מאמרי אורח

כיצד נראית עיר ילידית בקו החזית של שינויי האקלים, הגלובליזציה והתכנון המודרני? כיצד מתורגמים מאבקים על ריבונות, זהות וידע מקומי להחלטות יומיומיות על דיור, תשתיות ומרחב ציבורי בעיר ארקטית קטנה? ובאיזו מידה יכולה נוק, בירת גרינלנד, לשמש מעבדה חיה להבנת יחסי מרחב, תרבות ושלטון בהקשר פוסט־קולוניאלי משתנה? פרופ' נורית שטדלר וד"ר שלומית פלינט, כותבות לבחברת האדם על מחקר משותף בגרינלנד המשלב אנתרופולוגיה עירונית וכלי תכנון מרחביים, ובוחן את נוק כזירה שבה עתיד עירוני ילידי נידון, מעוצב ומתמקח בזמן אמת:

הכל התחיל בנובמבר 2025, אז נסענו לגרינלנד במסגרת שבוע המדע בנוק (Greenland Science Week). עבור שתי חוקרות המפתחות יחד לאורך שנים פרוטוקול מחקרי המשלב בין אנתרופולוגיה עירונית לבין כלים אדריכליים ותכנוניים מבוססי־מרחב, העיר נוק, בירתה של גרינלנד והמרחב הסובב אותה מלאי הפתעות. הביקור באי נועד לאפשר לנו לאסוף נתונים לאולפן ה-Geodesign אותו נתאר בהמשך, וליישמו בעיר הארקטית המצויה בצומת של שינויי אקלים, צמיחה מואצת והסטוריה ארוכה של יחסי ילידים והתיישבות קולוניאלית. 

גרינלנד, האי הגדול בעולם, הוא טריטוריה השייכת לממלכת דנמרק כ-300 שנה אבל תושביו זכו למעמד של ממשל עצמי רק בשנת 2009. יותר משמונים אחוז משטחו של האי מכוסים בכיפת קרח, וכ־56 אלף תושביו מתגוררים במעט ערי חוף ועיירות קטנות, בעיקר לאורך החוף הדרום־מערבי. רוב האוכלוסייה הם אינואיטים גרינלנדיים (Kalaallit), צאצאי תרבות התולה, שהיגרה מצפון־מערב קנדה ואלסקה והגיעה לגרינלנד בערך במאות ה־12–13 לספירה, תוך החלפת אוכלוסיות ארקטיות מוקדמות יותר.

 הדיג, כפי שהיה בעבר, ממשיך להוות נדבך מרכזי בכלכלת גרינלנד (בעיקר יצוא שרימפס ודגי הליבוט). התוצר לנפש גבוה יחסית (כ-$58,000 נכון ל-2023), אך הכלכלה קטנה, פגיעה ותלויה הן בתנודות השוק העולמי של דגים ומינרלים והן בהעברות התקציביות הקבועות מקופנהגן. העברות כספים אלו מתקבלות מידי שנה במסגרת סובסידיה שנתית קבועה מהממשל הדני, ששיעורה הוא כ- 20% מהתמ"ג הגרילנדי, ותכליתה תמיכה במערכות הבריאות, החינוך, הרווחה והמנהל הציבורי הגרינלנדי. בפעל, בלעדיה לא היה ניתן לקיים מערך שרותים מודרני בגרינלנד.

מבחינה היסטורית־פוליטית, מאז ראשית המאה ה־18 גרינלנד הפכה למושבה דנית. בשנת 1953 הוגדרה רשמית כ"מחוז" דני, וב־1979 הונהג בה משטר אוטונומי  (Home Rule) שנולד כחלק  מתהליך של מוביליזציה פוליטית ותביעות לדה־קולוניזציה. כאמור, בשנת 2009 נכנס לתוקף חוק הממשל העצמי (Self-Government Act), שהרחיב את סמכויות השלטון המקומי, הכיר בגרינלנדים כעם יחודי בעל זכות להגדרה עצמית והעביר לנוק סמכויות נרחבות בתחומי הפנים, תוך השארת תחומי החוץ, הביטחון והמטבע בידי קופנהגן. 

בעשורים האחרונים גרינלנד הפכה צומת אסטרטגי בעל חשיבות גוברת בשל פתיחת האזורים הארקטיים בעקבות שינויי האקלים, נגישות חדשה למשאבי טבע ונתיבי שיט צפוניים, כמו גם הדיון הגלובלי על מינרלים חיוניים למעבר האנרגטי ובכלל. מעצמות העולם לא אחרו להתערב, והן כבר עוסקות בנסיונות להתבסס בה.

