מסמני דרך

על עבודתיו של מוטי רגב – לקראת הכנס לכבוד פרישתו לגימלאות של הסוציולוג מוטי רגב, פרופ׳ במחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה וממיסדי תחום הסוציולוגיה של התרבות בישראל.

לכבודו של רגב ולכנס, שיתקיים באוניברסיטה הפתוחה תחת הכותרת ״קוסמופוליטיות ומוסיקה פופולרית״, נעלה בשבועות הקרובים מספר פוסטים על רגב ועל עבודתו. הפעם נעלה סקירה קצרה על עבודתו וכן הפניות להרצאה נהדרת שלו על ״מוזיקת רוק-פופ וגלובליזציה תרבותית״ ומאמר שלו בו הוא מנתח את מצב מחקר התרבות הסוציולוגי בישראל, שדה שהוא היה בין מייסדיו (ראו בתגובות).

מוטי רגב נמנה עם ראשוני החוקרים של מוזיקה פופולרית בעולם ובין הראשונים בישראל להתמחות בסוציולוגיה של התרבות. הוא נולד בארגנטינה אך היגר לישראל עם משפחתו כשהיה בן שנתיים. את לימודי התואר הראשון סיים באוניברסיטת אוטרכט (הולנד) בשנת 1978, ואילו את התואר שני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, סיים באוניברסיטת תל אביב בשנת 1983. הוא המשיך בתל אביב גם לימודי הדוקטורט אותו הוא סיים בשנת 1990 ובהנחיית ד"ר סשה וייטמן. בדוקטורט הוא התחיל את המסע שלו אל תוך ניתוח התרבות הפופולרית כאשר הציג ניתוח סוציולוגי של צמיחת הרוק הישראלי והגעתו לעמדה דומיננטית בשדה המוסיקה הפופולרית בישראל. הוא חבר סגל באוניברסיטה הפתוחה החל משנת 1999.

בעבודתיו משלב רגב בין גישתו של פייר בורדייה לחקר התרבות לבין גישות לחקר גלובליזציה תרבותית. אחד מושגים המוזהיים במיוחד איתו הוא ״פופ-רוק", כשם כולל לתרבות המוזיקה שצמחה בהמשך לרוקנרול ולמוזיקת הרוק הפופ והסול של שנות השישים של המאה הקודמת, ומראה את הגלובליזציה של התהליך בו האסתטיקה היצירתית והצלילית של מוזיקת הפופ והרוק נעשתה לגורם המרכזי במוזיקה הפופולרית המודרנית ברחבי העולם, מה שהוא מכנה ״פופ-רוקיזציה".

בישראל הראה רגב כיצד התפתחותו של שדה המוזיקה הפופולרית בישראל היה חלק מתהליך משא ומתן בין שלוש תרבויות מוזיקה: "שירי ארץ ישראל", "פופ-רוק ישראלי" ו"פופ ים-תיכוני". רגב כאמור, התמקד במיוחד ברוק הישראלי.

לצד זאת רגב גם חקר וכתב על תהליכי גלובליזציה נוספים בתרבות ובאומנות, ופיתח תיאורטית את המושג "קוסמופוליטיות אסתטית, שאיתו הוא מאפיין את המצב התרבותי העולמי שנוצר בעקבות תהליכי הגלובליזציה התרבותית המואצת החל מאמצע המאה ה-20.

כאמור, רגב היה מפתחי שדה הסוציולוגיה של התרבות בישראל, אך הוא גם ביקרותי כלפיו וכלפי הסוציולוגיה באופן כללי. במאמר שפורסם השנה, בגליון הראשון של כתב העת ׳קריאות ישראליות׳, הוא מנתח את מצבו של מחקר התרבות הסוציולוגי בישראל ומצביע על מאפייניו ועל כיווני המשך למחקר. בין השאר כותב שם רגב (ראו את המאמר המלא בתגובות):

״…מבחינה זו, הסוציולוגיה התרבותית בישראל לכודה באג'נדה הפוליטית והשיפוטית שמאפיינת חלקים ניכרים של הסוציולוגיה הישראלית בכלל בעשרים השנים האחרונות. מה שהתחיל כביקורת על הסוציולוגיה המוקדמת, הפונקציונליסטית־לאומית, הבשיל לכדי פרדיגמה על גבול הדוֹגמה. איתור הכלים והאופנים התרבותיים שבאמצעותם מכוננים ומתוחזקים יחסי כוח, הדרה והכפפה במציאות החברתית של ישראל, או לחלופין – שבאמצעותם מיוצרות התנגדות, "חתרנות" ואלטרנטיבה, נעשה למסגרת כמעט מובנת מאליה. במילים אחרות, מחקר התרבות השזור בתחומי ידע סוציולוגיים אחרים מתמקד בסוגיות שמעסיקות את השדה הפוליטי־חברתי הישראלי.

בהינתן מצב זה, וכן לנוכח העובדה שהתובנות של מחקרים אלה חלחלו לתוך השיח הציבורי והפוליטי ומקבלות בו ביטוי בולט למדי, נראה כי מחקר התרבות הסוציולוגי בישראל ניצב לפני האתגר של התפתחותו כתחום מגובש העומד לעצמו והכולל גם הטמעה של מגמות תאורטיות עכשוויות. ואכן, זה שנים אחדות מחקר התרבות הסוציולוגי בישראל מתפתח כתחום נפרד, הכולל מחקרים בתחומים כגון רגשות, חושים וגוף, תרבות חומרית, מזון, דת וטקסים, מוזיקה, תרבות פופולרית, מרחב וסביבה, תרבות דיגיטלית ואלגוריתמית ומדיניות תרבות. אלה מצטברים בהדרגה לכדי גוף מחקר הבוחן תופעות וזירות במציאות הישראלית אגב העלאת שאלות עקרוניות, כלליות ואוניברסליות באמצעות הפעלה של פרספקטיבות עדכניות במחקר התרבות הסוציולוגי. העוסקות והעוסקים בגוף עבודה זה הן סוציולוגיות, אנתרופולוגיות וחוקרי מדיה ותקשורת. פעילותם באחד המוקדים של חזית מחקר התרבות העכשווי היא המכנה המשותף המחבר אותם ומשייך אותם לתחום הסוציולוגיה התרבותית…״.

למאמר המלא

מחקריו של רגב כמו גם אישיותו ופעלו, השפיעו וממשיכים להשפיע על חקר התרבות בישראל ועל הסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בכלל. הרבה ברכות לכבוד הפרישה ולעוד הרבה שנים של מחקר וכתיבה.