מאמרי אורח

לזכרו של הירש גולדברג פולין שנחטף לעזה, נרצח והובא לקבורה בשני בספטמבר 2024, אנחנו משתפים את הטקסט שכתבו מיכל טל ויעל ליפמנוביץ׳, סטודנטיות לתואר ראשון במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, על המאבק של קבוצת הפועל ירושלים להחזרתו של גולדברג-פולין.

"שריקת פתיחה. המולה ביציע. כל הקהל באדום שחור. השחקנים מתחילים לעלות על המגרש, אבל משהו אחר קורה ביציע, משהו גדול וחשוב הרבה יותר. כולנו נעמדים מתחת ליריעה ענקית, אשר מסתירה לנו את המגרש. כולם מצטופפים מתחת לבד, שנפרש מעלינו כטלית, מסמן את גבולות הקהילה שלנו. כולנו אחד. בדיעבד נראה את הכיתוב שהיה על יריעת הבד: "99 days too much. " כולנו עמדנו מאחורי, באופן מילולי, אותה דרישה: עסקה, עכשיו. החזירו אותם הביתה בחיים. אנחנו שרות יחד עם כולם את המנגינות המוכרות; להחזיר את כולם הביתה. להחזיר את הירש הביתה. לאחר מכן היריעה מתגלגלת, והמשחק מתחיל, אך גם במהלכו אנחנו שבות לקרוא עם כולם: נגד גזענות. מחזירים את כולם הביתה." (13.1.2024).

לפני כמה חודשים, במסגרת קורס על פרפורמנס וכדורגל בהנחיית ד"ר דיאגו רוטמן, סקרנו את מאבק אוהדי קבוצת הפועל ירושלים להחזיר את הירש גולדברג פולין החטוף הביתה. הירש שנחטף בשבעה באוקטובר ממסיבת הנובה לעזה, היה אוהד מושבע של קבוצת הפועל ירושלים. הוא היה שייך לקבוצת האוהדים המובילה את הקבוצה – האולטראס, בריגדת מלחה. באחת התמונות של הירש שהפכה למוכרת סביב המאבק להשבתו, הוא מצולם בקידמת היציע של הפועל ירושלים, מוביל את שירת העידוד של כלל הקבוצה. הירש נרצח  בשבוע שעבר במנהרות עזה, ביחד עם חמישה חטופים נוספים, וכיומיים לאחר מכן גופתו חולצה על ידי צה"ל והושבה לקבורה. הטקסט הזה מוקדש לזכרו, ונעסוק בו בקבוצת הפועל ירושלים, באופייה הייחודי ובסולידריות הגבוהה שהפגינו אוהדיה במאבק להשבתו של הירש משבי החמאס. 

קבוצת הפועל קטמון הוקמה ב2006, כקולקטיב אוהדים המהווים את בעלי הקבוצה. בשנת 2020 הפועל קטמון רכשה את קבוצת הפועל ירושלים, ולמעשה לאחר שנים של נפרדות שתי הקבוצות אוחדו לכדי קבוצת הפועל ירושלים, אותה אהד הירש. המודל הזה, בו קבוצת כדורגל מנוהלת ושייכת לאוהדים שלה, הוא ייחודי בנוף הכדורגל הישראלי. ייחודיות נוספת של הקבוצה מתבטאת בקו הערכי שלה, הממקם אותה במרחב הכדורגל המקומי-ירושלמי. ערכי הקבוצה מתבטאים דרך השירים, השלטים נגד גזענות ביציע או הדגל הקומוניסטי, וגם בכתוב באתר הקבוצה: "אנו מאמינים בדו-קיום ובערכים ליברליים. דווקא במציאות המורכבת כל כך של בירת ישראל… חרטנו על דגלנו להציב אלטרנטיבה גאה, ולעשות את זה אחרת, אבל לגמרי." כל אלו מייצגים ערכים הייחודיים לקבוצה במרחב  העירוני של ירושלים – ומנוגדים לערכים המזוהים למשל של קבוצת בית"ר ירושלים היריבה ולאוהדים שלה. המתחים האתנו-לאומיים הללו נקשרים בקבוצה ובפרפורמנס שלה, ביציע וברחוב, בשגרה ובמלחמה. 

פאב הסירה בירושלים מהווה דוגמה לאופן בו הקבוצה והעיר שזורות ומעצבות זו את זו. בכניסה תלוי פוסטר גדול של הירש. בפנים אינספור סטיקרים מעטרים את כל רחבי הבר, הדלפק, הדלתות, השירותים ועוד. הסטיקרים של הקבוצה נקשרים לנרטיבים של מחאה נגד אלימות משטרתית ופאשיזם. ליאור, אחד ממנהלי הבר ואוהד הקבוצה, סיפר לנו שהפאב הפך להיות מעין פאב אוהדים בלתי רשמי, מאחר ומוקרנים בו משחקים של הקבוצה. ליאור מסביר שחשוב לו שבקרב יושבי הפאב יהיו נורמות ערכיות מסוימות, של כבוד והכלה. הוא מציין בין היתר כי בבתי עסק אחרים לא שומעים אנשים מדברים ערבית כי "למישהו זה חשוב שלא ישמעו", אבל, "זאת ירושלים", והוא מעודד את הגיוון שהעיר מביאה איתה. 

האנתרופולוג קליפורד גירץ כתב על האופן בו קבוצה מספרת לעצמה על עצמה. מכלול האלמנטים שמרכיבים את הטקסים התרבותיים של חברה מסוימת הם הדרך של אותה חברה לייצר, לאשרר ולהעביר את הזהות, האמונות, הערכים ומבני העומק שלה. האופן בו הפועל ירושלים מציגה את עצמה ביציע האצטדיון, הפרפורמנס שלה, אינם רק "על פני השטח" – אלא הם האופן בו היא מספרת על עצמה לעצמה ולגופים אחרים בשדה. ליגת הנשים המפעילה הקבוצה, ההתנגדות לגזענות, המודל הקופארטיבי של הקבוצה – כל אלו מבטאים את אופיה הייחודי כלפי פנים וחוץ, ומעידים על הערכים בהם היא דוגלת ועל הזהות הפוליטית שלה (mark et al,2020).

כשהמלחמה פרצה, הפרפורמנס הייחודי של הפועל ירושלים התרגם למאבק להחזרתו של הירש האוהד החטוף משבי החמאס. הקו הערכי של הקבוצה, הסולידריות בין האוהדים, הפרקטיקות בהן היא נוקטת – יצאו מהיציע ובאו לידי ביטוי בהקשר של המלחמה ובמאבק למען הירש. כל אלו מובילים אותנו לשאול – מה הפוטנציאל הטמון באוהדי קבוצת כדורגל, שמאפשר את ההתגייסות הזו עבור אוהד אחד?

בספרה של תמר רפפורט על קבוצות כדורגל ואוהדים, ובפרט על הפועל קטמון, היא מתארת את האהדה לקבוצה הכרוכה בסולידריות גבוהה בין האוהדים. ליאור, מנהל פאב הסירה המזוהה עם הקבוצה, סיפר לנו גם הוא על הסולידריות הזו – הנובעת מעצם האהדה המשותפת לקבוצת כדורגל וממבנה הבעלות הקהילתי של הפועל ירושלים. הוא סיפר איך הסולידריות בין האוהדים התבטאה בהקשר של המלחמה, בזמן המאבק להשבת הירש מהשבי: "האוהדים עושים את כל מה שהם יכולים", בכל משחק וגם בין המשחקים, על מנת לדאוג לשמור את המאבק לשחרורו של הירש בתודעה הציבורית. הוא סיפר שבשל האופי הקהילתי של הקבוצה, רוב האוהדים מכירים זה את זה, אך גם אלו שלא הכירו את הירש באופן אישי התגייסו לעזור בכל דרך אפשרית. 

חוויית הסולידריות של האוהדים מתאפשרת גם בעזרת פרפורמנס משותף במשחקים ומחוצה להם. במהלך המשחק מקיימים האוהדים "קומיוניטס" (a communitas) – החוויה המשותפת שקהילה מכוננת במהלך ריטואל טקסי. התנהגות האוהדים ביציע הינה שחזור מתמיד של מופעים הכוללים שימוש בתנועות, שירים, אביזרים, תלבושות ועוד, אשר במהלכם נוצרת תחושת זרימה (flow) והיטמעות; האוהדים עוברים טרנספורמציה, מאוסף של אינדיבידואלים לעבר קולקטיב בעל זהות ורוח משותפת (Mark et al,2020). לאורך המשחק היו האוהדים פורסים מעליהם בד גדול, שהפנים של הירש מתנוססות עליו או כתובות הקוראות להחזיר אותו הביתה. הרגע הזה של הקולקטיב המתאחד כולו תחת דמותו של הפרט החסר, החטוף, מהווה בעינינו ביטוי חומרי לסולדריות ולטרנספורמציה שעברה הקבוצה – מהתמקדות במשחק הכדורגל ובאהדה להתמקדות במאבק להשבת הירש. נראה שתפיסת הקולקטיב בקבוצת הכדורגל מתווה שהאחד הוא בבחינת כולם – וכולם הם בבחינת האחד.

המאבק הסולידרי של האוהדים להשבת הירש התאפיין גם מחוץ לאצטדיון הכדורגל בסמלים ובאסתטיקה של הפועל ירושלים. אלמנטים שונים מהמשחקים הוסבו למאבק: במקום חולצות של הפועל, החלו האוהדים ללבוש חולצות בצבע אדום-שחור עם תמונתו של הירש, עליהן נכתב "Bring Hersh Home". את מקומם של הסטיקרים הרגילים של הפועל ירושלים מילאו סטיקרים שמראים את תמונתו של הירש לצד שעון חול אוזל. הסטיקרים נתלו בכל רחבי העיר והופצו בפאב הסירה. האוטובוסים שהיו מיועדים להסעה של אוהדים למשחקים, הוסבו להסעות להפגנות בתל אביב. מנגינות השירים שבדרך כלל נשמעות באצטדיון נשמעות כעת בימי שבת בערב בהפגנות בירושלים, אך עם מילים שונות. הנוכחות של הבריגדה והדגלים של הפועל ירושלים הפכו לקבועים בהפגנות לשחרור החטופים בירושלים, וכתובות הגרפיטי על הירש שרוססו ברחבי ירושלים בצבעי הקבוצה או נחתמו על ידי האולטראס של הפועל. המאבק להשבתו של הירש חצה את גבולות ישראל והגיע עד גרמניה, עם קבוצת הכדורגל "ורדר ברמן" שתלתה שלטים להחזרתו. רגעי הקומיוניטס שביציע האוהדים התרגמו לחיים שמחוץ למגרש, ברמת המחויבות של האוהדים להירש ובמאבק המשותף שלהם. אפשר לראות בכל אלו את את האחריות שלקחה הקבוצה כלפי האוהד החטוף שלה. 

