שיעור חברה

בשיחה עם נעם שר שלום, רכזת קהילת אנתרופולוגיה של החינוך ומאסטרנטית מהאוניברסיטה העברית, ד"ר לורן ארדריך סיפרה על מאמרה החדש עם רותם בר ישראל. המאמר מציע לא רק התבוננות חדשה על המקום של ידע בכינון יחסי שארות, אלא גם מבט ייחודי על יחסים בשדה וכתיבה אתנוגרפית: איך טקסט אקדמי נולד מתוך ידע שמיוצר בדיאלוג בין חוקר לנחקר: 

המאמר מציג מחקר אתנוגרפי בקרב "קיבוצי-מחנכים", קהילות משימתיות של תנועות הבוגרים של השומר הצעיר, ובוחן כיצד הם מגייסים מסורות למידה ציוניות כדי לכונן צורות חדשות של משפחה. המחקר המתחבר לNew kinship studies תחום דעת אשר הציע לבחון מחדש את המתח בין הביולוגי והתרבותי במושגי שארות, אך הרבה לשים דגש על ידע במובן של טכנולוגיות רבייה או מדע – איך אנשים משתמשים בטכנולוגיה, גנטיקה או חוק כדי לייצר ולהגדיר קשרים משפחתיים. המחקר מציע זווית אחרת ומרחיב את המבט, תוך שהוא מצביע כיצד הקיבוצים הללו משתמשים בלמידה ככלי (או כטכנולוגיה חברתית) כדי לכונן צורות חדשות של משפחה ו"שארות מבוססת למידה" (Learned kinship) . עבור קבוצות אלו, למידה משותפת אינה אירוע אינטלקטואלי או פעולה המכוונת לרכישת ידע בלבד; הלמידה המשותפת היא פרקטיקה יומיומית שמייצרת יחסים אינטימיים, שדרכה הן מבנות צורות חדשות של הורות וזוגיות וגם מייצרות שלשלת עם העבר.

ועם זאת, בפוסט זה נרצה לדון דווקא במתודולוגיית המחקר, שדרשה התייחסות ייעודית בגלל המעמד של הידע בשדה המחקר ועליה שוחחתי עם לורן. בגלל המקום המרכזי של ידע ולמידה בקרב קיבוצי המחנכים, לורן הבינה שכדאי להתחיל מהידע ההיסטורי על ההיווצרות של "מסורות הלמידה" בהיסטוריה של השומר הצעיר – ידע שקיים בקרב חברי התנועה עצמם. לשם כך, היא גייסה כעוזר מחקר את רותם בר ישראל (הכותב השותף של המאמר), חבר בקיבוץ-מחנכים ותיק שעוסק בהיסטוריה של התנועה ומכיר אותה מבפנים. לכאורה, מדובר במשימה סטנדרטית: לאסוף חומר ארכיוני, תיקיות, סיכומים היסטוריים. אבל אז הגיעה ההפתעה: רותם התקשה לייצר את הסקירה הארכיונית היבשה שהתבקש להכין. כששוחחו על כך, הסביר ללורן ש"אם היית אומרת לי להכין הרצאה או סמינר לחברים, הייתי יודע לעשות את זה". כלומר ההפרדה בין ההמשגה ההיסטורית של מסורות למידה ובין המשמעות של מסורות אלו לתנועת הבוגרים כיום – לא התיישבה עם התפיסה האפיסטמית שלו. 

אך למעשה, עמדה זו של הידע היא שורש העניין גם של כינון המשפחה באמצעות למידה. כלומר, העמדה שהביע רותם משקפת שהידע הוא תמיד מובן בהקשרו – ובהקשר הספציפי של המחקר, ביחס למשמעות שלו לכינון חיים. הידע לא היה מנותק מהמשמעות הנוכחית שלו. "זה כמו עץ", תיארה זאת לורן, "רציתי לחפור ישר לשורשים… אבל רותם הסתכל על השורשים דרך העץ שחי עכשיו. כלומר, דרך ענפי העץ". כאן קרה היפוך מתודולוגי חשוב: לורן הבינה שהיא לא צריכה שהשדה יאמץ עמדת ידע מחקרית אקדמית; היא צריכה לבנות את המחקר מתוך הידע כפי שהשדה מציע.

מרגע זה, עבודת הסקירה היסטורית שכללה קריאה במקורות ראשוניים ושניוניים כמו טקסטים קנוניים ויומנים, כללה גם דיאלוג בין הווה ועבר; וכן דיאלוג בין הפרשנות של רותם את המקורות לבין העבודה האתנוגרפית של לורן בתהליכי למידה שמתקיימים בתוך קיבוצי המחנכים. בדיעבד, המחקר אימץ את המושג המתודולוגי של עבודת הארכיון המשתתפת. המושג מכיר בכך ששחזור ההיסטוריה, בדיוק כמו כינון משפחה, הוא פרקטיקה דיאלוגית ומשתתפת. אותו רעיון נכנס ישירות למאמר גם במבנה שלו: במקום "פרק היסטורי" קלאסי, המאמר בנוי כדיאלוג פרשני. ישנו שילוב בין פרקים של פרקטיקות למידה מבוססי תיאור אתנוגרפי, לבין "אתנחתות היסטוריות" שבהן מובאת הפרשנות של רותם שמשלבת ציטוטים ארכיונים, וסיפורים סביב פרקטיקות הלמידה בתנועת הבוגרים. 

לסיכום, קריאה במאמר של ארדריך ובר ישראל מציעה להסתכל על יחסים בשדה וכתיבה אתנוגרפית כסוגיה אפיסטמית חשובה. בשונה מהמבט האתי, מבט זה יוצא מתוך הנחה שידע לא יושב רק אצל החוקרת ושייתכן שהשדה יכול להציע באיזו צורה ומסגרת נכון לספר אותו. 

על הכותבים:

ד"ר לורן ארדריך היא מרצה בכירה בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים. תחומי המחקר וההוראה העיקריים שלה הם: אנתרופולוגיה של החינוך, הורות וחינוך, אימהות ממבט השוואתי-תרבותי, וידע ומשפחה. מחקריה שואבים מתיאוריות חינוכיות ואנתרופולוגיות בניסיון להבין חוויות תרבותיות של למידה וזהות.

רותם בר ישראל הוא חבר בתנועת הבוגרים של השומר הצעיר, המתעניין עמוקות בהיסטוריה, בחברה ובאנשים המעצבים אותן. בעבר הוא שימש כמנהל החינוכי של מרכז "מורשת" לחקר והוראת השואה בגבעת חביבה, ריכז את תוכנית ה-B.Ed של השומר הצעיר במכללת בית ברל, וניהל תכניות חינוכיות בשומר הצעיר העולמי. כיום, הוא אחראי על מחקר ופיתוח תוכן ב"מרכזים לצדק חברתי", ארגון המתמחה בבניית תשתית אזרחית-מקומית לשינוי חברתי המבוססת על ערכי השוויון, הדמוקרטיה והצדק החברתי.

מתגורר בקיבוץ העירוני "אמתי" שבעיר חריש, עם בת-זוגו ושתי בנותיו.

לקריאת המאמר:

https://anthrosource.onlinelibrary.wiley.com/doi/full/10.1111/aeq.70063

לקריאה נוספת: