עלייתו ונפילתו של מוסד חתרני – המקרה של האנה לולו ביפו
מרב קדר, פוסטדוקטורנטית באוניברסיטה הטכנית בברלין, ודניאל מונטרסקו, פרופסור חבר באוניברסיטה המרכז אירופית בוינה, במאמר שפורסם ב-Ethnic and Racial Studies ובגרסה פתוחה בעברית, מציעים המשגה של טיפוס חברתי חדש – ההיפסטר הפוליטי – שפעל במועדון האנה לולו ביפו. קדר ומונטרסקו משרטטים את התנאים להיווצרות תרבות אלטרנטיבית דו-לאומית פלסטינית-ישראלית בפריפריה של המרכז העירוני. לאור המבוי הסתום ביחסי יהודים-ערבים בארץ, המועדון התייחד בארוס הפוליטי שנוצר מתוך הקונפליקט הלאומי.
המאמר מתחקה אחר עלייתו ונפילתו של מוסד תרבותי חתרני שפעל בין 2010 ל-2019. עבודת השדה האתנוגרפית התמקדה בתקופת השיא של המועדון בשנים 2013 עד 2016 וכללה ביקורים שבועיים, ונמשכה באופן מדגמי עד לסגירת המועדון תוך ביקורים חודשיים במקום. המאמר נשען על ראיונות שנערכו ב-2014 ו-2015 עם שחקנים מרכזיים אותם מאפיינים קדר ומונטרסקו כ"טיפוסים סימבוליים" (Handelman, 1991) אשר מגלמים ״פרקסיס מושלם״ שבכוחו לכונן מציאות עבור שחקנים אחרים. שיחות וראיונות שערכו עם המייסדים, תקליטני הבית, צרכנים תרבותיים בתקופת השיא של המקום העלו תמות שונות כמו העיר הפלסטינית, לבנטיניות ים-תיכונית, מזרחיות, ארוס פוליטי ומרחב בטוח לאומי. את האתנוגרפיה והראיונות השלימה סקירת עיתונות של כתבות אודות המקום החל מהקמתו כמו גם דיונים במדיה החברתית.
מרב קדר 
דניאל מונטרסקו
המרחב היפואי בו צמח הבר אינו מנותק ממגמות גלובליות במערב ובעולם הערבי, אולם בהקשר הישראלי הוא תוצר היסטורי מקומי. קדר ומונטרסקו טוענים כי לא ניתן להבין את ההיפסטר הפוליטי ללא הבנה של המרחב בו הוא צמח ופועל, ומאידך לא ניתן להבין את המרחב הלולואי ללא הבנה של הסוכן העירוני החדש שהפיח חיים במקום, ונוצר בו. בעשורים האחרונים עוברת יפו, בה שכן המועדון, תהליכי ג׳נטריפיקציה אלימים. בעשור האחרון הגיעה הג׳נטריפיקציה בעיר למאזן זמני ושברירי בין יוקר המחייה הגדל לבין כוח המשיכה לאוכלוסיות שניתן להגדיר כג׳נטריפיקטורים רדיקלים, כלומר צעירים עדכניים המתגייסים למאבק נגד הג׳נטריפיקציה ממנה הם חלק. כמו פער הרנטה (rent gap theory) בין השקעת היזמים לתשואה הפוטנציאלית אשר הניע את תהליך ההתחדשות העירונית במחצית שנות השמונים (Smith, 1987), טוענים קדר ומונטרסקו כי ״מרווח התרבות״ (culture gap) המאפיין את התקופה חולל סצינת שוליים ייחודית. בתווך התהווה טיפוס חברתי המגלם את המתח הגלום בעיר הדו-לאומית כפריפריה של המרכז. צעירים אלה מבכים את התבוסה במאבק נגד הג׳נטריפקציה, אך ניזונים במקביל מן האנרגיות שבמאבק הכלכלי-חברתי כדי לקיים תרבות-נגד חתרנית.
התופעה הגלובלית של ההיפסטר כצרכן עירוני רפלקסיבי עברה התמרה ״ההיפסטר הפוליטי״ אשר ממוקם בנקודת ההשקה בין השדה האמנותי, הפוליטי והצרכני. המתח המפרה בין מקומיות לטרנס-מקומיות מגדיר שלושה קודקודים במרחב הפעולה של ההיפסטר הפוליטי אותם גילמו שלושת הטיפוסים הסימבוליים: פלסטיניות, לבנטיניות ומזרחיות. במרחב הפעולה שבין חיקוי למקוריות, המוסיקה הערבית והמזרחית סיפקה מקור לאותנטיות מקומית, ואילו האוריינטליזם הרומנטי הוחלף באוריינטליזם עצמי. תוך שימוש יצירתי במשחק זהויות, לקחו באי המקום חלק פעיל בעיצוב המרחב ובדמיון מציאות חלופית. הסלידה ההיפסטרית מפוליטיקה הוחלפה במעורבות פוליטית אקטיבית, בין אם על רחבת הריקודים או מחוצה לה.
במחקר החדש קדר ומונטרסקו מראים כיצד ההיפסטר הפוליטי מבדיל עצמו אתית ואידיאולוגית מההיפסטר "הטיפוסי", על ידי הוספת נדבך פוליטי לרגישות הצרכנית. בעוד ההיפסטר הפוליטי חולק עם ההיפסטר הטיפוסי את אותם קודים תרבותיים, אופנתיים ואסתטיים, הוא מובחן ממנו בשלושה היבטים. ראשית, ההיפסטר הטיפוסי הינו דמות ביקורתית המתאפיינת במבט אירוני, ואילו ההיפסטר הפוליטי מחליף את המבע האירוני במבע מתעמת. בעוד ההיפסטר הטיפוסי מוחה כנגד כלכלת ההמונים על ידי גלגול עיניים ציני ושינוי בהרגלי הצריכה, ההיפסטר הפוליטי דורש שינוי במבני הכוח הפוליטיים והחברתיים באופן אקטיבי. שנית, ההיפסטר הפוליטי רואה עצמו גם כפעיל פוליטי. השתתפות זו נעה בין השתתפות פעילה במרחבים פוליטיים מובחנים כגון הפגנות ועצרות, ובין פרשנות של חיי הלילה כאירוע פוליטי מחתרתי. שלישית, את הקוסמופוליטיות מחליף ההיפסטר הפוליטי בטרנס-מקומיות שמחייבת אותו להגיב לאירועים אקטואליים בסביבתו המיידית. המימד הפוליטי, טוענים קדר ומונטרסקו, מהווה תשובה מקומית ל"פרדוקס ההיפסטר". בעוד ההיפסטר הטיפוסי מחפש מובחנות באסתטיקה צרכנית, ההיפסטר הפוליטי מתבחן על ידי אידיאולוגיה רדיקלית וסגנון חיים פוליטי חתרני.
האם ההיפסטר הפוליטי תחום בגבולות הקונפליקט הישראלי-פלסטיני? או שמא ניתן לאפיין אותו כטיפוס גלובלי חדש שיכול לפרוח גם במקומות אחרים? המתח היצירתי בין פוליטיקה לקוּליות מזמן מחקר נוסף על יחסי הגומלין בין אידיאולוגיות פרוגרסיביות לבין כריזמה, אמנות ופעולה חברתית במוסדות עירוניים אלטרנטיביים. ערים כגון חיפה וירושלים, אך גם ברלין ובודפשט כמו גם ביירות, קהיר ואיסנטבול בדרום הגלובלי מציעות כר פורה להתהוות תצורות רדיקליות כגון אלה שנדונו במאמר.
התסיסה הפוליטית ברחובות תל אביב מאז אוקטובר 2020 מעידה על יציאת ההיפסטר הפוליטי מגבולות יפו והסכסוך הטריטוריאלי אל הרחוב והציבוריות הישראלית בלב העיר הלבנה. היחסים בין תרבות ופוליטיקה הם תמיד תלויי-הקשר ולכן הם משקפים מאבקים מקומיים. אולם, עם העלייה הגלובלית של פופוליזם ימני, אשר מגייס רגשות כגון שנאת זרים, ההיפסטר הפוליטי עשוי להיות סוכן של שינוי חברתי. סוג חדש זה של התעמתות אישית ומעורבות פוליטית משקף את רוח הקפיטליזם המאוחר, אך הוא גם יכול להעניק הזדמנות לשמאל לעורר את הארוס הפוליטי האבוד ולהתחבר לדור חדש של אזרחים מודאגים.
מתוך מאמר ביקורת של ורד לי בהארץ על הספר ״עיר שסועה לה יחדיו״ בו מופיעה גרסה קודמת של המאמר:
״הספר כולל גם מאמר נהדר שנכתב בשיתוף עם מרב קדר, "עלייתו ונפילתו של ההיפסטר הפוליטי", ובמרכזו שיר קינה לבר אנה לולו, ששכן בסמטה צדדית ביפו, נהפך לאייקון תרבותי שהגדיר תרבות שוליים עירונית, איפשר מפגש דו־לאומי וחתרנות פוליטית וקידם תרבות ערבית ומזרחית. ב–2016 הכריזו מייסדיו על סגירתו והיגרו לברלין. שמונה לקוחות קבועים התגייסו להמשיך את פעילות המוסד התרבותי, אך אשתקד הוא נסגר סופית.״
קישור לגרסה בעברית – עלייתו ונפילתו של מוסד חתרני: היפסטר פוליטי, תרבות אלטרנטיבית ודו-לאומיות ביפו