קבוצות משמעותיות בתוך קהילות אוהדים הן האולטראס של קבוצות כדורגל, המהוות גרעין מוביל של הקבוצה ואוהדיה. חבריה הם המנחים את התארגנות האוהדים, העידוד ואת הקו הערכי שמתבטא בפרפורמנס במשחק עצמו – בתפאורה, במיצגים, ביצירת הלחנים והטקסט לשירים. במהלך המלחמה, האולטראס של קבוצות אוהדים שונות ברחבי הארץ דאגו להנצחה דרך סמלי הכדורגל הקבוצתיים ופרקטיקות האוהדים הקבועות – כמו שירים, חולצות, תפאורה במשחק. דוגמאות לכך אפשר לראות בהפועל חיפה, במכבי תל אביב וגם בהפועל ירושלים – שבמקביל למאבק למען השבתו של הירש הביתה ב11 החודשים האחרונים, עסקו בהנצחה של ענר שפירא ז"ל, אוהד הקבוצה וחברו הטוב של הירש איתו הלך למסיבת הנובה, ושנרצח במיגונית ברעים. כך למשל, באחד המשחקים התפאורה עסקה בהנצחה של ענר, ובמקרה אחר אוהדי הקבוצה הגיעו לקברים של אוהדים עם גביע בו הקבוצה זכתה.

הירש גולדברג-פולין שהיה שבוי בעזה הפך לסמל למאבק של הקבוצה לשחרור החטופים ולנקיטת עמדה ברורה בעד קיומה של עסקה לשחרור שבויים. הצבתו של הירש כסמל להפקרה הממשלתית קשורה גם היא בדרישה של הקבוצה לשנות את סדר העדיפויות בנוגע לעולם הערכים בחברה הישראלית; בניגוד לצד האחר, הדוגל בהמשך המלחמה, מבהירה הפועל ירושלים שעל הממשלה להתמקד בהחזרת החטופים, גם במחיר של הפסקת אש. בזירה מתוחה כמו ירושלים, בה הכדורגל והפוליטיקה סבוכים זה בזו, סימל המאבק להחזרתו של הירש הירש את ההפקרה ואת ערכי הקבוצה, לצד סולידריות הקשורה בהשתייכות לקהילה. המאבק להחזרתו של הירש הפך לסמל המשולב בתוך שאר הסמלים של הקבוצה, אשר גרם למאבק להיות קבוצתי-קולקטיבי והבהיר את הזדהות הקבוצה במהלך המלחמה – את האופן בו היא מספרת על עצמה במציאות הנוכחית. ומעל לכל, מסמל סיפורו של הירש בעינינו את הכוח שיש לקבוצה כמו "הפועל ירושלים" אשר מהווה קבוצה פועלת, סולידרית ומחזקת עבור פרטיה:

"הרש היה צריך להיות השבוע, ביום שני האחרון, בדרבי הירושלמי, ובמקום זה הוא נמצא בעזה. אנחנו כאן, מחכים לו שיחזור אלינו וליציע, ואנחנו כאן לאורך כל הדרך למען המשפחה. הפועל ירושלים זה מעבר לכדורגל, כדורסל או דרבי אלא משפחה אחת גדולה, ומשפחתו של הרש יודעת שהיא לא לבד" (מתוך כתבה בMYNET Jerualem).

אנחנו רואות קשר בין ההירתמות של הקבוצה למאבק להשבת הירש לבין מאפיניה – מבנה הבעלות שלה, הקהילתיות והערכים שהיא חורטת על דגלה. את השיר "שנאת אחים" של ענר שפירא שיצא לאחר מותו, חותם שאנן סטריט המצולם בפאב הסירה מוקף בסטיקרים של הקבוצה ושל הירש, ושר על ההנצחה של ענר והמאבק להחזרת הירש – הביתה ולקבוצה. לצערנו הגדול, המאבק להשבתו הסתיים השבוע בטרגדיה – הירש נרצח בשבי ולא ישוב הביתה. חבריו לקבוצה שליוו את המאבק להשבתו לאורך החודשים האחרונים ליוו אותו גם בדרכו האחרונה, עם דגלים הספדים וסמלי הקבוצה שהוקדשו לו.  את עונת המשחקים הבאה קבוצת הפועל ירושלים תפתח כשכל חולצות השחקנים החדשות יופיע דיוקנו של הירש עם הכיתוב: ״יהי זכרך מהפכה, ילד של אור אהבה ושלום".

לקריאה נוספת: