אנתרופולוגיה בשטח: עם ליאור חן
איפה פוגשים אנתרופולוגיה מחוץ לאקדמיה? ואיך המבט והתובנות האנתרופולוגיות פועלים בעולם המעשה?
בפינה החדשה של בחברת האדם "אנתרופולוגיה בשטח”, נפגוש אנתרופולוגים ואנתרופולוגיות הפועלים גם מחוץ לאוניברסיטאות: במגזר הציבורי, בעמותות, בחברות פרטיות, בחינוך, בבריאות, בתרבות ועוד. דרך שיחות אישיות נבחן כיצד כלים ותובנות אנתרופולוגיות מתורגמים לעשייה יומיומית. הפינה מבקשת להציע הצצה אל דרכים מגוונות לקריירה אנתרופולוגית, לעורר השראה בקרב סטודנטים וסטודנטיות, בוגרים ובוגרות, וחוקרים וחוקרות בתחילת הדרך ולחשוב יחד על הרלוונטיות של אנתרופולוגיה לחיים עצמם.
אנתרופולוגיה בשטח, מתחילים. והפעם: ליאור חן מספר על עבודתו כמדען החברתי של רשות הטבע והגנים.
בחמש השנים האחרונות אני משמש כמדען החברתי של רשות הטבע והגנים – הגוף שמנהל את שמורות הטבע והגנים הלאומיים בישראל. הגעתי לתפקיד דרך קול קורא שפרסמה הרשות. הייתי אז במהלך פוסט-דוקטורט באוניברסיטת בן-גוריון, וכשהאדם השלישי שלח לי את הקול הקורא אמרתי לעצמי שאולי מישהו מבין משהו שאני לא. לא חשבתי שלאנתרופולוג, ועוד צעיר שרק לפני רגע סיים דוקטורט, יש סיכוי גדול לקבל את התפקיד – אבל אחרי כמה חודשי מיונים התקבלתי.
אני נוטה לחשוב, וזו אולי עצה לסטודנטיות ולסטודנטים, שדווקא מה שלא היה "נכון" מבחינת ניהול קריירה אקדמית עזר לי מאוד בקבלה לתפקיד. לאורך שנות התארים המתקדמים עבדתי בהמון עבודות: תרגול קורסים, עוזר מחקר במחקרים הקשורים לדוקטורט שלי, וגם חוקר במחקרים על טניס או על זיכרון השואה – ובמקביל כתבתי מעט מאוד מאמרים. התיק האקדמי שלי לא היה משהו, אבל יכולתי להראות קשת רחבה של נושאים ושל שיטות מחקר שהייתי מעורב בהן, ולא נתפסתי (כפי שנאמר לי) רק כחלק מ"מגדל השן" האקדמי.
התפקיד והאגף שאני מנהל – אגף מדע חברתי – לא היו קיימים קודם, ולכן חלק משמעותי מהעבודה בתחילת הדרך היה לבנות את התפקיד ואת תחומי העיסוק שלו. לשמחתי, מי שבחרה בי לתפקיד, וכיום משמשת כמנכ"לית רשות הטבע והגנים, נתנה לי יד חופשית להסתובב, לדבר, לשאול, לחשוב, וכן – גם לטייל בשמורות ובגנים – כדי להבין מה, בעיניי, האגף צריך לעשות.
האגף מלווה את עבודת רשות הטבע והגנים בעזרת הכלים שמדעי החברה מעניקים לעולם – מחקרים, סקרים, ראיונות, תצפיות, עיבודי נתונים, סקירות ספרות. הנושאים המרכזיים בהם אנו עוסקים הם: חוויית וערך הביקור; ניטור מבקרים (איך יודעים כמה א/נשים מטיילים/ות בטבע ואיך הם/ן מטיילים/ות); הערכת תוכניות ופרויקטים של הרשות; כושר נשיאה חברתי (מתי יש יותר מדי א/נשים באתר); התנהגות א/נשים בטבע ואיך להשפיע עליה לטובה; והקשר בין בני האדם לטבע/טבעים. מחקרים קטנים, סקרים, סקירות ועיבודי נתונים אנחנו עושים בעצמנו, ובמחקרים גדולים יותר אנחנו פונים לאקדמיה או לגופי מחקר אחרים ועובדים איתם בשיתוף פעולה.
לעיתים אני נשאל האם אני "אנתרופולוג", ואילו כלים ותובנות אנתרופולוגיות אני מיישם בעבודה שלי. התשובה לשאלה הראשונה היא: "אני לא יודע". יש לי השכלה אנתרופולוגית, אבל אם אנתרופולוג הוא מי שעובד באקדמיה (או מחוץ לאקדמיה) כחוקר שהמתודות המרכזיות שלו הן תצפית משתתפת או ראיונות – איני עומד בהגדרה. עיקר התפקיד שלי הוא ניהול והצגת ידע ותיווך בין גופי מחקר לבין רשות יישומית. גם בחלקים בעבודה שבהם אני חוקר בעצמי, אני עושה בפועל יותר סקרים מאשר ימי תצפית או ראיונות עומק.
לעומת זאת, על השאלה האם אני מיישם בעבודתי כלים ותובנות אנתרופולוגיות – התשובה כנראה חיובית, גם אם הדיון מורכב. אני לא תמיד מרגיש זאת ביום-יום, אלא מבין את זה בדיעבד, כשאני עוצר לחשוב לקראת הרצאה על התפקיד שלי, או כשבחברת האדם מבקשים ממני לכתוב כ-700 מילים על אנתרופולוגיה מחוץ לאקדמיה.
אז אני עוצר ונזכר בפעמים שבהם אני והאגף מציעים מבט ביקורתי (או לפחות כזה שמנסה לשבור את המובן מאליו) ואת ההפתעה שלי מכך שלא עבור כולם המבט הביקורתי הוא המובן מאליו. כך למשל בעשיית ובהצגת סקירת ספרות על שבוע המורשת במקומות שונים בעולם שמתקיימים בדרך כלל בשבוע "ניטרלי" על מנת לאפשר לכל הקבוצות והתרבויות "לחגוג" את המורשת המקומית ולא בחג שמזוהה עם קבוצה אתנית אחת כמו בישראל (שבוע המורשת מתקיים בחנוכה).
או במקרים שבהם אני מתעקש לעשות תצפית של יום באתר לפני שבונים סקר כמותני כי אני באמת מאמין שגם כדי לבנות סקר צריך להיות במקום, להרגיש אותו ולהבין אותו, גם אם מדובר רק ביום אחד ולא באתנוגרפיה של ממש (וכן, ברור שכשמדובר בנחל דוד בעין גדי או בנחל תבור זה גם כיף גדול, לא אכחיש זאת).
או באופן שבו האגף מנסה לחשוב, בתוך מחקרים שנעשים, על קבוצות חברתיות ותרבותיות שונות, על זהות ועל יחסי כוח, ולמצוא את נקודות העיוורון שלנו בנוגע לקבוצות או לשימושים בטבע "הישראלי" (וברור שגם לי יש נקודות כאלה). כך בנוגע לשאלת ה"מנגלים" בגנים לאומיים או בנוגע לציד "לא חוקי" בישראל.
וגם, במאמץ לחקור בשיטות מחקר שונות ולבחור בשיטת מחקר איכותנית או בצירוף שיטה איכותנית לשיטה כמותנית למרות שאנשי ביצוע אוהבים מספרים. כי כמו שאמרה לי פעם (בתרגום חופשי) מורתי פרופסור תמר אלאור, הרבה פעמים השיטה הכמותנית עוצרת בדיוק ברגע שבו מתחיל להיות מעניין וחשוב.
במבט רחב ומסכם, ביום יום עיקר העשייה שלי אינו אנתרופולוגי במובן הקלאסי. רוב הזמן אני לא עושה אתנוגרפיה, ואפילו לא מחקרים נרטיביים שמבוססים על ראיונות. וכן, אני עובד ברשות סטטוטורית שפועלת בהתאם לחוק מסוים, ולעתים יש גבולות למחשבה הביקורתית האפשרית. ובכל זאת, ההתעקשות להכניס אל תוך העבודה כלים האיכותניים/אנתרופולוגיים וצורות מחשבה אנתרופולוגיות" ולראות בטבע לא רק מערכת אקולוגית אלא גם מרחב אנושי, חברתי ופוליטי היא שמשלבת את האנתרופולוגיה אל תוך העבודה של האגף ושלי.