רגשות ועיצובם התרבותי

משה בכר הוא סטודנט לתואר שני במחלקה סוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית והוא חוקר היבטים של גבריות חרדית. בכר כתב על סוציאליזציה דתית של רגשות אצל חרדים במסגרת הקורס רגשות ועיצובם התרבותי של ד"ר יעל עשור.

הטקסט היהודי-דתי המכונן ביותר הוא קריאת שמע, הפסוק השני בקריאת שמע (אחרי "שמע ישראל") הוא "ואהבת את ה' א-לוהיך בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ו, ה). ישנה מצווה וחובה הלכתית לאהוב את הא-ל. גם בגמרא במסכת ברכות (דף נד.) כתוב על פסוק זה "ובכל נפשך – אפילו נוטל את נפשך", היינו שלפי תפיסת התלמוד מצוות אהבת הא-ל קיימת גם במצב שבו הא-ל נוטל את נפשו של האדם. הצפייה לאהוב את הא-ל גם במצב שהא-ל נוטל את נפשו של האדם מחייבת ניתוק כביר מהרגש והתלמוד מבקש מהאדם להגיע לרגש האהבה לא-לוהיו גם כשבאופן טבעי הוא אמור להרגיש דברים אחרים בתכלית. עקרון זה ניתן למצוא גם ברמב"ם בספר משנה תורה (הלכות יסודי התורה, ב, ב) שם הוא שואל כיצד ניתן לאהוב את הא-ל, ועונה "בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול". הרמב"ם מציג תפיסה רציונלית מאד לאהבה, בה דרך ההתבוננות והמחשבה מצליחים להגיע לאהבה שיש לה גם מימד רגשי (המתבטא במילים "מתאווה תאווה גדולה"). הרי שלפי הרמב"ם בסיסה של האהבה אינו רגש חזק, פראי ומתפרץ אלא הבסיס הוא דווקא השכל, החשיבה, ההכרה בחכמה ובגדולה של הא-ל. במגזר החרדי על שלל חלקיו החינוך נבנה על פי תפיסות דתיות המקבלות פרשנויות שונות במגזרים שונים, שונות זו משפיעה גם על היחס לרגשות: בעוד הליטאיים מקדשים את הרציונליות הדתית, הגישה החסידית נותנת דגש דווקא על עבודה דתית מתוך חיבור לרגשות (גודמן, 2013). אולם עדיין בהיבטים רבים אין הבדל בין הקבוצות, כך המצב בנוגע לאהבת הא-ל, המבוסס על פסוק מפורש בתורה.

הביטול הדתי של הרגש קיים לא רק בנוגע לאהבת הא-ל אלא גם בנוגע לרגש אחר אך דומה: האהבה הרומנטית. החרדים לא מחשיבים את ה"התאהבות", שהיא הרגש החזק של תחילת הקשר, כחשובה, אלא דווקא רואים בה גורם מפריע שצריך להתגבר עליו. לעומת זה הם שמים דגש דווקא על ה'אהבה' (זיכרמן, 2014), שהיא רגש עוצמתי ומתפרץ הרבה פחות, הנבנה בצורה איטית בקשר שנוצר לאורך השנים הרבות שבני זוג חיים ביחד. זוהי תפיסת אהבה שונה מאד מתפיסת האהבה בתרבות המערב אותה מתארת אילוז (2002), המאדירה את ההתאהבות בשל היותה כרגש חזק, עוצמתי ובלתי נשלט שעלול להוביל אף למוות. רגש שלא ניתן לחשוב עליו כעל משהו שבסיסו רציונלי, אלא להיפך, מקורו ברגשות לא מעובדים וראשוניים.

האהבה על צורותיה השונות היא רק דוגמא אחת לכך, אך הסוציאליזציה של הרגש והתיווך של הרגש דרך הדת קיים גם ברגשות אחרים. החברה החרדית בכלל מדגישה את הציות למסורת ולמייצגי המסורת, כמו הרבנים, ופחות הקשבה לקול האישי ולרגשות של האדם עצמו כפי שמעודדת החברה המודרנית (גודמן, 2013). ואצל הקבוצה המרכזית ביותר, הליטאים-מתנגדים (קפלן, 2007) הרגש בצורתו הלא מווסתת ושאינה מתווכת דרך המסורת הוא "מסוכן" ועלול לגרום לחטא ולפריצת הגבולות, התפיסה החרדית המסורתית היא כי האדם החרדי צריך להשליט את השכל על הרגש משום שהרגש הוא נחות, והשכל הוא נעלה (אנגלנדר, 2016). החרדי שואף אידיאלית להיות "עבד השם" ולבטל את כל רצונותיו, תשוקותיו ורגשותיו ולהכנע רק לרצונו של הא-ל (בראון, תשנ"ט).

יותר מכך, רגשות מסוימים אסורים בכלל לבוא לידי ביטוי אפילו בין האדם לבין עצמו וכל שכן מול אנשים אחרים. ישנה החובה הדתית להרגיש רגשות מסוימים ומאידך ההלכה אוסרת על האדם החרדי להרגיש רגשות אחרים. אם אני מחויב לאהוב את הא-ל בכל לבי ובכל נפשי, הרי שממילא אסור לי לשנוא את הא-ל גם לא ביני לבין עצמי (או ביני לבין הא-ל הנמצא גם במחשבותיי וברגשותיי). איסור דומה קיים בפסוק "לא תשנא את אחיך בלבבך" (ויקרא יט, יז) האוסר על האדם להרגיש את רגש השנאה כלפי אדם אחר. האדם החרדי מחונך להתחבר תמיד לרגשות בחיבור שאינו 'אותנטי' אלא בחיבור מתווך דרך הערכים הדתיים ודרך האמונה במה מותר ומה אסור להרגיש, והרגשת רגשות בצורה לא מתווכת נתפסת כפעולה אסורה מבחינה דתית.

