מייקל בורווי, הסוציולוג והאדם
אולג קומליק (החוג למדעי ההתנהגות, המכללה למינהל) כותב ל"בחברת האדם" על מייקל בורווי- נשיא לשעבר של האגודה הסוציולוגית הבינלאומית והאגודה הסוציולוגית האמריקאית שנפטר לאחרונה:
קשה לתפוס את הפער בין ידיעה שולית ויבשושית בעיתון מקומי בקליפורניה על תאונת פגע וברח שגרמה למותו של "תושב", לבין תחושת האבדן והצער העמוקים שחווה הקהילה הסוציולוגית בעולם כולו לאחר שנודע שכך נגדעו חייו של פרופ' מייקל בורווי, נשיא לשעבר של האגודה הסוציולוגית הבינלאומית והאגודה הסוציולוגית האמריקאית, חוקר דגול, אדם משכמו ומעלה. מותו הטרגי של מייקל בורווי היכה בהלם בי, בכל תלמידיו ותלמידותיו, ובקולגות שלו.
בוראווי השפיע עמוקות על דרכי המקצועית ועל השקפתי האקדמית, בדיוק כפי שעשה לאלפי סטודנטים, סוציולוגים ופעילים חברתיים ברחבי העולם, באמצעות כוחו האינטלקטואלי האדיר, מחקריו פורצי הדרך, מחויבותו לדיאלוג חוצה דיסציפלינות וגבולות מדינתיים, רוחו המוסרית, כישורי תקשורת וכישרונותיו הארגוניים, קסם אישי, כמו גם נדיבות יוצאת דופן. הוא היה מדען מעורר השראה, סוציולוג מבריק, ומעל לכל, בן אנוש יוצא דופן ואדיב.
בורוויי הוא אחד ממדעני החברה בן זמננו המצוטטים ביותר, בזכות מחקריו המרתקים על פועלים ותהליכי עבודה בקפיטליזם, מאבקים מעמדיים במדינות מערב ובמזרח אירופה, תאוריה מרקסיסטית, תאוריה בורדיאנית, מתודולוגיה אתנוגרפית, ועוד.
החל מראשית שנות ה-2000 הפך בורווי לקול המוביל והפעיל ביותר לקידום ויישום הרעיון של "סוציולוגיה ציבורית": סוציולוגיה שמחויבת לשיח מתמיד עם קהלים מחוץ לאקדמיה – ארגוני החברה האזרחית, תנועות פוליטיות, וקבוצות חברתיות מוחלשות על גווניהן, ושמדגישה את החובה הערכית להנגשה והפצת הידע לציבור הרחב. בתוך כך בורווי פיתח תשתית תאורטית לסוציולוגיה ציבורית, הנבדלת מסוציולוגיה אקדמית-מקצועית או סוציולוגיה מוכוונת מדיניות, ופירסם רבות על דוגמאות להצלחת הגישה הזו לחולל שינויים כלכליים-חברתיים ופוליטיים-אזרחיים בזירות שונות ובמדינות שונות. נושא זה גם עמד במרכז ההרצאה העוצמתית והמלהיבה שלו בכנס של האגודה הסוציולוגית הישראלית בשנת 2010 בעכו.
בשנת 2011 הקמתי את קהילת סוציולוגיה של כלכלה וכלכלה פוליטית העולמית כתוצאה מההבנה הגוברת שלי את תרומת הסוציולוגיה הציבורית והפוטנציאל הגלום במעורבות מחויבת ומתמשכת בה. מאמציו הבלתי נלאים ועומק כתביו של בורווי על סוציולוגיה ציבורית דחפו אותי ללא הרף לכיוון הזה, בזמן שרבים באקדמיה הממסדית ראו בה נטע זר.
הקשר הישיר שלי מייקל בורווי התחיל ב-2013 לאחר ששיתפתי בעמוד הפייסבוק של הקהילה אחד ממאמריו. הוא נדהם ותמה אל מול כוחה של המדיה החברתית – תחום שבו, כפי שהודה בפניי, לא הייתה לו שום הבנה. הוא הוקסם במיוחד מהעובדה שיוזמה של אדם בודד יכולה להתפתח לקהילה מקוונת משגשגת המוקדשת לקידום והפצת ידע אקדמי לטובת הכלל.
הקשר בינינו התחזק כשהוא הזמין אותי להצטרף לפרויקט פרסום תקצירי דוקטורט במסגרת האגודה הבינלאומית לסוציולוגית, בה הוא כיהן אז כנשיא. בכנס האגודה הסוציולוגיה הבינלאומית ביוקוהמה, יפן, בשנת 2014, זכיתי לכמה שיחות מרתקות איתו אחד-על-אחד, בין היתר על קרל פולאני וספרו התמורה הגדולה שעליהם הוא ביסס את ההרצאה המרכזית שלו בכנס. כשהוא שילם בלי לשאול על ארוחת הצהריים שלי בהפסקה, הוא קרץ ואמר שהפעם הבאה תהיה עליי. לצערי הרב זה כבר לא יקרה… בתמיכתו של בורווי התמניתי שם בכנס ליו"ר רשת סוציולוגים צעירים באגודה וזכיתי להרחיב אותה ולפתח בה פעילות חיונית לטובת הדור הצעיר של סוציולוגיה שסולל את דרכו בשבילי האקדמיה.
לאחר שבורווי סיים את תפקידו כנשיא האגודה הסוציולוגית הבינלאומית, המשכנו להתכתב מדי פעם בנושאים קשורים ולדון במהות ובאתגרים של הסוציולוגיה הציבורית. באחד מאימיילים שלו אלי ב-2016, הוא כתב: "אולג היקר, אני, כמובן, שמח שהמנהיגות שלי עושה קצת הבדל פה ושם. זה מוזר שהיה צריך לעשות דבר גדול מ"סוציולוגיה ציבורית" – אחרי הכל מה אנחנו עושים אם אנחנו רק מדברים אחד עם השני. זה אפילו יותר מוזר שהייתה צריכה להיות התנגדות לרעיון! בכל מקרה אני מצפה לשמוע על הפרויקטים השונים שלך מעת לעת. אני חושב שיהיה לך חשוב לאסוף סביבך סוציולוגים צעירים נלהבים אחרים מרחבי העולם".
כשאני מסיים עכשיו לכתוב את הטור הקצרצר הזה של מחשבות מעט מקוטעות לזכרו של פרופסור בוראווי, עולה לי בראש ציטוט נבון ומעורר השראה שלו; ציטוט שמכיל את החזון של בורווי לסוציולוגיה. אני מקווה שהחזון הזה יהיה לנו מצפן בשנים הקרובות ובקרבות הבאים. אני מקווה…
"עכשיו זה הזמן לסוציולוגיה להתעורר ולתפוס את עצמה בידיים, להשיב לעצמה את משימתה המקורית: להגן על החברה מפני מדינה יהירה ומפני שוק שיצא מכלל שליטה; להילחם בכוחות ההכחדה על ידי ניסוח חזונות הצומחים בנבכי הקפיטליזם. הסוציולוגיה לא יכולה לוותר על מחויבותה האוטופיות והאנטי-אוטופיות. עליה לחשוף אפשרויות בתוך הגבולות וכך להרחיב את גבולות האפשרי. " (Burawoy 2021: 214).