האני הדיגיטלי

עומר קינן מציג את ההבדלים בשיח בין שתי הפלטפורמות הנפוצות ביותר לשיח בעולם הדיגיטלי, כיצד ההבדלים הללו משפיעים על טיב השיח ועל המשוחחים/ות בו. בין פלטפורמה מקוונת ואסנכרונית לפלטפורמה וידאופונית, המשוחחים/ות הציגו הבדלים בהקשרים חיצוניים, בין היתר רקע המשוחחים/ות, וחשיבות רמזים לא מילוליים בשיחים השונים.

היכולת שלנו לנהל שיחות בנושאים אזרחיים בוערים קשורה עם היכולת שלנו להשפיע על עיצוב המרחב הציבורי. בשיחות כאלה, רגשות הם ערוץ תקשורת מרכזי כאשר חלק מהחוויות והמסרים מועברים על ידי המשוחחים/ות באופן רגשי.

בעידן הדיגיטלי שיחות אזרחיות בעצימות רגשית גבוהה מתקיימות במידה ניכרת באתרים מקוונים כתובים ואסינכרוניים (למשל טוקבקים, צ'אט בפייסבוק, ווטסאפ וטוויטר), וכן בפלטפורמות סינכרוניות וידאופוניות (למשל זום). שיחות במרחבים אלה מעלות שאלות רבות, כגון, באיזו מידה המשוחחים/ות בדיונים אלה מפרשים נכונה את החוויה הרגשית של האחר/ת? מהן האסטרטגיות באמצעותן הם/ן מביעים/ות את הרגשות שלהם/ן? ומה קורה לפרשנות של החוויה הרגשית של האחר/ת במעבר בין סביבות דיגיטליות: סביבה כתובה ואסינכרונית לעומת שיחה סינכרונית ווידאופונית?

במחקר שפרסמתי לאחרונה עם ד"ר נועה ברנדל וד"ר בנצי סלקמון, ביקשנו להתמודד עם השאלות הללו על ידי בחינה של אסטרטגיות מבע וזיהוי רגשיים (emotion expression, emotion recognition) של מושחחים/ות בדיונים העוסקים בנושאים אזרחיים בוערים בשתי סביבות דיגיטליות: האחת כתובה (פלטפורמה לדיונים כתובים ללא אימוג'י) והשנייה בזום. ערכנו ניתוח תמטי ובלשני על הנתונים שנאספו מהדיונים ומראיונות (בסך הכל 7139 תורות דיבור). המשוחחים/ות דנו בשאלות מורכבות ומעוררות מבחינה אמוציונלית כגון האם המדינה יכולה להגביל ילודה כדי להיערך למשבר האקלים?

מצאנו שהן בסביבות דיגיטליות כתובות והן בסביבות וידאופוניות, ישנם ארבעה מחוללי רגשות הקשורים עם תהלכי מבע וזיהוי הרגשות בקרב המשוחחים/ות: (1) מידת ההחלטיות המשויכת לדעתם/ן של המשוחחים/ות לגבי הנושא הנדון (עד כמה המשוחחים/ות נתפסים על ידי חבריהם/ן כבעלי דעות מגובשות); (2) הקשר החווייתי של המשוחחים/ות כלפי הנושא הנדון (למשל מי שחי/ה עם בני/ות משפחה מבוגרים/ות נתפס/ת כ"יותר רגיש/ה" במהלך דיון על חיסוני קורונה); (3) הרקע האתני, לאומי ודתי של המשוחחים/ות (למשל יהודים/ערבים בשאלות על מדיניות חוץ); (4) עמדתם/ן הפוליטית של המשוחחים/ות. מחוללים אלה יכולים לפעול יחד או בנפרד, והם מעצבים את הדרכים שבהן המשתתפים/ות מבטאים/ות את רגשותיהם/ן ומפרשים/ות את הרגשות של אחרים/ות במהלך הדיון.

כמו כן, למדנו כי תהליכי ביטוי וזיהוי רגשיים בדיונים אזרחיים דיגיטליים משתנים באופן מהותי במעבר בין סביבה דיגיטלית כתובה אסינכרונית, לבין סביבה וידאופונית סינכרונית. כאשר המשתתפים/ות מזהים/ות רגשות של אחרים/ות בדיון פנים-אל-פנים, הם/ן מסתמכים/ות במידה רבה על רמזים לא מילוליים (הבעות הפנים, מחוות גוף וטון הדיבור של הדובר/ת). לעומת זאת, היעדר רמזים לא מילוליים בשיחה כתובה אסינכרונית גורם לכך שהמשוחחים/ות נותנים/ות משקל רב יותר לרקע של המשוחחים/ות האחרים/ות בדיון. היבטים אלה "מפצים" על היעדר היכולת לראות ולשמוע את המשוחחים/ות האחרים/ת.

המשתתפים/ות הסבירו כי על מנת להימנע מאי הבנה וסערה רגשית בשיחות אזרחיות בסביבות דיגיטליות כתובות ואסינכרוניות, כמו שיחות ווטסאפ משפחתיות, עלינו לבחור את מילותינו באופן קפדני (למשל, להשתמש במילים שניתן לדמיין אותן כתמונה או כסיטואציה), להרבות בשימוש בסימנים כדי להפחית את תחושת הנחרצות של הכתיבה (למשל סימני פיסוק), להשהות את התגובה ולעיתים לבחור בשתיקה. באופן כללי המרחב הדיגיטלי הכתוב נתפס על ידם/ן כיותר שקול.

חלק טענו כי טקסט כתוב הוא נטול רגש בבסיסו, לכן עצם פרשנותו קשור רק למטען הרגשי של הקורא/ת. אחרים טענו שטקסט כתוב מאפשר פרשנות רגשית מוגבלת בשעה שחלק קטן יותר מהמשתתפים/ות טענו שהמילה הכתובה טומנת בחובה מטען סמלי ורגשי רב יותר מהמילה הדבורה. לכן, בשיחות בסביבות דיגיטליות כתובות יש לנו את האפשרות לכתוב טקסט משמעותי ובעל השפעה רגשית עלינו ועל הנמענים/ות שלנו. אחד המרואיינים תיאר את האופן שבו סיפורים מהתנ"ך מפעילים לנו את הדימון ואת החוויה הרגשית כעדות לכוחה של המילה הכתובה.

דומה כי הבנת היכולת שלנו לפרש נכונה אחד את השנייה ולהכיר בחוויה הרגשית שלנו כאשר אנחנו דנים בסוגיות הקושרות את החיים שלנו יחד בסביבה דיגיטלית, תהיה קשה יותר עם התפתחות של סביבות דיגיטליות חדשות (חלקן בתצורת מציאות מדומה). זאת כדי להימנע ממגדל בבל דיגיטלי הפוגע ביכולת שלנו לבצע הקשבה משמעותית ברשת.

למאמר המקורי באנגלית בכתב העת 'Computers & Education'