לסגור את הפקולטאות למדעי החברה
מירב אהרון גוטמן, אנתרופולוגית וסוציולוגית אורבנית מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, במאמר דעה על ההתעלמות מהסוציולוגיה בפרט והמחקר החברתי בכלל בכל תהליכי קבלת ההחלטות סביב ההתמודדות עם נגיף הקורונה:
אם עיתות של משבר חושפות את האמת החברתית שלנו, אז הנה היא מונחת לפנינו: מרבית מקבלי ההחלטות בזים לתיאוריה, למתודולוגיה ולידע האמיפירי שנאסף במסגרת מדעי החברה. מסר זה הועבר בצורה הברורה ביותר ע"י השלטון המרכזי והריכוזי שלנו בגיבוש וועדת המומחים של המל"ל אשר הורכבה רובה ככולה מפיזקאים ואנשי נתונים. לא אנשי סוציולוגיה, לא גאוגרפים חברתיים, לא מומחי מדיניות ציבורית, לא מתכנני ערים, לא אנשי רווחה, לא אנשי חינוך. גם לא משפטנים וודאי לא אנשי אתיקה. ולמרבה הבושה, גם לא רופאי בריאות הציבור.
בעוד שקיצפו של הציבור יצא בצדק על היעדר ייצוג לנשים וערבים – עיקר הבעיה לא זכתה לדיון: אם הם צוות המומחים, מה היא אותה מומחיות שהם מביאים לשולחן אשר מסייעת במיגור מגפה? מה הם יודעים על דמוגרפיה? על משקי בית? אילו כלים יש להם להבין קשר בין משקי בית לצפיפות? האם הם יודעים לאמר באילו תנאים קבוצות תרבות יכניסו אינטרנט וטכנולוגיה אליהם הביתה? איזה מומחיות הם מביאים בניתוח של גבולות עירוניים? באיזורי תיפקוד ומשטרי יוממות? מה הם מבינים בסטיגמה מרחבית? באי שוויון? בהנגשת תשתיות? מה הם מבינים במדיניות רווחה? מה הם יודעים על קצבאות אוניברסליות? ובמדיניות הסגרים: האם יש לנקוט מדיניות אוניברסלית או שמא מבוססת מגזרים או מבוססת גאוגרפיה? מה הם מבינים בשלטון המקומי? ביחסיו עם השלטון המרכזי ובהקצאת משאבים? מה הם מבינים ביכולת של מגזר שלישי לתפקד בעיתות חרום? ובמציאת נקודת התפר בו השלטון מטעמי בירוקרטיה או מוטיבציה לא רוצה או לא יכול לסייע?
הם לא מבינים בזה כלום. כל שאלות הליבה העולות במעשה מיגור מגפה הוא מחוץ לתחום המומחיות שלהם. אז למה הם מונו? במהלך תקופת המשבר התנדבתי לסייע לרשות מקומית שהיתה ברגע מורכב. ביחד עם ראש העיר פנינו לאנשי הנתונים וביקשנו קורלציות שיהוו את הבסיס לקבלת החלטות מושכלת. הם שרקו מולי בבוז. התנהגות של אנשים זה דבר מורכב, הם מסבירים לי שוב ושוב, את לא יכולה לדעת כלום על כך. זהו. משפט אחד. מאות שנים של ניסיון מורכב ומתמשך, עם הישגים כבירים לצידו, להבין את האדם כפרט, וכחלק מקבוצה חברתית – מושלכים לפח. נכון, אומרים לי אנשי הנתונים, המודלים שלנו נכשלו. אבל אין דבר יותר טוב מהכשלון שאנחנו מציגים עכשיו למקבלי החלטות. ממש כך. תחת העריצות המתמשכת של המדעים המדויקים ותחת ההערצה העיוורת למדעי הנתונים לא נותר אלא לסגור את הפקולטאות למדעי החברה. בואו נאסוף את תלמידנו ואת ילדנו ונאמר להם, כפי שעשה הזז ב"הדרשה": ילדים, אין לנו סוציולוגיה, לכו לשחק כדורגל.
דר' מירב אהרון גוטמן היא חברת סגל במסלול לתכנון ערים ואזורים בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, יו"ר אקדמי של החממה החברתית בטכניון, חברה (כמ"מ) כמועצה הארצית לתכנון ולבנייה.