גם בחדר הטיפול נתקלים המטפלים בחרדים בקשיים סביב הנושא הזה. ויניקוט מתאר את חדר הטיפול כ'מרחב פוטנציאלי' (ויניקוט, 1971), היינו שעל המטפל ליצור בחדר הטיפול מרחב שהוא בין הפנטזיה למציאות ודרך המקום הזה יכול המטופל להגיע למקומות שהוא לא יכול להגיע אליהן במרחבים אחרים שאינם חדר הטיפול. לפי תפיסה זו חדר הטיפול אמור להיות המקום שבו המטופל יכול להגיע למקומות המוסתרים יותר אצל עצמו ואולי להיות מסוגל להרגיש דברים שהוא לא מרשה לעצמו להרגיש במקומות אחרים. אולם אם גם בחדר הטיפול לאדם החרדי "עולה קושי לבטא רגשות שליליים או כמיהות אסורות, כגון: רגשות כעס וטינה, תשוקות מיניות, קשיים ביחסים עם ההורים וכדומה" (דיין, 2015; 10) הרי שהמרחב הטיפולי שונה אצל המטופל החרדי, מרחב שקשה להגדירו כמרחב פוטנציאלי המחובר למקומות פנטזמטיים. אצל המטופל החרדי החדר נשאר מקום רציונלי ומציאותי לגמרי שחוקי הדת תקפים גם שם וגם בו יש דברים שמותר לומר ויש דברים שלא, ואת חלקם אסור אפילו לחשוב או להרגיש. דיין מתאר כיצד המטופל החרדי חושש לתת מקום לרגשות השליליים משום שהוא רואה בהן ביטוי למידות רעות. הוא כותב שאפילו "הבעת תסכול על קשיים בחיים יכולה להיתפס על ידו כדבר בעל סיכון מיסטי – כפירה בטוב של ההשגחה העליונה ופתיחת פה לשטן".

עצירה תמידית של רגשות שליליים וקשים היא מכשול בפני מטפל המטפל דרך טיפול רגשי, בו הרגשות מובאים לחדר הטיפול ודרכם נעשה הטיפול. לכן, על מטפל המטפל בחרדים מוטלת חובה כפולה: גם לאפשר למטופל החרדי להיות מסוגל להרגיש את הרגשות שהוא אוסר על עצמו להרגיש, אך גם להכיר את המקום הדתי והחברתי שממנו נובע קושי זה ולהתחשב בו. אם המטפל יתייחס לאיסורים הללו בביטול ולא יכיר בהם, הוא עלול לפגוע ברגשותיו הדתיים של המטופל וחמור מכך ביכולת שלו להיענות לטיפול ולהיות מסוגל ליצור שינוי. אך מנגד עליו ליצור למטופל מרחב שבו הוא יחוש כי הוא רשאי להרגיש את הרגשות האסורים מבלי שהדבר יתפס בעיניו כחטא.

פוסט זה מתייחס לכלל הציבור החרדי כפי שהוא בא לידי ביטוי בספרות שפעמים רבות עיוורת להבחנות בין תתי הקבוצות החברה החרדית ונוטה לדבר על "החרדים". אולם מענין לחקור את נושא זה בין הקבוצות השונות בתוך החברה החרדית, למשל בין הליטאיים לחסידיים ולספרדים ואפילו בין החרדים בכלל לבין דתיים לאומיים קבוצה בה לעיתים התפיסה הדתית דומה אך הסוציולוגיה שונה.

מקורות:

אילוז, א., 2002, האוטופיה הרומנטית: בין אהבה לצרכנות, הקדמה, לוד: זמורה ביתן.

אנגלנדר, י., 2016, הגוף הגברי החרדי-ליטאי בספרות המוסר ובסיפורי הצדיקים. ירושלים: הוצאת מאגנס.

בראון, ב., תשנ"ט, "רצון אמתי או יצר הרע: תפיסת החירות של שני הוגים חרדים, הגות בחינוך היהודי (א), עמ' 125-98.

גודמן, י., 2013, גלות הכלים השבורים: חרדים בצל השגעון, חיפה ותל-אביב: אוניברסיטת חיפה ומשכל.

דיין, ח., 2015, כשהתנגדות לטיפול עטופה בטלית: אתגרים בטיפול בנוער חרדי. אפשר, ביטאון לעובד הסוציאלי-חינוכי. בני נוער בחברה מרובת תרבויות: אתגרים בחינוך ובטיפול, אפריל 2015.

ויניקוט, ד. נ., 1995, משחק ומציאות, תל אביב: עם עובד.

זיכרמן, ח., 2014, שחור כחול-לבן : מסע אל תוך החברה החרדית בישראל, תל אביב: ידיעות ספרים.

קפלן, ק., 2007, בסוד השיח החרדי. ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל.