אנתרופולוגיה לשבת, ברונו לאטור

הפעם, מאמר מלא של לאטור בשם ״על תיווך טכני – פילוסופיה, סוציולוגיה, גנאלוגיה״, שתורגם לעברית ופורסם ב-2014 בכתב העת ״בצלאל, כתב עת לתרבות חזותית וחומרית״. התרגום פותח את הגיליון שמוקדש כולו לנושא 'מעבר לאובייקט'.

לאטור משרטט במאמר חלק מהגישה המזוהה איתו וקורא לנו, כחוקרים, כמעצבים ובני אנוש, לשוב אל האובייקטים המסורתיים, אל ה׳הלא אנושיים׳, ולהשיב להם את כבודם. הוא מנסה להחזיר את אובייקטים למרכז, לאחר שלטענתו, בעידן המודרני, צומצם תפקידם החברתי למעמד של ׳כלים׳ המכוונים למטרות שנקבעו מראש.

במאמר יוצא לאטור גם כנגד תפיסות מרכזיות בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה אליהן הוא משתייך. לטענתו, על אף שאובייקטים כן נחקרו בדיסציפלינות הללו, המחקר במסגרתן נטה להתייחס לאובייקטים כאל רקע או קופסא שחורה, עליהן נתלים ערכים, עמדות ואמונות של בני אדם. הוא נותן את הדוגמא של הטוטם במחקריו של דורקהיים, שנתפס כגילום האלוהיות המאפיינת את המרחב החברתי שבו קודש. אך לפי לאטור, הטוטם נותר בחזקת שחקן סביל על אף שהוא מוכר כצומת דרכו מתנסחים זיקות ויחסים חברתיים. דוגמא נוספת היא טבעת הקולה במחקרו של מלינבוסקי. מדובר במערכת מורכבת של סחר בקונכיות נדירות שקיימו הילידים באיי טרובריאנד. מלינובסקי טען לגביה שהיא שימשה כאישור מחדש של הסדר החברתי. אך מה תפקידם של הקונכיות עצמן שואל לאטור? לטענתו דחיקתו של האוביקט מהניתוח החברתי מקורה בדיכוטומיות המבחינות בין טבע ותרבות, רוח וחומר, כמו גם לניתוק הפעולה מהחפץ. על פי לאטור, אם לא נכניס את ׳הלא אנושי׳ לתוך הדיון האנושי, לא נצליח להבין את עצמנו ואת החברה שסביבנו.

מתוך המאמר:

״…האתנוגרפים מתארים את היחסים המורכבים הנרמזים בכל פעולה טכנית בתרבויות מסורתיות, את הגישה הארוכה והמתווכת לחומר שמניחות מערכות יחסים אלה, את הדפוס הסבוך של מיתוסים ופולחנים החיוני לייצור הקרדום הפשוט ביותר או הכד הפשוט ביותר, ולפיכך נדמה שמגוון של תכונות חברתיות ומנהגים דתיים היו נחוצים על מנת שבני האנוש יתַקשרו עם הלא-אנושיים.18 אולם האם יש לנו, אפילו כיום, גישה לא מתוּוכת לחומר החשוף? האם פעולת הגומלין שלנו עם הטבע משוללת טקסים, מיתוסים ופרוטוקולים? להאמין בכך יהיה להתעלם מרוב המסקנות שאליהן הגיעו הסוציולוגים המודרניים של המדע והטכנולוגיה. כמה מתווכת, מסובכת, זהירה, מלאת גינונים, אפילו בארוקית היא הגישה לחומר של כל טכנולוגיה באשר היא! כמה מדעים – המקבילה הפונקציונלית של פולחנים – נחוצים כדי להכין ארטיפקטים לחיברוּת! כמה אנשים, אומנויות ומוסדות צריכים להתקיים כדי לגייס אפילו פעיל לא-אנושי אחד! הגיע הזמן שהאתנוגרפים יתארו את הביוטכנולוגיה שלנו, את הבינה המלאכותית, את המיקרו שבבים, את חישול המתכות וכו' – האחווה בין קולקטיבים מסורתיים ומודרניים תהיה ניכרת וברורה מיד. מה שנראה סימבולי בקולקטיבים מימים עברו, נתפס מילולית בחדשים; בהקשרים שבהם היו נחוצים בעבר רק כמה עשרות אנשים, היום מגוייסים אלפים; במקומות שבהם אפשר היה פעם לבצע קיצורי דרך, כעת נדרשים רצפי פעולה ארוכים בהרבה. לא פחות מנהגים ופרוטוקולים כי אם יותר, ויותר מורכבים, לא פחות תיווכים אלא יותר: הרבה יותר…״

לקריאה נוספת:

המאמר המתורגם

מאמר הפתיחה של הגיליון כולו של העורכת דליה יפה מרקוביץ'