ברכות

ברכות חמות למיה ולנשטין על אישור עבודת הדוקטורט ״זהות מקצועית בשינוי: ״מעצבים/ות גרפיים/יות, שימוש באינטרנט ושוק העבודה היצירתי בישראל, שנכתבה בהנחיית פרופ׳ עפרה גולדשטין-גדעוני, בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב

״מחקר הדוקטורט עסק במעצבים/ות גרפיים/יות בישראל כחלק מהקהילה העולמית של העובדים/ות במקצועות היצירתיים. בשנים האחרונות חוו עובדים אלו שינויים מרחיקי לכת בשוק התעסוקה, המושפעים מההתקדמות המואצת בטכנולוגיה הדיגיטלית. שאלות המחקר המרכזיות היו כיצד מבינים המעצבים הגרפיים את העולם הדיגיטלי שבו הם חיים, וכיצד הם מבנים את המקצוע היצירתי שלהם אל מול טכנולוגיות חדשות ואל מול תנאי שוק ניאו-ליברלי המאופיין בארעיות (precarity).

המחקר מתאר את פרקטיקות ההתנגדות של המעצבים/ות הגרפיים/יות לשיטה הכלכלית הניאו־ליברלית ולשינויים הטכנולוגיים אשר מאיימים על היכולת שלהם לעבוד ולהתפרנס בתחומם. פרקטיקות אלו כוללות שימוש יצירתי באינטרנט הן לצורכי השראה והן לבניית ביטחון תעסוקתי וכן מהלך מורכב של שינוי הזהות התעסוקתית שלהם כדי שתתאים לכלכלה החדשה. בכך עוסקת העבודה באופני ההבניה של ערך מקצועי אל מול אתגרי השוק והטכנולוגיה. מהעבודה עולה תמונה מורכבת של הפוזיציה התעסוקתית הייחודית של המעצבים, העוסקים/ות במקצוע הנהנה מביקוש גבוה ומהכרה חברתית בערכו לנוכח זיקתו הסמלית להייטק, אך גם מפגיעות של שוק ארעי (בשל העסקה ארעית, מיקור חוץ ואוטומציה טכנולוגית).

במחקר זה יש כדי ללמד על סוגיות גדולות ורחבות הקשורות לעבודה יצירתית בעידן הדיגיטלי גם בקרב קהילות עובדים/ות נוספות. ניתן לומר כי בהתייחס להשלכות של אוטומציה ומחשוב על מקצועות באופן כללי, במקרה של המעצבים/ות ובניגוד לתימות דיסטופיות בעיתונות הפופולארית של "איבוד מקומות העבודה" נוכח רובוטים שביכולתם לחשוב, בפועל, ראינו אסטרטגיות יצירתיות של שמירה על היכולת להתפרנס ממקצוע יצירתי.

במקביל להתמקדות במעצבים/ות הגרפיים/ות, ביקשתי לבחון את מקומו של האינטרנט בעולמם: מחד גיסא, הוא אחד הגורמים למצב התעסוקתי הארעי של אנשי המקצועות היצירתיים (על ידי טשטוש זמן של פנאי ועבודה, עבודה דיגיטלית ללא שכר ועוד), ומאידך גיסא הוא טומן בחובו אופציות למרחבים שיתופיים ותומכים.

המחקר מבוסס על אתנוגרפיה שערכתי במשך עשרה חודשים בסטודיו לעיצוב גרפי ובד בבד על ראיונות עומק עם 30 מעצבים ומעצבות גרפיים. במקביל, השתתפתי בקבוצות של עיצוב גרפי בפייסבוק. שיטות אלו אפשרו לי להבין הן את הדינמיקה של מהלך יום העבודה עצמו והן את השאיפות, התוכניות לעתיד, תכנון הקריירה והאני מאמין התעסוקתי של המעצבים/ות.

            טענת המחקר היא כי המעצבים/ות הגרפיים/יות מתגלים למעשה כסוכנים מנוסים של הכלכלה הניאו־ליברלית, המשתמשים בפרקטיקות שלה עצמה כדי להציל את עצמם מבחינה תעסוקתית. מבחינה טכנולוגית, היחס שלהם לאינטרנט מותנה: הם משתמשים בו בצורה חלקית (טמפורלית ומרחבית) ולעיתים נמנעים כליל משימוש בו בהתאם לצרכים היצירתיים שלהם. עם זאת, האינטרנט הוא כלי המאפשר להם זהות תעסוקתית יציבה ורציפה בכלכלה הארעית שבה הם מועסקים.

העבודה מתמקדת בחמישה היבטים בחיים התעסוקתיים של המעצבים/ות: זהות מקצועית, תהליך ההשראה, שיתוף ורשתות מקצועיות, קהילה מקצועית ויחס לחפצים. בתחילת העבודה, התמקדתי בניסיון של המעצבים/ות הגרפיים/יות להידמות לטיפוס התעסוקתי האידיאלי שלהם – מפתחי התוכנה – במטרה להגביר את הזיקה שלהם לטכנולוגיה, ובכך את היוקרה המקצועית שלהם, לצד הוויכוח הפנים־קהילתי האם העיצובים המוצעים באינטרנט מסכנים את עצם המקצוע או דווקא מהווים הזדמנות למעצבים לעסוק בעיצובים מורכבים. או אולי אין אלא לזרום קדימה עם השינויים הטכנולוגיים ולאמץ זהות תעסוקתית חדשה.

שנית, טענתי כי המעצבים/ות נמצאים בדיוק בתפר בין הדרישה של הקפיטליזם המאוחר למהירות בייצור, לבין הזמן או המצב הקוגניטיבי שאדם זקוק לו כדי להעלות במוחו רעיון מקורי. זאת מפני שהם עובדים במקצוע יצירתי בשוק מהיר ומוכוון רווח. כתוצאה מכך קיים מתח בין שני אלמנטים: קפיטליזם ויצירתיות. לכן האתוס הוא "תהיה מקורי אבל רק בגבולות הזמן והמחיר שהלקוח מוכן לשלם". עקב כך, ראינו שתי פרקטיקות בשדה: הראשונה, "השראה" כתהליך מובנה ושיטת עבודה שמטרתה להרוויח זמן; השניה, "דיאטת אינטרנט" של המעצבים שמטרתה חתירה למקוריות מחשבתית.

שלישית, הצגתי את רשת הביטחון החברתית-מקצועית שהמעצבים יוצרים באינטרנט וזו עוזרת להם למזער את נזקי הפיטורים התכופים שהם חווים. הראיתי כי לא רק שעובדים בתעשיות היצירתיות נאלצים לעסוק ב"עבודה דיגיטלית" מתמדת של ניהול מוניטין וקשרים לצד עבודת העיצוב המרכזית- אלא עבודת הצד הדיגיטלית הזו משנה את המקצוע. כישורים כגון דינמיות, התחדשות, עבודת שיתוף ברשתות החברתיות ונטוורקינג הפכו לחלק ממקצוע העיצוב בפועל. בכך המעצבים/ות שראיינתי מייצגים נאמנה עובדים/ות ב"כלכלה החדשה", זו המערבת שיתוף, נטוורקינג וניהול מוניטין דיגיטלי.

רביעית, טענתי כי בתנאים של גמישות וארעיות תעסוקתית, הרשת היא זירה שמייצרת המשכיות לזהות המקצועית מעבר למקום העבודה. חלק זה עוסק בתפקיד של האינטרנט ביצירת המשכיות של הזהות המקצועית גם במצבי תעסוקה לימינאליים בתקופות ללא עבודה. הפרק הרלוונטי מראה כי קבוצות פייסבוק מעניקות קהילה מקצועית והכרה בזהות המקצועית לבוגרים שטרם השתלבו בתעשייה, או לחסרי הכשרה פורמלית שעושים עבודות בהתנדבות או פרויקטים אישיים לעצמם; והיא גם המקום שבה נעשית רפלקסיה על הסוציאליזציה המקצועית, שהיא ממד מרכזי של עבודת זהות. בנוסף, בקבוצות רווחת אידיאולוגיה של בין-תחומיות ופריצת גבולות מקצועיים, המאפשרת הכלה של רבים בקבילה המקצועית המדומיינת. הפרק מתייחס לשאלת היסוד התיאורטית כיצד זהות חברתית מקבלת המשכיות בין סיטואציות- וכיצד טכנולוגיות תורמות לכך.

חמישית, עסקתי בדרכים שבהן המעצבים/ות משתמשים בחפצים במהלך יום העבודה כדי "לחלץ" יצירתיות בעודם יושבים בתוך ארבע אמות הסטודיו. הראיתי שימוש בכיסא המשרדי, במסך מחשב כפול ובתחליפים לעכבר המחשב, לצד טכניקות מוזיקליות ואחרות, בתוך כדי מאבקי כוחות בין העובדים להנהלה על קבלת החפצים.

לבסוף, הראיתי כיצד הפרקטיקות היצירתיות של ההתנגדות לניאו־ליברליזם נטועות בתכונות של יזמות ויצירתיות, שניתן לראותן כ"ישראליות". כמו כן, דנתי על מהותו של מקצוע העיצוב כפי שהוא משתקף מהמחקר, ועל כך שחלק אינהרנטי מהמקצוע הוא למידה והתעדכנות מתמדת בטכנולוגיה (לדוגמה, למידה של תוכנות עיצוב חדשות פעם בשנה-שנתיים). זהו מקצוע בהתפתחות מתמדת וברירת המחדל של המעצבים/ות היא הכורח להמשיך לנוע קדימה, בין כלים טכנולוגיים ובין מקומות עבודה.״