסי את חיי התומכים בפוליטיקה המכונה לעתים קרובות "פופוליסטית", ואת הדרכים שבהן מתנגדיה יכולים להתמודד עם הצלחותיה. הוא קשור גם בהיבט נוסף של המחקר העכשווי של מאוטנר: על הממשקים שבין הפרקטיקה האתנוגרפית ומאמצים עכשוויים להחיות את הדמוקרטיה.
קודם לכן, מחקר הדוקטורט של מאוטנר – גם הוא בקיימברידג' – בחן כיצד ישראלים חילונים מהשמאל הרדיקלי, וגם דתיים־לאומיים וחרדים ימניים, מאמצים פרקטיקות מדיטטיביות שמקורן בבודהיזם. מאמרים שהתבססו על המחקר זכו בשני פרסים בינלאומיים ופורסמו בכתבי עת אנתרופולוגיים מובילים. ספר על בסיס המחקר עתיד לראות אור בהוצאת אוניברסיטת פנסילבניה. הספר מראה כיצד, בניגוד להנחות מחקריות נפוצות, פרקטיקות של רפלקציה או בחינה עצמית אינן מקדמות בהכרח עמדות ליברליות או פרוגרסיביות, אלא מסוגלות לחזק גם עמדות לאומניות.
מבחינה תאורטית, מחקריו של מאוטנר מושפעים מהאנתרופולוגיה של האתיקה, המציעה בחינה השוואתית של הניסיונות של אנשים לחיות חיים טובים, הערכים המרכזיים שמניעים אותם לפעולה, והקונפליקטים והדילמות הכרוכים בכך. באמצעות תיאור הדרכים שבהן אנשים שונים מבקשים לעצב את חייהם לאור תפיסות טוב מגוונות, האנתרופולוגיה של האתיקה מבקשת לפתוח בפני הקוראות והקוראים פתח להרחבת הדמיון האתי שלהם.