מאמרי אורח

השנה יצא לי להשתתף בהסכת שהוא הגשת חלום.

עוד בתקופת הקורונה פנתה אליי גיל מרקוביץ' המדהימה – אמנית במה, יוצרת מחול, ומומחית בהנגשת ידע לציבור. שבין היתר יצרה והגישה את "המעבדה" ו"המעבדה לילדות וילדים" בתאגיד השידור הישראלי והרצאות מוזיקליות שמקנות ידע אקדמי לצד שירים פופולריים. לגיל היה רעיון לחבר בין מחקר ואמנות: לא לעשות רק מחקר על אמנות, מחקר של אמנות, או מחקר דרך אמנות. אלא ליצור שיח מעמיק שישקף כיצד אמנות יכולה לקדם מחקר, ומחקר יכול לקדם אמנות; כיצד כלים בהם משתמשים אמנים בתחומים כמו פרפורמנס, מחול, תיאטרון, אמנות פלסטית, אמנות חזותית, מוסיקה ועוד, יכולים להיות בשימוש במחקר מדעי, וכיצד כלים מחקריים כמו תצפית, ראיון, ניתוח סטטיסטי, מחקר מעבדה, יכולים לקדם אמנות.

כפי שכותבת גיל עצמה: "המעשה המחקרי שולח לא פעם חוקרות וחוקרים לחפש כלים נוספים למחקר. במסגרת תנועת החיפוש של Advanced Practices "הסדנה" הוא הסכת שמבקש להנגיש לחוקרות וחוקרים מתחומים מגוונים את כלי ושיטות העבודה מתחום האומנות, בעיקר אומנות הבמה והידע המוגפן. כדי להתאים את הכלים למחקרים השונים, שודכו בקפידה חוקרות.ים לאומניות.ים שעוסקות בשאלה דומה מאוד, אבל ניגשות אליה אחרת לחלוטין."

ואכן, גיל יודעת להפוך חלומות למציאות, ובקיץ האחרון, בשיתוף דוברות האוניברסיטה העברית, החלה להפיק את הפודקסט "הסדנה"– בו היא משדכת (עשתה 15 שידוכים!!) בין חוקרות וחוקרים לבין אמנים שעוסקים בתמות ונושאים דומים, לשיחה בה אפשר ללמוד אחת מן השנייה. כל מפגש מוליד שלוש הקלטות, ובין השידוכים שעשתה אפשר למצוא למשל את פרופסור נילי מור מהמחלקה לפסיכולוגיה ומומחית לחקר קוגניציה לצד היוצרת רננה רז משוחחות על הקשר בין גוף ומחשבה, את פרופסור לואיז בית לחם, ראשת התכנית ללימודי תרבות, לצד דוקטור טליה הופמן, אמנית וידאו ומיצג משוחחות על הרחבת אפשרויות הווה-עתיד בהקשרים משבריים, את פרופסור אביתר שולמן מהחוג למדע הדתות משוחח עם פרופסור רות קנר, חוקרת ויוצרת תיאטרון, על התפקיד החברתי של טקסטים, את ד״ר יובל הרט מהמחלקה לפסיכולוגיה והמנצחת טליה אילן משוחחים על סנכרון, וזו רק טעימה.

התמזל מזלי להשתתף בפרויקט ולשוחח על תקשורת לצד היוצרת והכוראוגרפית עמנואלה עמיחי, ואם להיות מדויקת יותר, התמקדנו בקונספט שקראנו לו תקשורת רב חושית.

