מאמרי אורח

משה חג'ג', בוגר תואר שני ללימודי מגדר שמסיים בימים אלה את עבודת התזה שלו על השדה של הגיאוגרפיה של המיניות המתמקד באופנים בהם הגוף של גברים הומוסקסואלים מאפשר חברויות במרחבי המסיבות. כאשר אנחנו חושבים על מסיבות, יש לנו בראש ציור מאוד ברור של מוסיקה, אלכוהול וריקודים. בחיי הלילה של הקהילה הגאה בכלל ושל הומואים בפרט המסיבות אינן דבר אחיד. במבט קרוב יותר, כל מסיבה היא בעלת משמעויות רבות. המסיבות הן חלק ממנגנוני התרבות שמייצרים ומכוננים את הקהילה ובתוך זה יוצרים קשרים חבריים אפלטוניים. כחלק מהמחקר, בתקופת הקורונה עלו אסטרטגיות התמודדות כאשר מנגון משמעותי שכזה הופסק באחת. 

המגיפה העולמית שינתה את חיי היום-יום במובנים רבים. רובנו עברנו לעבוד מרחוק, מסגרות החינוך והאקדמיה עברו לזום, חלו הגבלות מרחק שמנעו אפשרות להתנייד מעיר לעיר ולעיתים אף הגבילו את הניידות שלנו משכונה לשכונה בתוך העיר. לא יכולנו לבקר את הסבים והסבתות ונשארנו עם ריחוק חברתי והגבלות על מפגשים. פעילות חברתית שנראתה לנו טריוויאלית הופסקה בבת אחת והעולם חטף מכה קשה. מטרת האפידמיולוגים התמקדה במניעה של הידבקות על-ידי מניעת התקהלויות וכתוצאה מכך הופסקו באחת חיי התרבות והפנאי, הצגות, סרטים, פארקים ומסיבות. העצירה של המסיבות הייתה קשה באופן ספציפי לקהילה ההומוסקסואלית אולי בעיקר בגלל התפקיד המרכזי שממלאות מסיבות עבור הקהילה ההומוסקסואלית.

מסיבות של הומואים הן לא רק אתר לסקס, סמים ומחלות מין ואינן אירוע רגעי או חד פעמי. החוויה של עולם המסיבות בקהילה הגאה אינה מסתכמת בערב המסיבה בלבד. המשמעויות של המסיבה בקהילה הגאה חוצות את הזמן המוגדר של המסיבה בכך שהן מתחילות עוד בהכנות ואף לפני, בהתרגשות לקראת המסיבה, ואף ממשיכות לאחר המסיבה בקשרים חברתיים שנרקמים בין בליינים. כך המסיבות מקפלות לתוכן תרבות "שנשפכת" מהמועד הנקוב בהזמנות השונות למסיבות. מעבר לכך, תרבות המסיבות היא מגוונת ורחבת היקף, כאשר אין מסיבה אחת דומה לרעותה. לכל מסיבה יש את הניואנסים שלה ואת קודי ההתנהגות המיוחדים לה. בראייה רחבה ניתן לומר שהמסיבה הגאה היא תולדה של מה המרחב מאפשר לקהילה הלהט"בית ומה הוא מונע. בעוד המרחב מובנה על בסיס תפיסות הטרונורמטיביות, המסיבות הגאות הן מנגנון המאפשר מצד אחד פורקן, נקודה בזמן שבה אדם יכול לרקוד ולהנות כמו בכל מסיבה. נקודת הזמן הזו היא חלק מרצף של נקודות זמן הנשפכות אל המסיבה כמו נחלים אל הים. מהצד האחר, המסיבה מאפשרת רמה מסוימת של ביטחון בזכות ההתקבצות של להט"ב או בני ברית של להט"ב – דבר המוריד את רמות החרדה מפני העין הבוחנת ההטרוסקסואלית שמבנה את המרחב. המסיבות מאפשרות דבר נוסף הנגזר מתוך הדברים הללו. הן מאפשרות ללהט"ב להכיר זה את זה ובתוך כך לייצר חברויות בעלות משמעות.

חשוב לציין שעולם המסיבות הוא מגוון ולמסיבות השונות יש קודי התנהגות, לבוש והגעה שונים. כל מסיבה מכוונת להומואים "מסוג" שונה, וכלל שמכירים את סוגי המסיבות, לומדים על המגוון הרחב של הקהילה ההומוסקסואלית. המגוון בא לידי ביטוי באופן בו הגוף בנוי, סוג המוסיקה המושמעת וקודי ההתנהגות בתוך המסיבה. אם לסכם בפשטות, הומואים יוצאים למסיבות שבהן הם מרגישים נוח. מדד הנוחות מקפל בתוכו שילוב של מספר פרמטרים ובראשם מידת הנינוחות מהגוף ועד כמה רמת השיפוט של הסביבה נחוות כקטנה. זאת אומרת שתחושת השייכות או תחושת נינוחות סביב נראות במרחב היא משמעותית ביותר עבור בליינים.  ההבדלים באופן החוויה של תחושת הנינוחות במסיבות שונות עבוד הומואים מעידה על השוני הגדול שיש בין סוגי המסיבות או לחילופין על זרמים שונים בתוך הקהילה ההומואית עבורם מתקיימים מרחבי מסיבות שונים הנוצרים מתוך התרבות, הצרכים או הרצונות הייחודים של קבוצות שונות.

הקורונה עצרה את המסיבות ובכך עצרה מנגנון תרבותי משמעותי בתוך העולם הגאה. מסיבות גאות (בעיקר המכוונות להומואים) ניתן היה למצוא בכל יום במהלך השבוע, ניתן היה להיפגש באופן ספונטני בבר או לתכנן מראש יציאה למסיבה המתרחשת פעם ברבעון. ניתן היה להתאסף בבתים של מכרים לפני היציאה למסיבות או לקבוע בשער הכניסה למסיבה. הקטיעה של המסיבות השאירה הומואים ללא מקום המאפשר את המפגשים הללו. כלומר, מעבר לעצירת המסיבות עצמן, גם המפגשים שלפניהן ואחריהן הפסיקו. מפגשים אלו היוו מעין חוט מקשר תרבותי נוסף על בסיסו נוצרו קשרים חברתיים בין הומואים והקטיעה שלהם מסמנת קטיעה של קשרים חבריים בשלבי היווצרות שונים.

המצב החדש הוליד שני תהליכים שקרו במקביל. תהליכים אלו הם בבחינת אסטרטגיות אורגניות שנולדו מתוך הוואקום שהשאירה המגיפה והצורך של אנשים להיפגש האחד עם השני בתוך קונטקסט מוגדר של מפגשים המאפשרים היכרות הרחק מעיניים בוחנות.

התהליך הראשון נוגע למסיבות עצמן. מסיבות מחתרתיות וסודיות החלו לצוץ. ללא הזמנות מפורסמות, ללא דפי פייסבוק אלא מפה לאוזן – או יותר נכון לומר דרך הודעות טלגרם, יישומון העברת מסרים מוצפן ומאובטח. לא ניתן לדעת את מיקום המסיבה עד כמה שעות לפני המסיבה וללא הזמנה לא ניתן להיכנס. לקראת הגעה למקום הפיסי בו המסיבה מתקיימת ולפי הנחיות מארגני המסיבות, סימונים של פנס הטלפון הנייד לאיתות מודיע לשומר לתקשר ולכוון את הבליין למקום בו המסיבה מתרחשת. מסיבות אלו התרחשו בשיא המגיפה בישראל וטרם הגעת החיסונים או הסרת ההגבלות על התנועה. שאלת הבריאות נראתה אז קטנה לעומת הצורך האנושי ביחסי גומלין פנים אל פנים. משום שהצורך במפגשים אישיים היה גדול, גם הבריאות נמצאה בסכנה גדולה. באופן מפתיע למדיי, מסיבות אלו לא הולידו הידבקויות המוניות כפי שהיה מצופה מהתקהלויות של אנשים לא מחוסנים. תהליך זה מדמה באופן מסוים את התקופה בה גברים היו נפגשים עם גברים בגינות ציבוריות לצורך קרוזינג (שיטוט במרחב הציבורי וחיפוש מין), כאשר יש עליהם הגבלות המונעות מהם לקיים אורחות חייהם באור, בחוץ ובגלוי ללא הסתרה. באופן הזה ה"ירידה למחתרת" חוזרת על עצמה.

התהליך השני שהתרחש במקביל קשור להגבלת המרחק. בעוד בימי שגרה, לפני מסיבות התקיימו "ישיבות". המונח ישיבה מתאר התכנסות של הומואים (אבל לא רק) לפני מסיבה.  הבליינים מתכנסים לשתות, לעשן, לדבר, כאשר יש מוסיקה ברקע על מנת להיכנס לאווירת המסיבה. לא כל באי הישיבות מכירים מראש אחד את האחר, אך הישיבות אפשרו אינטראקציות ובניית קשרים. הישיבות אפשרו להומואים למצוא מכנה משותף עם מכרים וחברים אחרים וסייעו בהורדת לחץ לקראת ההגעה למסיבה וכניסה לאווירת המסיבה. בימי שגרה לפני מסיבה, חברים ומכרים נפגשו בחלקים שונים של העיר או הגיעו מחוץ לעיר לשם ה"ישיבות", הגבלות המרחק שהקורונה הביאה מנעו מרבים להתנייד לצורך ההתכנסות, מה גם שלא היו מסיבות רשמיות לצאת אליהן. המשמעות של המפגשים החברתיים הללו היא שהם משמשים מנגנון בהתהוות קהילתית שנגדע בבת אחת ושמט שיגרה יציבה תחת רגליהם וערער את הסדר הקבוע של נדבך משמעותי בתרבות הגאה.  

בתקופת מגפת הקורונה, בעיקר בתקופות בהן הסגר הנכפה הצר את צעדינו, תוצאות הצורך במפגשים אנושיים יצר תהליך התקרבות גיאוגרפי של הומואים. מגבלות התנועה שינו את הגבולות או את חוסר הגבולות והניידות, ושרטטו מחדש את המפה החברתית. נקודות המפגש הקרדינליות בתרבות ההומואית נסגרו והמגבלות הנגזרות מהוראות משרד הבריאות הנחיתו מכה הגונה על המסיבות שמהוות מקום מפגש מכונן לחברויות ובכך על חברויות עצמן. לפיכך, באופן כמעט אורגני, בתוך הגבולות החדשים נוצרו קודים חדשים שאיפשרו לאותם גברים שאיבדו את המסיבה כאתר להיכרויות חבריות לייצר מנגנון חדש. קבוצות קטנות של גברים הגרים קרוב אחד לשני ועומדים במגבלת התנועה של הקורונה אפשרה למצוא מכנה משותף נוסף מעבר למסיבות. מכנה משותף זה הצליב מרחק גיאוגרפי והיכרות שטחית ראשונית וסייע לשבור מחסום של תחושת אי נעימות במעבר מהיכרות שטחית להיכרות מעמיקה יותר תוך ניצול מיטבי של הגבלות המשבר העולמי. בתוך כך השתנו תפיסות לגבי מהי חברות, אופנים בהם חברות מתקיימת ותשובות לשאלה מה הופך היכרות לחברות. בעוד לפני המגיפה, חברויות מסוימות שהתבססו על מסיבות נשארו בתוך עולם המסיבות, בזמן המשבר התפיסות הקטגוריאליות הללו השתנו. המגיפה יצרה חשיבה מחודשת על מושג החברות, וכחלק מההבנה של שרטוט הגבולות החדשים של מרחק והגבלות, נולדו קשרים חבריים. בעוד חלק מההומואים שיוצאים למסיבות ושאירו את חברי המסיבות למועדי המסיבות, הקורונה אפשרה התקשרות של אנשים על סמך עולם המסיבות אך במנותק מהמסיבות עצמן. קשרים נרקמו בזכות המסיבות, אך כבר לא היו בלעדיים לאתרי המסיבות, אלא אפשרו לחיבור להתרחש מתוך הקרבה הגיאוגרפית.  

משה חג'ג' הוא בעל תואר ראשון בקרימינולוגיה ויהדות המזרח ותואר שני בלימודי מגדר מאוניברסיטת בר-אילן. עבודת התיזה שלו, הנכתבת בחוג למגדר באוניברסיטת בר-אילן, היא נגזרת של פועלו בשנים האחרונות כאקטיביסט בקהילת הלהט"ב.
המחקר הוא מחקר אתנוגרפי בשדה של הגיאוגרפיה של המיניות המתמקד באופנים בהם הגוף של גברים הומוסקסואלים מאפשר חברויות במרחבי המסיבות. משה הוא מנכ"ל בפועל של ארגון חוש"ן – חינוך ושינוי ובעברו מספר תפקידי מפתח בארגוני הקהילה.