עבור המחקר שלנו, המתחים בין תהליכי הגלובליזציה הגאו־אסטרטגית והאינטרסים הגלובליים מחד, לבין השאיפות לריבונות של האוכלוסיה המקומית והרצון לשמר עד כמה שניתן את התרבות האינואיטית מאידך, מתגלמים באופן חד בתפישת המרחב והתכנון העירוני של נוק: בשאלות של תכנון, דיור, תשתיות, חלוקת מרחב ציבורי ומאבקים סביב טבע, נוף, דת, קוסמולוגיה וזהות. 

מבחינה תרבותית ודתית, גרינלנד נשענת על שכבות היסטוריות מרובות. לפני בואם של הנורווגים והדנים התקיימו באזור חברות אינואיטיות בעלות קוסמולוגיה אנימיסטית ושמאנית, שבהן הים, הקרקע, השמים והקרח אינם נתפשים כ"טבע דומם" אלא כמרחב המאוכלס כולו ברוחות וישויות דינאמיות. בכל חיה, אבן, גל או קרחון שוכנת inua – "רוח" או "נפש" – ולפיכך לכל ישות יש זכאות לקיום וליחסי הדדיות. חוקרי התרבות הגרינלנדית מדגישים כי בניגוד לדפוסים מוכרים של "אתר מרכזי" במסורות דתיות אחרות, אין עדויות היסטוריות מובהקות למקום אחד, מרכזי, שאליו נהגו האינואיטים להגיע כדי לבצע פרקטיקות דתיות. תחת זאת, ה־inua הפזורה בישויות, רוחות ומרחבים מאפשרת לקדושה להתפזר לאורך נופים, חופים, אזורי ציד ומקומות מגורים, ולא להתכנס לאתר יחיד בעל עליונות פולחנית. 

    במחצית הראשונה של המאה העשרים תאר בשיטתיות החוקר הדני ויליאם תלביצר (William Thalbitzer), מחלוצי המחקר החברתי על תושבי גרינלנד,  באמצעות מאות רישומים אתנוגרפיים,  את התרבות האינואיטית באזורים שונים של האי. עבודותיו על פולחנים, פסטיבלים וטקסים, לצד מחקרו המקיף על אנשי Ammassalik במזרח גרינלנד, מספקים עד היום מסגרת היסטורית-תרבותית עשירה להבנת הממשק בין טקסיות, גוף, מוזיקה ותיפוף, נרטיבים מיתיים, כלכלה וארגון חברתי מקומי בגרינלנד (Thalbitzer 1924; 1941). בפתיחה לאחד מספריו, קובץ תרגומים ועיבודים לשירה גרינלנדית מסורתית משנת 1920, תלביצר תיאר את דמותה של "טרולית ההרים", שהתאבנה למרגלות הר Anjeen במחוז Ammassalik. לפי תיאורו, הייתה זו אישה שילדה בסתר והפכה לאבן באותו מקום; בראשית המאה העשרים, הוא מספר, עדיין ניתן היה לראות את דמותה עומדת כשפניה מעוותות בכאב, ונוסעים שעברו באזור נהגו להניח שומן לווייתן בזווית פיה באצבעותיהם כדי להבטיח מזג אוויר טוב במסעם.

במוזאון הלאומי של נוק פגשנו אישה צעירה שסיפרה לנו על אחת האגדות הקדומות של האינואיטים המתארת את הווצרות תרבותם: 

"אם־נשר גדולה, מעין אלה שמימית, הביעה את צערה על כך שבני האדם אינם יודעים לשיר, לרקוד או לחגוג. לכן היא שלחה את בניה (הנשרים) למצוא אדם שיסכים לקבל את מתנת הריקוד והחגיגה ולהעבירה לבני האדם שיחגגו כולם. שני בניה הבוגרים סירבו מיד ואף נענשו בעונש מוות. לעומתם האח השלישי, הצעיר מכולם, קיבל את ההצעה. הנשר הצעיר הביא את האדם אל ביתה של אם־הנשר בפסגת ההר, ושם הם למידו אותו לשיר, ולהכין תופים אשר התיפוף בהם אמור לדמות את פעימות לבה של אם-הנשר וכמובן לרקוד. על מנת לקיים את חגיגות בני האדם נבנה עבורם בית ייעודי לטקסים המכונה קאסי (Qagsse/Kashim/Qassi/Qargi).  לאחר שהשלים את לימודיו הוחזר ההאדם אל המקום שבו פגש לראשונה את בני הנשר. מולו ניצב צוק אשר סביבו עפו סנוניות, היוצאות מקיניהן הזעירים אשר בסלע וחוזרות פנימה. לפתע נעלמו הציפורים, ומן החורים בצוק הגיחו ראשים של זאבים. האדם שיחזר את החוויה באמצעות תוף מיוחד המחקה את פעימות הלב של אם-הנשר ובריקוד הזאבים המפורסם, המבקש להחיות את המפגש בין עולמות החיה והאדם. וכך לימדו הנשרים והזאבים את בני האדם לשמוח, לשיר ולרקוד". 

