עובדים קבועים מאחורי הבית: העסקת מהגרי עבודה מתאילנד בחקלאות במרחב הכפרי
יהל קורלנדר ומתן קמינר מתארים במאמר חדש את כניסת מהגרי עבודה מתאילנד לחקלאות במרחב הכפרי, את השינויים שחלו בדפוסי היחסים בין החקלאים למהגרי העבודה ומנתחים מדוע נתפסים מהגרי העבודה כנראים אך נעלמים. תפיסה אשר לפי קורלנדר וקמינר מאפשרת את השמירה על ערכיה של המדינה האתנו-לאומית ואת תפיסת ההתיישבות העברית במרחב הכפרי
מאז שנות ה-80 חקלאים במושבי העובדים מעסיקים במשקיהם מהגרי עבודה מתאילנד. אף שזוהי תופעה בעלת השפעה נרחבת על החקלאות הישראלית ועל המרחב הכפרי, הספרות המחקרית מיעטה עד כה לעסוק בכך. מאמר של הסוציולוגית יהל קורלנדר והאנתרופולוג מתן קמינר שפורסם בגיליון האחרון של "אופקים בגיאוגרפיה" (98:2020) מתמקד בשינויים במרקם הקהילה של מושבים אלו, בדגש על מערכות היחסים בין החקלאים לבין העובדים מתאילנד לאורך השנים.
קורלנדר, פוסט דוקטורנטית בפרויקט Trafflab באוניברסיטת תל אביב ומרצה במכללה האקדמית תל חי וקמינר, פוסט דוקטורנט בתכנית עמיתי מרטין בובר באוניברסיטה העברית, טוענים במאמר שכקבוצה – מהגרי העבודה מתאילנד הם נראים אך נעלמים. מהגרי העבודה הם חיוניים להמשך קיומה של ההתיישבות החקלאית וברבים מן היישובים הם בעלי נוכחות דמוגרפית גדולה, אך סטראוטיפיזציה הנוגעת ל"אופי התרבותי" של העובדים מתאילנד, לפיה הם צייתנים, כנועים וממושמעים, בשילוב עם נכונותם להפגין הדרת כבוד ולקבל יחסים היררכיים במסגרת פטרנליסטית, תורמת להדרתם מהמרקם הקהילתי במושבים ולהתכחשות לנוכחותם המתמדת בהם. אומנם, מציינים קורלנדר וקמינר, במשך השנים חלו אמנם תמורות ביחסים וכוחם של מהגרי העבודה גבר, אך הדרתם נמשכת ומוכחשת.
קורלנדר וקמינר מתארים במאמר את הסיבות להבאתם של מהגרי העבודה ולהבניית כזרים, ואת נקודת המבט המשתנה של החקלאים, העובדים והגורמים המתווכים השונים על סוגיות אלו. המאמר מתבסס על עבודת מחקר סוציולוגית ואתנוגרפית שנערכה במסגרת עבודות הדוקטורט של קורלנדר וקמינר, שכללו הבנת תהליכי ההתבססות של העובדים מתאילנד במגזר הכפרי ברחבי הארץ. במסגרת המחקרים נערכו ראיונות עומק עם חקלאים במושבים שונים ועם מהגרי עבודה השוהים כעת בישראל וכאלה שסיימו את עבודתם ושבו לתאילנד, עם בעלי חברות גיוס כוח אדם ותיווך מישראל ומתאילנד ועם קובעי מדיניות ישראלים ותאילנדים. כמו כן נערכו תצפיות משתתפות בשני משקים במושב בערבה התיכונה ועבודות ארכיון מגוונות.
רוב מהגרי העבודה בארץ, לפי קורלנדר וקמינר, בין אם יש להם מעמד חוקי ובין אם לאו, חיים קרוב למקורות הפרנסה בריכוזי האוכלוסייה, ואילו העובדים מתאילנד שבשנת 2020 עמד מספרם על כ-22 אלף איש מרוכזים במרחביה הכפריים הפריפריים של המדינה, כמו הערבה התיכונה בדרום הארץ או עמק החולה ורמת הגולן בצפון. בנוסף, מהגרי העבודה בסיעוד, בין שהם מועסקים בעיר ובין שהם מועסקים בכפר, מחויבים מראש לדעת שפה שבה יוכלו לתקשר עם מעסיקיהם, ולמהגרים רבים אחרים (ביניהם מבקשי מקלט ועובדים ללא מעמד) ניתנת הזדמנות ללמוד עברית או אנגלית במהלך העבודה. לא כן עובדי החקלאות, שכמעט ואינם יודעים אנגלית (לא כל שכן עברית) לפני הגעתם ארצה וגם אינם זוכים להזדמנויות ללמוד את השפות הללו כאן. משמע לפי קורלנדר וקמינר, המהגרים מתאילנד במרחב הכפרי סובלים מאי-נראות ומהחולשה הפוליטית הנלווית אליה אפילו יותר ממהגרי עבודה אחרים בישראל, בשל בידודם המרחבי, הלשוני והחברתי.
אין חולק, טוענים קורלנדר וקמינר, על כך שהחקלאות בישראל צמחה בשנים האחרונות בזכות מהגרי העבודה מתאילנד. עבודה שכירה הייתה קיימת בחקלאות הישראלית מימיה הראשונים וגם ערכי העבודה העברית נשחקו שנים רבות לפני בואם של מהגרי העבודה מתאילנד, אך גם כיום מבקשים רבים בהתיישבות העובדת לשמור על דימויה כהתיישבות עברית חלוצית. מהגרי העבודה מתאילנד, כמובן, הם בעלי נוכחות קבועה ומתמשכת כהתיישבות לא יהודית במושבי העובדים. אך נכונותם של העובדים מתאילנד להפגין הדרת כבוד כלפי ישראלים בכלל וכלפי מעסיקיהם בפרט, מאפשרת לאחרונים לשמור על מראית עין של התיישבות עברית.
למראית עין זאת, הם טוענים, מסייעת העובדה כי מהגרי העבודה מדירים את רגליהם מבריכות השחייה, המרכז של חיי הקהילה, בייחוד בערבה, בחודשי הקיץ החמים, וממעיטים לערוך קניות בסופרמרקטים האזוריים, גם בלי שאיש ידרוש זאת מהם מפורשות. הם יוצאים לעבודה עם שחר, הרבה לפני שנשות המושב וילדיו מתעוררים, יוצאים לענייני יומם וחוזרים עם ערב. מי שחי במושבי העובדים ואינו עובד בחקלאות יכול בקלות להימנע מכל מגע עם מהגרי העבודה, למרות מספרם הגדול. רק כך, מציעים קורלנדר וקמינר, ניתן להבין כיצד יכלה המועצה האזורית ערבה תיכונה, שמחצית אוכלוסייתה עובדים מתאילנד, לפרסם בלב שלם סרטון המשווק את המגורים בערבה לישראלים משפרי-דיור – מבלי שתופיע בו אף דמות אחת של מהגר.
דוגמה נוספת, בעברה השני של המדינה, היא בחירת מיקומו של הקלפי שהוצב לשירות העובדים בבחירות בתאילנד (מארס 2019) באחד מיישובי הגליל העליון. הקלפי הרשמית, שאוישה על ידי עובדי שגרירות תאילנד, מוקמה בבית אריזה – ולא במועדון לחבר או בבית העם היישובי, שם נהוג למקם את הקלפי במועד הבחירות לכנסת ישראל.
לטענתם של קורלנדר וקמינר, הגעתם של מהגרי העבודה מתאילנד שינתה כליל את המגזר החקלאי בישראל בכלל ואת החיים במושבי העובדים בפרט. מערכת יחסים פטרנליסטית שהלכה ונרקמה בשנים הראשונות בין מעסיקים ועובדים, על פי דפוס תרבותי שאותו הביאו עמם המהגרים, אפשרה את היווצרותו של דימוי סטריאוטיפי ששירת את צרכיהם של המעסיקים. לקראת סוף שנות ה-90 עלה מספרם של העובדים, שינוי שהוביל לגידול קל בכוחם מול המעסיקים וכרסם בדפוס היחסים הפטרנליסטי האינטימי, ואילו בתחילת העשור השני של המאה ה-21, שונה דפוס הגיוס והפר לחלוטין את דפוס היחסים הפטרנליסטי בין העובדים למהגרים. קורלנדר וקמינר מתארים במאמר את הסיבות לכל אחד מהשינויים ואת הההשפעות שהיו להם על היחסים בין מהגרי העבודה, המעסיקים והמדינה.
השינויים הללו מראים קורלנדר וקמינר, העמיקו את הדרתם של מהגרי העבודה כקבוצה נוכחת במושבי העובדים. הדרה זו הם טוענים, משרתת את השמירה על ערכיה של המדינה האתנו-לאומית ואת תפיסת ההתיישבות העברית במרחב הכפרי. בין היתר בשל הדרת הכבוד שבה נוהגים העובדים לרוב כלפי המעסיקים וישראלים אחרים, לאלה האחרונים מתאפשר להתעלם מנוכחותם הגוברת במושבי העובדים ולדמות שאין להם השפעה על מרקם החיים בהם.
למאמר המלא