ברכות, פרסומים חדשים

ברכות לירון שני – חבר סגל במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בעברית ומאנשי בחברת האדם, על פרסום ספרו החדש ״שיטת הערבה: אנתרופולוגיה של טבע, תרבות וחקלאות״ במסגרת הסדרה ״הישראלים״ בהוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה ואוניברסיטת בן־גוריון בנגב.

מה הקשר בין פשפשים טורפים וזבובים מעוקרים לגבולות המדינה? מדוע פלפלים נתפסים כחלק מהתרבות בערבה וכיצד השתנה מעמדם של עצי השיטה שם? מדוע החקלאים מרגישים שהמדינה בגדה בהם ומהן המשמעויות החברתיות של השטחים הפתוחים?

הספר ״שיטת הערבה״ מבוסס על מחקר אתנוגרפי הנוגע ליחסים המורכבים שבין טבע לאדם בערבה התיכונה. הספר פורש את השפעותיהן של ההתיישבות החקלאית האינטנסיבית בערבה על החי והצומח; את מערכות היחסים שבין השחקנים השונים בשדה החברתי בחבל ארץ זה, ובוחן את גישותיהם השונות כלפי הכוחות שמעצבים אותו: כלכלה גלובלית, תפיסות של לאומיות והיחסים מול המדינה ומוסדותיה.

בלב שיטת הערבה פרדוקס. המתיישבים באזור זה בחרו לגור בסביבה קשה מתוך אהבה לנוף ולמדבר, אולם נוכחותם משפיעה על הסביבה ומשנה אותה: ההתיישבות והחקלאות פוגעות בסביבה הטבעית ובמגוון הביולוגי שבה, מדלדלות את מקורות המים ומזיקות לבתי הגידול. במקביל, מתקיים מתח בין אלו התומכים בהרחבת החקלאות באזור לבין אלו המנסים להגביל את פיתוחה ולצמצם את השפעתה על הסביבה.

דרך ניתוח פרשני של המאבקים למען שמירת הסביבה בערבה בעשור האחרון, המחבר ממחיש בשפה בהירה וקולחת גישות אנתרופולוגיות עכשוויות להבנת המתח שבין טבע לפוליטיקה, חברה לסביבה, אנושי ללא-אנושי – באזור הערבה ובכלל.

ד"ר לירון שני הוא חבר סגל במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. תחומי המחקר שלו הם: אנתרופולוגיה של סביבה; המרחב הכפרי והשפעות עידן המידע על החברה והסביבה. עבודת הדוקטור שעליה מבוסס הספר זכתה בפרס גלקמן של האגודה האנתרופולוגית הישראלית. שני הקים את פרויקט "בחברת האדם – על אנתרופולוגיה בישראל ובעולם" וכיום הוא עורכו הראשי.

חלקים מהמבוא לספר:

"קול גלגל המתגלגל ממטה למעלה…", קולם של אברהם טל ושוטי הנבואה גבר ככל שהתקרבתי לאזור החממות. כמה טנדרים כבר חנו למרגלות ג'בל חופירה, הגבעה המשקיפה על שדות מושב עין יהב מצד אחד ועל ממלכת ירדן מהצד האחר. מתחת לעץ השיטה הגדול שניצב בקצה הדרך הוצב שלט לבן עם חץ אדום שסימן את הכיוון לחממות של צחי גבעול ורן קלימן, שאירחו את האירוע של חברת הזרעים. שאריות ניילון של חממות היו תלויות על ענפי השיטה, ועורב אפור גדול עמד לידן. מזג האוויר בערבה בסוף דצמבר 2014 היה נעים.

המוזיקה התחזקה כשהתקרבתי. ברחבה שלפני פתחי החממות היו כשמונה שולחנות עגולים שפנו אל נוף הגבעה וסביבם כיסאות מתקפלים. לפניהם ניצבו שלוש עמדות אוכל ועמדת שתייה אחת. דגלים של חברת הזרעים "זרעטק" תחמו את מרחב הרחבה, שהלך והתמלא לקראת חגיגת בשרים שארגנה החברה כחלק ממערכת היחסים שלה עם החקלאים בערבה. אחד החקלאים הוותיקים בעין יהב החל לערום סטייקים על צלחתו ונעץ בי מבט מוזר. הוא זיהה אותי, אבל לא ידע לאן אני שייך ומה אני עושה כאן.