האינואיטים מבצעים ריקוד זה בכל הזדמנות.  הסיפורים והמיתולוגיות שצצו מכל עבר הוסיפו רובד ייחודי  לשהותנו בנוק. אלו הזכירו שוב ושוב את רבדי ההיסטוריה הארוכה, חיי הדת, הדייג, הצייד, הבישול, הטקסיות והקוסמולוגיה של גרינלנד. 

במהלך שבוע המדע השתתפנו בהרצאות ודיונים שחיברו את גרינלנד לרשת רחבה של מחקרי האקלים, האוקיינוס, הדגה, התכנון והידע האינואיטי. הכנס סיפק לנו  הזדמנות נוספת להבנה של המתחים השונים העולים בעיר ומתורגמים לשאלות של בעיות תשתית, דיור ושימור נוף בשדה העירוני המקומי. בלב הביקור עמד אולפן Geodesign  שנועד לאפשר משא ומתן מרובה־שחקנים על עתידה של נוק לשנת 2050, לרבות תרחיש של הכפלת האוכלוסייה ל־40,000 תושבים. 

עוד לפני הגעתנו אספנו, באמצעות הממשק geoforage.io, 102 דיאגרמות "לשיפור" ו"לשימור" מתושבי נוק, אשר שיקפו מוקדי זיכרון, מחלוקת ודאגה ביחס לשכונות, לנתיבי ציד ולנופי החוף. דיאגרמות אלו הוטענו למערכת ושימשו בסיס לעבודה המשותפת עם תושבי העיר. האולפן שילב ניהול תרחישים ומודלים מרחביים בניהול משא ומתן מרחבי בין הזהות המקומית לזהות הדנית, בין הרעיון של מדיניות רווחה עירונית לבין ידע ילידי והיגיון תשתיתי־כלכלי צומח.

 במהלך האולפן חולקו המשתתפים לארבע קבוצות: תושבי העיר, יזמים, פעילי סביבה ופקידי ממשלה.  כל קבוצה התייחסה למערכות התכנוניות בעיר (בעיקר  דיור), תחבורה, שימור מורשת, אנרגיה ומרחבים ציבוריים. כל קבוצה נדרשה להתייחס ליעדים שתואמים את הגידול הצפוי בשנת 2050 (למשל, פתרונות דיור להכפלת האוכלוסיה ותשתיות תואמות). באמצעות פוליגונים מרחביים כל קבוצה גיבשה הצעות לפרויקטים שונים בעיר (למשל, הקמת בית ספר או הרחבת מתחם מגורים קיים) ולמדיניות (למשל, שמירה על ערכי טבע או ציפוף מרכז העיר). המודל הדיגיטלי שיצרנו אפשר שקיפות בין הקבוצות ועידוד למידה הדדית, כך שהעדפות משותפות עלו מתוך תהליך היזון חוזר של דיון בהשפעות ובעלויות.

לצד האולפן, על מנת להבין את החיים בעיר, קיימנו עבודת שדה אתנוגרפית שאפשרה לנו להציב את הממצאים בהקשר המקומי. הן האולפן והן עבודת השדה תוכננו והתבצעו אגב שיח עם שותפים מקומיים ותוך רגישות לסוגיות של ידע ילידי, ייצוג והיסטוריה קולוניאלית, מתוך רצון לקשור בין שפות מחקר שונות מבלי לטשטש את יחסי הכוח שבתוכן. סיורי השדה כללו: סיורים רגליים בשכונות, בנמל ובאתרים תעשייתיים; ביקורים במוזאונים ובמבני תרבות; תצפיות הקשורות במערכי הדיג; ושיחות בלתי פורמאליות עם תושבי המקום על שינויי החיים בעיר, על הגירה פנימית מהכפרים ועל יחסי מרכז–פריפריה. כחלק מהרחבת המבט מעבר לגבולות העיר יצאנו גם לסיורים באיים קטנים ובאתרי התיישבות נטושים, על מנת להבין את הקשר בין נוק כמרכז מנהלי־כלכלי לבין מרחבי החוף והציד שסביב לה. כך למשל במסע לעיר קפיסליט, כשעתיים וחצי שייט מנוק לתוך הפיורדים, פגשנו את אינויי, גרינלנדי ממוצא מעורב (אמא אינואיטית ואבא דני), שסיפר לנו על חייו כילד מעורב במסגרות הגרינלנדיות ועל ההזדהות שלו עם המסורות המקומיות ורצונו להשאר לחיות בנוק ובמיוחד חלומו להיות קפטן של סירות מבקרים ותיירים. ממנו למדנו על החשיבות של הים במסורות המקומיות, הדיג, ההתמודדות עם אתגרי מזג האוויר, ההתמודדות עם הקרחונים לאורך הדרך והחשש משינויי האקלים.   

מרכיב מרכזי נוסף בעבודת השדה היה חקר הממשק בין הדת האינואיטית ההיסטורית לבין הנצרות הלותרנית-דנית. ביקרנו בכנסיות מרכזיות בנוק והשתתפנו במיסות ובטקסים, תוך התבוננות בפרקטיקות הסינקרטיות: הלבוש המקומי המשלב עור, פרווה וחרוזים, המוזיקה והשירה הנוצרית והשימוש בשפה האינואיטית בטקסי הקהילה. התצפיות שלנו התייחסו לכנסייה לא רק כמוסד דתי אלא גם כמקום שבו ההיסטוריה הקולוניאלית, תהליכי הכשרה תרבותית ומחוות של זהות אינואיטית עכשווית מתקיימים במקביל. במסגרת זו הקדשנו תשומת לב במיוחד לביטויים גלויים וסמויים של סינקרטיזם תרבותי –דתי,  כגון האופן שבו דימויי טבע, ים וקרח מהדהדים בשיח הדתי המקומי; לתנועות עכשוויות של החייאת השאמניזם, תיפוף מאגי, סמלים מסורתיים וקעקועים אינואיטיים בהקשר זהותי ולאומי.

העבודה באולפן ובשדה הצביעה על כך שנוק מתפקדת כמוקד שבו תהליכים גלובליים, שינוי אקלימי, כלכלה מבוססת משאבי-טבע מקומיים ותחרות גאו־פוליטית, מתורגמים להחלטות תכנוניות יומיומיות. האולפן הדגים כיצד פלטפורמה מרחבית־דיגיטלית תומכת בהגעה להסכמות ומאפשרת לתושבים, למתכננים ולנציגי ממשל לנסח יחד עקרונות פעולה לעתיד העיר והמשך החיים בתנאים היחודיים ומנקודת המבט של בני המקום. במקרה של נוק ראינו שהתושבים עסוקים בדרישות בסיסיות, כמו מדרכות, כבישים, מוסדות חינוך שיאפשרו העמקה בתרבות והשפה הילידית, קווי תחבורה טובים בעיר והרחבה של שדה התעופה, שמשרת טיסות שהן הדרך היחידה להגיע לכל קצוות האי. 

בהמשך למחקר זה, אנו מציעות להעמיק מחקר השוואתי בין נוק לערים ארקטיות נוספות המצויות במעבר בין תלות כלכלית לריבונות מתפתחת. אנו סבורות כי יש לנתח לעומק את יחסי המרכז–פריפריה ונתיבי הציד כמתח מרחבי־תרבותי במודלים תכנוניים ולהרחיב את האתנוגרפיה הדתית בהקשרים כגון נוכחות הכנסייה בעיר, החשיבות של החיים הדתיים והקהילתיים, ומבני הדת כאתרים המתווכים זיכרון קולוניאלי, זהות אינואיטית עכשווית ושיח אודות אקולוגיה, טבע ועצמאות. שילוב זה בין כלים אתנוגרפיים לתכנון מרחבי ממשיך להציב את נוק כמעבדה אמפירית ייחודית לבחינת יחסי מרחב, תרבות וריבונות בקו החזית של המעגל הארקטי המשתנה, וכמובן גם עשוי לתרום רבות לנוק עצמה ולרווחת תושביה.

לקריאה נוספת:

https://behevrat-haadam.org/stadler/

https://behevrat-haadam.org/nurit-stadler-1/