אני הבאתי לפגישה את פרספקטיבת וכלי המחקר האנתרופולוגיים והניסיון מתוך עבודתי עם אנשים עם וללא מוגבלויות בתחום אמנויות הבמה, ועמנואלה שיתפה בנסיון רב השנים שלה ביצירות מחול ותיאטרון-מחול, ובעבודתה על יצירה עכשווית שעלתה בתיאטרון נא לגעת בהשתתפות פרפורמרים עיוורים, חירשים, עיוורים-חירשים, רואים ושומעים. נא לגעת היה גם אחד מאתרי המחקר שלי בנושא תקשורת רב חושית, ושיתפנו בעבודות השונות שעשינו במרחב זהה – היא כיוצרת, ואני כחוקרת. בהקלטה השלישית השתתף גם סול גבריאל טל, אחד הפרפורמרים של המופע "זה יכול להיות אדם עומד בשלג" וסיפר על חוויותיו כשחקן ויוצר עיוור.

באופן אישי למדתי כל כך הרבה מהפגישה בין אנתרופולוגיה ויצירה- מהדמיון המפתיע והרחב כל כך בין הכלים בהם עמנואלה ואני משתמשות – תחקיר, ראיונות, דיאלוג. והייתי מרותקת גם לאופני התרגום השונים של תמות חברתיות תרבויות ששתינו עסוקות בהן כמו מגדר, גוף, חושים – לביטויים שונים – אצלי, לטקסט אקדמי. אצלה- לאמנות על במה שכוללת תנועה, סאונד, מבט, עבודת וידאו, תאורה וטקסט.

למשל, עמנואלה ואני עסקנו שתינו בשאלה של הנגשה ותיאור קולי. בעבודת הדוקטורט שלי הוספתי עמוד שער בכתב ברייל. לא בהכרח לאנשים עיוורים, סביר להניח שקוראים עיוורים ישתמשו בתוכנת הקראה, אלא כדרך לסמן ולהזכיר לקוראים הרואים שיש עוד דרכים לקרוא ולדעת. לא הכל מתחיל ונגמר בראייה ממשית וחושים נוספים יכולים וצריכים להיות מעורבים בייצור וקבלה של ידע. כתבתי על הנגשה באמנות גם מתוך הספרות המחקרית של לימודי מוגבלות אשר טוענת לחשיבות של הנגשה שאינה מולבשת על היצירה הסופית אלא הופכת לחלק מהתהליך האמנתי מתחילת הדרך.

עמנואלה מצידה, משחקת עם שאלות של הנגשה וידע ביצירה "זה יכול להיות אדם עומד בשלג" בדרכים אמנותיות שונות. כבר שם היצירה לקוח ממשחק שעמנואלה והיוצרים ערכו עם אפליקציה המיועדת לאנשים עיוורים שאמורה להפוך תמונה לקול, וזה המשפט שאמרה האפליקציה על צילום של אחת המשתתפות, אריאלה טוחולוב, שעמדה על רקע מסך לבן על הבמה. באחד הקטעים ביצירה הקהל יושב בחושך ושומע את האפליקציה מתארת לו חפצים ודימויים מסביבו עד לרמת סטירה על שאלת ההנגשה עצמה:  עבור מי ועל ידי מי בעצם פותחה. בקטע אחר, אריאלה, שחקנית עיוורת, מבצעת בעצמה תיאור קולי לקהל שיושב בחשיכה ובכך הופכת את היוצרות של יחסי הכח של ההנגשה.

תודה לגיל על הפרויקט והחזון, לעמנואלה על השיתוף והזכות להכיר ולהתחיל שיחה, לגבריאל ששיתף בחוויותיו, ולבחברת האדם על הפלטפורמה לשתף! ותודה לדוברות האוניברסיטה שתמכו בתמלול ההקלטות לצורך הנגשה.

ד"ר גילי המר היא מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה ובתוכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית. תחומי המחקר שלה כוללים בין היתר: אנתרופולוגיה של הגוף והחושים, לימודי מגדר ולימודי מוגבלות.

להאזנה:

פרקי ההסכת עם גילי המר ועמנואלה עמיחי וכלל פרקי "הסדנה" בספוטיפיי

פרקי ההסכת עם גילי המר ועמנואלה עמיחי וכלל פרקי "הסדנה" באתר האוניברסיטה העברית