"הי לירון, מה קורה? מה אתה עושה כאן?", ניגש אלי יואב, חקלאי צעיר שלמד בשכבה מעלי בבית הספר האזורי שיטים. "באת לחופשה מארצות הקור?". המבט בעיני החקלאי הוותיק שעמד לידי הבהיר שהוא עדיין לא מזהה מי אני בדיוק. יואב פנה אליו. "חיים, אתה מזהה את לירון, לא? הבן של אמנון, הם גרים בבוסטון עכשיו". חיים, החקלאי הוותיק, הנהן. "בוודאי שאני מכיר", ענה בנימוס. יואב המשיך, "אתה יודע, הוא מהחכמים האלו, שיודעים לכתוב… הוא לומד איזה משהו מסובך שם… לא כמונו, שרק יודעים לגדל פלפל". הוא חייך וטפח בחיבה על גבי, מתעלם מהעובדה שהוא עצמו בוגר תואר ראשון בכלכלה.

"אז למה באת לפה? רוצה לחזור לפלפל?", שאל בחיוך. "באתי לאכול", אמרתי לו בפה מלא פרגיות. "שמעתי שיש מסיבה ומחלקים אוכל חינם". יואב חייך חיוך חמוץ. "איזה חינם ואיזה מסיבה", הוא ענה, ונופף לשלום לעוד אנשים שהתחילו להגיע. "גם שמונים סטייקים לא ישתוו לכמות הכסף שנתתי ל'זרעטק' השנה על זרעים. אבל העיקר שעכשיו הירוקים שלך יהיו מרוצים", עקץ אותי על עיסוקי במתח שבין סביבה לחקלאות בערבה, ועל היחסים שיצרתי עם פעילי סביבה באזור. "למה שהם יהיו מרוצים?", הקשיתי. יואב הרצין. "עכשיו, כשהחקלאות בערבה כבר לא תתקיים, הם יפסיקו אולי להתלונן שאנחנו הורסים את הסביבה", הפטיר באירוניה. "ברוך הבא לארוחת השִׁבְעָה של הערבה. תיהנה".

העונה החקלאית 2014–2015 הייתה אחת העונות החקלאיות הקשות ביותר שחוו מושבי הערבה בשנים האחרונות. מחירי הפלפל, הגידול העיקרי בערבה בשנים האחרונות, ירדו לסף שבו כבר לא השתלם לקטוף את הפרי ורבים הפסידו ממון רב. בביקור המולדת שערכתי בישראל בדצמבר 2014, בעת שגרנו באזור בוסטון בעת לימודי לתואר דוקטור, רבים מהחקלאים באזור התייחסו אל המשבר בחקלאות כאל סופני, וכי סופה של החקלאות עלול לסמן גם את סוף ההתיישבות בערבה שהחקלאות היא מרכז חייה.

כמה שנים קודם לאותה "סעודת אשכבה", האווירה הייתה שונה. מחירי הפלפל בשוק האירופי היו בשיאם והחקלאות בערבה נתפסה כהצלחה מסחררת: "הייטק מדברי"," הפלפלים האדומים" ו"אסם הירקות של ישראל" היו רק כמה מכותרות הכתבות הרבות שפורסמו על הפלא שבמדבר. עשרות "בנים חוזרים", ילידי המושבים שעברו להתגורר בבגרותם באזורים אחרים, שבו ונרשמו לקבלת משקים חקלאיים משלהם בערבה. תכניות להרחבת שטחי החקלאות קודמו במערכות התכנון הציבוריות, ומכל העולם הגיעו לראות ולהתרשם מחקלאות שמצליחה להתקיים במדבר צחיח אף שהטבע מערים עליה את כל הקשיים האפשריים.

הערבה התיכונה היא אזור מדברי בדרום הארץ המתאפיין באקלים קיצוני ובחקלאות אינטנסיבית. מושבי הערבה התיכונה הם מן האזורים האחרונים בישראל שכלכלתם מבוססת על חקלאות, ובשנים האחרונות היה הגידול העיקרי בהם פלפל ליצוא. אצל רבים מתושבי המקום ניכר פרדוקס ביחסיהם עם הסביבה: מצד אחד הם רואים עצמם כאנשי טבע אשר בחרו לגור בסביבה קשה ואכזרית מתוך אהבה לנוף ולמדבר; מצד אחר ההתיישבות והחקלאות בערבה פוגעות בסביבה הטבעית ובמגוון הביולוגי שבה, מדלדלות את מקורות המים ומזיקות לבתי הגידול.

סביב פרדוקס זה, "שיטת הערבה", מתנהלים כיום מאבקים רבים. הצלחת גידול הפלפל, שבעקבותיו גדל רצונם של רבים מצעירי המושבים להתפרנס מחקלאות, הביאה להרחבת ההתיישבות באזור. לשם כך היה צורך להגדיל את אספקת המים המקומית, להכשיר שטחים נוספים לשימוש חקלאי ולהרחיב את השפעת ההתיישבות על הסביבה בערבה ולהעמיקה. אנשי ארגוני הסביבה ראו בכך איום על השטחים הפתוחים הטבעיים שעלול לפגוע בבתי גידול ייחודיים כגון עצי שיטה, חרדוני צב ותצורות גאולוגיות נדירות, ויצאו נגד ההיגיון הכלכלי, הסביבתי והלאומי של הרחבת החקלאות בערבה. לעומת זאת המתיישבים החקלאים רואים עצמם כחלוצים "מפריחי השממה" וכשליחי המדינה לאורך הגבול, ולצדם עומדים אנשי ממשל רבים. מרקם היחסים האישי והפוליטי בין החקלאים, אנשי ארגוני הסביבה, אנשי קרן קיימת לישראל (קק"ל), בעלי תפקידים במשרדי הממשלה השונים ומדענים המתגוררים באזור המכונים כולם בספר זה "אנשי הערבה", לצד היחס למרחב, לחקלאות, לבעלי החיים והצמחייה שבאזור, משמשים כמוקד לבחינת היחסים שבין ההתיישבות לסביבתה ובין האדם לטבע.

ההנחה של יואב שהמתח בין סביבה לחקלאות ייעלם כאשר תיעלם החקלאות עצמה מהדהדת בדפי הספר. האם אפשר לשלב בין חקלאות ובין שמירה על הסביבה? האם יש דרך להרגיע את המתחים בין שני הצדדים? האם אפשר לרסן את ההשפעה של כל אחד מהם על רעהו?

בספר זה, המבוסס על מחקר אנתרופולוגי, אני מציע ניתוח פרשני לתפיסותיהם ופעולותיהם של מוסדות ואנשים. אני מתמקד בהתעצבותו של העולם החברתי של אנשי הערבה כחלק ממערכות היחסים שהם מקיימים עם המרחב שסביבם: אדמה חקלאית ושטחים לא מעובדים, מים, גידולים חקלאיים, בעלי חיים, צמחי בר וצמחי תרבות. נוסף על כך אני בוחן כיצד מתפתחות ומשתנות מערכות היחסים הללו בהקשר הרחב יותר של כלכלה כלל-עולמית, תפיסות לאומיות, היחסים עם המדינה ומוסדותיה, מאבקי כוח בין ארגונים ותפיסות שונות של ידע מדעי.

אני מעלה שתי טענות מרכזיות. ראשית, אין להבין כיום תופעות חברתיות ותרבותיות בלי לייחד תשומת לב גם להשפעת הטבע והסביבה עליהן; שנית, יש תפיסות שונות של מהות הטבע ושל הדרכים לשמרו, ובין "שחקנים" שונים בשדה החברתי מתקיים ללא הרף משא ומתן על הגבולות בין הטבע לתרבות. חלקם מנסים לחזק ולשמר את ההפרדה ביניהם, אחרים מנסים למוסס ולרכך אותה. אך בערבה ההפרדה בין הטבע לתרבות קיימת בפועל בקרב חקלאים, אנשי הסביבה, פקידי מדינה ואחרים. הוויכוח מתמקד בשאלה איפה יעברו הגבולות. יתרה מזאת, אני טוען שכדי להבין את המתרחש בערבה – וכנראה גם במקומות אחרים – בשנים האחרונות, יש להבין ולמפות את תפיסות הטבע הנבדלות של קבוצות ואנשים שונים. ללא הבנה טובה של העמדות השונות קשה להבין את התמונה הכללית של המאבקים ושיתופי הפעולה בין הקבוצות הללו.

הספר הזה מבוסס על מחקר אתנוגרפי שנערך בערבה בשנים 2010–2016. עבודת השדה כללה יותר מ-120 ראיונות עומק עם חקלאים ותושבים בערבה, אנשי ארגוני הסביבה, פקידי מדינה, מדענים ואחרים; עשרות תצפיות בישיבות, באירועים, בכינוסים ובפגישות; וניתוח מסמכים רלוונטיים רבים. בניתוח הנתונים ביקשתי לבצע "אתנוגרפיה של הנוף" המשלבת שחקנים שונים, אנושים ולא=אנושיים, ומאפשרת להציג תמונה מקיפה של היחסים שבין האדם לסביבה בערבה ושל הכוחות המעצבים אותם. בהמשך לכך הפריזמה התאורטית של המחקר משלבת בין שתי מגמות המחקר המרכזיות כיום באנתרופולוגיה של הסביבה: בחינת המתח שבין טבע לתרבות ובחינת היחסים שבין האנושי ללא=אנושי כחלק מהניתוח החברתי. המהלך התאורטי הכפול מנסה להתמודד עם היתרונות ועם החולשות של שתי המגמות האלה בחקר יחסי האדם והסביבה, ומאפשר לנתח מבחינה חברתית הן את פרשנות האדם למגמות אלה הן את היבטיהם הפיזיים והחומריים.

אך רגע לפני שנצלול לסיפורם של יואב, הוריו, חבריו, עצי השיטה, הפלפל ואחרים בערבה, ננסה להבין אם אפשר בכלל לבצע מחקר כזה. כיצד יוצרים אתנוגרפיה של נוף ואנתרופולוגיה של האנושי והלא-אנושי?

תוכן העניינים

פתח דבר
מבוא לאתנוגרפיה של נוף בבית
טבע ותרבות
אנתרופולוגיה של האנושי והלא-אנושי
על המקום: הערבה התיכונה
אנתרופולוגיה בבית? על מקומי במחקר ועל אנתרופולוגיה כיום

חלק א: עיצוב הגבולות בין הטבע לתרבות
פרק 1 אנשים שיצרו ארץ: התפתחותה של החקלאות בערבה
ההפרטה, המדינה ורשת הקשרים: השינויים בחקלאות ובאופי יישומה בערבה
תרבות חקלאית: החקלאות כמארגנת הסדר החברתי
עלייתו ונפילתו של הפלפל
פרק 2 – המתח בין חקלאות וסביבה והניסיון לחזור לטבע ה"טבעי"
תקופת האבן הסתיימה: החקלאות מול הסביבה
האיום הביולוגי: מזון וחציית גבולות
פסולת חקלאית: סוד גלוי של עלבון לטבע
"אמבטיה אין-סופית של מים": המים בערבה
פרק 3 – "אנחנו כאן, הם שם": המאבק על גבולות ההפרדה
המאבק על שמורת שיזף: ניסיון ליצור את הטבע הטבעי
פרקטיקה של שורשים: פרשנויות לטבע

חלק ב: משא ומתן על הגבולות שבין הטבע לתרבות
פרק 4 – "בערבה אין שטחים פתוחים": המאבק על חיזוק ההפרדה
השטחים הפתוחים כמכשיר לאומי ופוליטי
שטחים פתוחים וחקלאות: נוף תרבותי כשילוב בין הטבע לתרבות?
שטחים פתוחים בערבה: יש דבר כזה? חידוד הגבולות
המאבק על הגבולות: האמנה על שימור ופיתוח והסכמי קול אמריקה
פרק 5 – "לרכך את המעבר בין חקלאות לטבע": בין גלובליזציה, חקלאות וטבע
על זבובים ואנשים
"מה שאנחנו לא רוצים לאכול אנחנו לא רוצים לשווק לאחרים": חקלאות אורגנית בערבה
פרק 6 שיטת הערבה: השינוי במערכת היחסים בין האדם לעצי השיטה
מהרקע לקדמת הבמה: התהליכים שהובילו לשינוי במעמד השיטים
המאבק על השיטים: תיבת פנדורה על גדות הגדרון
הקישוריות החברתית: המשמעויות החדשות של עצי השיטה
אחרית דבר: פלפלים יבשים ושיטים פורחות?

קישור לספר

עוד על לירון שני: