ברכות

ברכות לשרון גיני כל זכייתה בפרס התיזה המצטיינת על שם מקס גלקמן לשנת 2021, על עבודתה "הִנֵּה פָּתַחְתִי חַלּוֹן: גלגוליו של מבנה מלון פאלאס וחלון מתוכו" שנכתבה בהנחיית פרופ' תמר אלאור מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניבריסטה העברית

האגודה האנתרופולוגית הישראלית מעניקה בכל שנה פרס לעבודת מחקר מצטיינת שנכתבה על ידי סטודנטית או סטודנט לתואר מתקדם. בכל שנה אי-זוגית הפרס יוענק לעבודת תזה ובכל שנה זוגית לעבודת דוקטורט. פרס האגודה מוענק ע"ש האנתרופולוג מקס גלקמן — מייסד אסכולת מנצ'סטר המפורסמת ו"אבי האנתרופולוגיה הישראלית".

״לתקציר העבודה ״הִנֵּה פָּתַחְתִי חַלּוֹן: גלגוליו של מבנה מלון פאלאס וחלון מתוכו

נימוקי הוועדה

התיזה של  שרון גיני מתמקדת בחלון שהוצב במלון פלאס בירושלים, ומספרת את סיפור החלון וסיפור המלון דרך גלגולי החלון לאורך הדורות – כמוצר שיצרו נגרים יהודים בתקופת המנדט, כפרויקט ראוה לאומי פלסטיני של חאג' אמין אל חוסייני, כחלק מחדר ישיבות של המנדט הבריטי, כמוצג שאמן ירושלמי הציל מאבדון והציג בגלריה שלו, ולבסוף כמראה בחדר ביתה של המחברת.

התיזה מאמצת גישות של תרבות חמרית, ומתכתבת בעיקר עם עבודותיהם של אפדוראי, קופיטוף ומילר, (ובמידה פחותה, בודרייאר ובורדייה) על הערך שניתן  לחפצים דרך ה"קריירה" שלהם, בגלגולם מאדם לאדם, ומהקשר תרבותי וגיאוגרפי לאחר.

העבודה מאירה את חייו של החלון כסמל לשקיפות קידמה, מערביות, צרכנות וגאווה לאומית – ומאוחר יותר, כמושא לשכחה והשכחה, ולאחר מכן כחפץ אמנות ומושא למורשת (heritage) ונוסטלגיה, ולבסוף אף למזכרת של אדם-אומן, ושל תקופה שמצטיירת (בין אם בשל דמיון וכמיהה נוסטלגית את העבר ובין אם ממש), כיותר הרמונית ואופטימית מאשר היום.

עבודת התזה כתובה ומאורגנת יפה. התיאוריה ה"כבדה" מובאת רק בפרק השלישי, לאחר שהתיאורים פיתו אותנו לקרא ולהיכנס לעולמו של החפץ. ההקשרים החברתיים והתרבותיים של החלון מבוססים אזכורים מהעיתונות והארכיבים, וכוללים גם תיאורים של האטימולוגיה של המילה חלון, ההיסטוריה של החלון באדריכלות ובאמנות, ומלווים בסדרה של צילומים איכותיים ויפים.

על אף שאין כאן תיאור אתנוגרפי של קהילה המבוססת על עבודת שדה קלאסית, התיזה מראה את הפוריות שבניתוח בגישת תרבות חומרית.

התיזה מצביעה על גישה בשלה, כתיבה מדודה ויפה, ובחירה מושכלת של איורים וחומר רקע.

מדובר בעבודה מעניינת וקריאה מאוד, אנו סבורים שאם תודפס כספר קצר היא תמצא את מקומה על מדף ספרי התרבות, ותנגיש גם את החלון, וגם את גישת התרבות החמרית לקהל הרחב.

צילום שרון גיני – דנה בר סימן טוב