ברכות

ברכות חמות לנטע כהנא (האוניברסיטה העברית) על אישור עבודת הדוקטורט "לפגוש את האחר, לדמיין את עצמנו: תיירות התנדבותית ישראלית בעידן הגלובלי" בהנחיית פרופ' עדנה לומסקי פדר ופרופ' גילי דרורי מהאוניברסיטה העברית. המחקר עסק בדרמה המוסרית שמתרחשת בתיירות התנדבותית

הדוקטורט של נטע כהנא עוסק בדרמה המוסרית שמתרחשת בתיירות התנדבותית, פרקטיקה שמשלבת פעולות סיוע לאוכלוסיות מוחלשות במהלך חופשה, ומתווכת לרוב בידי ארגוני מגזר שלישי. הדרמה המוסרית מתרחשת על רקע של אי-שוויון גלובלי – שלעיתים אף קשור ביחסי ניצול היסטוריים – כאשר המתנדבים הם לרוב צעירים מהצפון הגלובלי אשר מתנדבים עם קהילות מוחלשות בדרום הגלובלי. בשנים האחרונות הדרמה סביב המוסריות של תיירות התנדבותית התעצמה לאור ביקורות מצד חוקרים מגישות ביקורתיות ועובדי פיתוח שטוענים כי התנדבות תורמת למתנדבים יותר מאשר למושאי הסיוע, ומעבר לכך אף עלולה להסב נזק למושאי הסיוע. ביקורות אלו עולות בקנה אחד עם דיונים רחבים במדעי החברה על נסיגה מוסרית (moral decline) במודרניות המאוחרת ועל סיוע (aid) בעולם גלובלי. במקרה של תיירות התנדבותית, ביקורות אלו קיבלו תהודה בשיח הציבורי ובתקשורת, ויש עדויות אמפיריות לכך שתיירים מתנדבים מודעים להן. חרף הביקורות והמודעות להן, עד להתפרצות מגפת הקורונה תיירות התנדבותית הייתה ענף תיירות שצמח באופן מתמיד. לאור הפער בין המודעות לפוטנציאל של הפרקטיקה להסב נזק, לבין העלייה בפופולריות שלה עולות השאלות הבאות: כיצד שחקנים חברתיים שעוסקים בתיירות התנדבותית ממשיכים את פעילותם בה? כיצד הם שומרים על תחושת ערך מוסרי למרות הביקורות? ומה הם ההקשרים המוסדיים שמאפשרים זאת?

המחקר של כהנא בוחן את השאלות האלה מגישה פורמליסטית ולא נורמטיבית למוסר, ובעזרת כלים תיאורטיים מן הכתיבה החדשה על מוסר בסוציולוגיה ומן הסוציולוגיה הפרגמטיסטית. היא השתמשה במגוון שיטות מחקר איכותניות (ניתוח תוכן, תצפית משתתפת וראיונות עומק) כדי לסקור את הדרמה המוסרית משלבי ההפקה שלה (האופן שבו ארגוני תיירות התנדבותית מציגים את התנדבות בפני מתנדבים פוטנציאלים בהצהרות המשימה שלהם), שלב הבימוי (הפרקטיקות האירגוניות במהלך התנדבות) ועד החוויה המוסרית של המתנדבים. 

פרקי הממצאים מראים כיצד הערך המוסרי הגבוה ביותר שמיוחס לתיירות התנדבותית הוא בתרומתה לשכלול העצמי של המתנדבים (ושל מושאי הסיוע). שיכלול העצמי נעשה דרך חקירה עצמית והתחברות לעצמי אמיתי  ומוצג ככזה שמיטיב עם אחרים ותורם לטוב הכללי. פרקי העבודה השונים חושפים את המקורות החברתיים-תרבותיים הרחבים ואת ההקשרים הטמפורליים, המרחביים והמוסדיים הייחודיים לתיירות התנדבותית, שמאפשרים להציג את שכלול העצמי כערך מוסרי לגיטימי לפעולת התנדבות בדרום הגלובלי.

המחקר תורם לשלושה גופי ידע מרכזיים. גוף הידע הראשון הוא לימודי תיירות, ובפרט סוציולוגיה של התיירות. המוסר הוא נושא שנמצא בשולי הספרות האקדמית על תיירות. התבונות אליו כעל מושא מחקר  מאפשרת להצביע על תפקידה של התיירות בחייהם המוסריים של אנשים. גוף הידע השני הוא סוציולוגיה של המוסר: המחקר שלי מאתגר את הטענות על נסיגה מוסרית במודרניות המאוחרת ומציע מספר תובנות על מערכת היחסים בין הפרט לחברה במודרניות המאוחרת, טענות שחורגות מתפיסות בינאריות כמו יחיד-חברה ואינדיבידואליזם-קולקטיביזם. לתובנות אלו תרומה גם לגוף ידע נוסף – חקר החברה בישראל – ובמיוחד להבנת היחסיים העכשוויים בין היחיד לחברה, נושא מרכזי בחקר החברה בישראל מראשיתה.