אנתרופולוגיה לשבת

איך אנשים שמבצעים פעולה שהתוצאות שלה שנויות במחלוקות מצליחים לשמר את הערך העצמי המוסרי שלהם? במאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Social Problems, בוחנת נטע כהנא (האוניברסיטה העברית) את השאלה הזאת דרך התמקדות במקרה האמפירי של תיירות התנדבותית, שהיא שילוב של פעולות סיוע לאוכלוסיות מוחלשות ושימור אקולוגי במהלך חופשה. אך גם פרקטיקה הזוכה לביקורות רבות. כהנא מראה במאמר כיצד המתנדבים, אשר יודעים שתוצאות הפעילות שלהם נתונות במחלוקת, מצליחים לשמר את הערך העצמי המוסרי שלהם, ומציעה מסגרת אנליטית לבחינת היגיון ההערכה של הפעולה החברתית.

בשנים האחרונות הפכה תיירות התנדבותית למושא לביקורת הן מצד חוקרים והן מצד עובדי פיתוח, שטוענים כי היא מובילה ליצירת תלות של הקהילה המקומית במקורות חיצוניים לא מיומנים, מחזקת סטראוטיפים תרבותיים שליליים ומבטאת אימפריאליזם תרבותי. ביקורות מעין אלו קיבלו תהודה בשיח הציבורי ובתקשורת, כאשר ישנן עדויות אימפריות שתיירים מתנדבים מודעים לביקורות הללו, לרוב לפני ההתנדבות, ועדיין בוחרים להתנדב. הפער בין המודעות לפוטנציאל הנזק של הפעולה לבין החלטה לבצע אותה הוא מעניין, כיוון שמחקרים רבים בסוציולוגיה תרבותית ובפסיכולוגיה חברתית מראים כי אנשים נמנעים מלקחת חלק בפעילויות שנויות במחלוקת מתוך חשש לפגיעה בערך העצמי המוסרי שלהם. לאור פער זה, עולה השאלה: כיצד תיירים מתנדבים שומרים על תחושת הערך המוסרי שלהם חרף הביקורות על פוטנציאל הנזק של הפעולה.

לצורך בחינת שאלה זו, כהנא מתבססת על תובנות מתוך הכתיבה החדשה על מוסר בסוציולוגיה תרבותית, אשר מדגישה את יכולתם של אנשים מן השורה (laypeople) לחבר, לבסס ולהציג טענות מוסריות דרך הסתמכות על מערכות תרבותיות משותפות של הערכה הנוגעות לטוב הכללי.

בניתוח 48 ראיונות נרטיבים עם תיירים מתנדבים, כהנא זיהתה שלוש הצדקות מרכזיות שבהן השתמשו מרואיינים  להסביר את השתתפותם בפרקטיקה על אף פוטנציאל הנזק: הצדקה האירגונית, הצדקה החומרית והצדקה המשהה.  כל אחת מן ההצדקות הגיבה לביקורות על הפרקטיקה, והורכבה משני חלקים. בחלק הראשון של כל הצדקה טענו המרואיינים באשר לכוונה שלהם לתרום לטוב הכללי. כלומר, הם הציגו הערכה מוסרית לא-תוצאתנית (non-consequentialist), שבה הכוונה שמאחורי הפעולה מקבלת ערך רב יותר מאשר התוצאה שלה. בחלק השני של כל הצדקה המרואיינים הרחיקו את עצמם מתוצאות שליליות אפשריות של התנדבות, דבר שכהנא מכנה "היררכיה של אחריותיות" (hierarchy of accountability) לתוצאות התנדבות. לפיה, המתנדבים אחראיים פחות לתוצאות ההתנדבות מאשר שחקנים חברתיים אחרים שעוסקים גם הם בפרקטיקה. 

לדוגמה, בהצדקה האירגונית המרואיינים הציגו את התרומה לטוב הכללי ככזו שנעשית או מתווכת דרך הארגון, שהוא אחראי לתוצאות ההתנדבות יותר מאשר המתנדבים.  בהצדקה זו  המרואיינים שילבו את ההתנדבות שלהם בפעילות הרציפה של הארגון, ושירטטו חלוקת עבודה בינם לבין הארגון. הארגון הוא הגוף שאחראי לקביעת דרכי הפעולה למימוש הטוב הכללי, הוא בעל הידע המקצועי הרלוונטי והוא גם הגוף שפועל באופן רציף ביעדי התנדבות. המתנדבים, לעומת זאת, פועלים כחלק מארגון ועושים מה שאומרים להם. חלוקת העבודה הזאת היא הבסיס להיררכיה של האחריותיות. מרואיינים שהעלו את הטיעון הזה הציגו את האחריות של המתנדבים כאחריות לחפש ארגון שמעסיק אנשי מקצוע ושפעיל זמן רב ביעד התנדבות. 

לפי כהנא, הצגת הערכה מוסרית לא-תוצאתנית אפשרה למרואיינים להציג את פעולת ההתנדבות כפעולה מוסרית  שמכוונת לטוב הכללי, ואת עצמם, מי שמבצעים את הפעולה, כסובייקטים מוסריים. באופן משלים, הצגת  היררכיה של האחריותיות אפשרה למרואיינים להפריד בינם לבין תוצאות שליליות אפשריות של הפעולות שלהם, ובכך לשמר את תחושת הערך המוסרי שלהם. כהנא מציע להבין את שני החלקים שמרכיבים את כל אחת מן ההצדקות כטענות (propositions) לגבי הכוונת והתוצאות של פעולה, וטוענת כי יש לוגיקה ייחודית להערכה של פעולה ששונה מלוגיקה להערכה של רעיון, אמונה או כל דבר מופשט אחר. פעולה מתבצעת, לרוב, מתוך כוונה לגבי המציאות, ומכוונת להשגת מטרה במציאות. לכן, לפעולה, בשונה מרעיון מופשט, יש תוצאות קונקרטיות ולעיתים מיידות במציאות, מה שמכתיב גם את אופן הערכה שלה. כהנא קוראת להמשך פיתוח אמפירי ותיאורטי של אופני הערכה של הפעולה דרך חקירת הטענות לגבי הכוונות והתוצאות של פעולה, זיהוי סוגים שונים שלהן, ומציעה מספר כיווני חקירה אפשריים. 

תמונה ראשית – מתוך סרטון פרודיה על תופעת ״תיירות התנדבותית״. הופק על ידי SAIH Norway

עוד על כהנא ובנושא: