אנתרופולוגיה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וחללי פעולות האיבה
לציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וחללי פעולות האיבה, אספנו מאמרים, פוסטים וכתבות אנתרופולוגית העוסקים ביום הזיכרון.
מאמרו של מיכאל פייגה ז"ל "האנדרטה לאסון המסוקים ופרדוקס הפרטת ההנצחה של חללי הלאום". במאמר מנתח פייגה, אחד החוקרים הבולטים ופוריים של החברה הישראלית, את תהליך הפרטתה של ההנצחה בישראל, דרך התמקדות בתהליך הקמתה ועיצובה של האנדרטה לאסון המסוקים.
דמות אב במדינת הלאום הישראלית – נשיא המדינה וטקס יום הזכרון- בעקבות ההצעה שנשיא המדינה לא ישתתף בטקס יום הזכרון הממלכתי בעקבות מגפת הקורונה, כותב ינון גוטל-קליין על תפקידו הסמלי והתרבותי של הנשיא ועל מקומו בטקס הזכרון ובחברה הישראלית.
"הולכים אל הלא נודע": מחשבות על טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע. אורי כץ כותב לכבוד יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע. כץ מציג כי הטקס הוא מקום לנחמה עבור מי שקרוביהם נפלו בין הקטגוריות של חיים ומוות, שאין הוכחה חד משמעית למיקומם בעולם, כך שיצירת יום ייחודי וגני זיכרון עוזרים למצב הביניים אליו נקלעו.
במאמרם של דון הנדלמן ואליהוא כ"ץ על ההגיון הקוסמולוגי והפוליטי שמאחורי רצף הטקסים של הדת האזרחית בישראל – תרבות השכול והאבל, טקסי הזכרון, חגיגות העצמאות והסימבוליות. השניים מראים כי הצמדת שני האירועים האלו יחד, מהווה כר פורה למחקר אנתרופולוגי וביקורתי.
"מסוכן זיכרון לאומי לקהילת אבל מקומית: טקס יום הזיכרון בבתי ספר בישראל" מאמר שפרסמה הסוציולוגית עדנה לומסקי-פדר (העברית) בכתב העת מגמות ב2003:"
…מראשיתה מיסדה המדינה הישראלית טקס יום זיכרון קנוני בתוך מערכת החינוך ובו בית הספר נתפס כסוכן זיכרון מרכזי מטעמה בכינון הלאומיות הישראלית. נוכח הדיון הציבורי הסוער בחברה הישראלית של שנות ה־ 90 סביב זהותה הלאומית ובעקבות השינויים המבניים במערכת החינוך, מבקשת עבודה זו לבחון מחדש את אופיים של טקסי יום הזיכרון שנערכו בבתי הספר במהלך העשור האחרון. בניתוח 65 טקסים (שהופקו באמצעות תצפיות חצי־מובנות) נמצא כי טקסי הזיכרון בבית הספר מכוננים שדה פרשני מגוון, תוסס ורלוונטי המכיל יסודות קנוניים חזקים לצד מרכיבים של חידוש והתנגדות. טקסים אלה הם אחד האירועים החברתיים שבהם מתנהלת התמקחות על זהות לאומית, המאופיינת בדיאלקטיקה שבין ״קולות אחרים״ הצומחים מן החברה האזרחית, לבין תהליכי קואופטציה של ההגמוניה. הקולות האחרים מעמידים במרכז את הכאב האישי ומגייסים את הטקס הבית ספרי לבניית קהילת זיכרון מקומית. אתגור הטקס הקנוני מתאפשר רק בבתי ספר שיש להם את המשאבים הסמליים הנדרשים: זיכרון זמין של בוגרים שנפלו ו/או אידאולוגיה חברתית־חינוכית חלופית לחינוך הממלכתי".
מאמרים נוספים
מאמרה של מאירה וייס- Bereavement, Commemoration, and Collective Identity in Contemporary Israeli Society
שירת הסירנה – מאמר של הסוציולוג דני קפלן (בר-אילן) על השירים המושמעים ברדיו בזמני אבל וחירום. המאמר, THE SONGS OF THE SIREN: Engineering National Time on Israeli Radio, שפורסם ב2009 בCultural Anthropology מנתח את השירים המושמעים ברדיו הישראלי, בעיקר ביום הזכרון ומראה כיצד משפיע ההגיון הבירוקרטי של השכול ושל ההנצחה על הרדיו ובעקבות כך, כיצד הימים האלו מקבלים מימד של קדושה
