אנתרופולוגיה לשבת

במאמר אשר פורסם בכתב העת American Anthropologist כותבת גילי המר (האוניברסיטה העברית) כיצד רקדנים עם וללא מוגבלויות במחול משולב, מעבירים ומתאימים תנועה מגוף אחד לשני ומתרגמים אותה לצורות ביטוי שונות  תנועה הכוללת. בהתבסס על עבודת שדה עם פרויקטים של מחול משולב בישראל ובארה”ב, בוחנת המר את אמצעי התרגום הלשוניים, הגופניים, הקינסטטיים והחומריים בהם נעשה שימוש בתהליכי תרגום במחול משולב, ושואלת על האופן הרחב בו גופים שונים הופכים לברי תרגום.

במיוחד לבחברת האדם, המר כותבת על המאמר ועל עבודת השדה שלה:

״…שיעור בוקר של להקת מחול מקצועית משולבת בקליפורניה. מהרמקולים בוקעים צלילי פסנתר, קלאסיים לשיעור בלט של חימום בוקר. הרקדן והכוריאוגרף, המנהל האומנותי של הלהקה, נותן הנחיות, "פלייה, רלווה" (כיפוך הברכיים, התרוממות לקצות האצבעות), להתמתח, להסתובב. ששת הרקדנים של הלהקה נמצאים ליד הבר, מחממים את הגוף, בעוד המורה עובר ומתקן. אני, שצופה בהם, מציעה לעזור עם הפעלת המוזיקה, ובין כתיבת עמוד אחד לשני  של יומן שדה, משהה ומפעילה את המוזיקה לפי הנחיות המורה. כל זה נשמע כמו אנקדוטה אתנוגרפית רגילה של חקר מחול. אבל בלהקה שחקרתי, המנהל האומנותי, הכוריאוגרף, ורקדן הבלט המקצועי, משתמש בכסא גלגלים. כך גם אחד הרקדנים שליד הבר, ולידו עומדת רקדנים בעלת יד אחת. לא רק יחסי הכוח במקרה הזה בין אנשים עם וללא מוגבלות עוברים היפוך (בעל הידע, המומחה, הוא רקדן המשתמש בכסא גלגלים, אשר מביא שפה תנועתית חדשה לסטודיו), אלא גם כל תנועה ומושג בצרפתית, המוכרים בעולם הבלט, צריכים לעבור תרגום רב שכבתי- מרגליים לכסא גלגלים, משתי ידיים לאחת, והפוך. בחדר מתקיימים לפחות ארבעה סוגים שונים של פלייה ושימוש בבר במקביל. סיטואציה מעין זו הייתה רווחת בשדה המחקר שלי, והמושג "תרגום" עלה שוב ושוב בשיחות בין הרקדנים, בהנחיות של הרקדנים למשתתפים בסדנאות, ובראיונות שקיימו איתי. המאמר שלפניכם, אם כן, עוסק בתרגום ברובד "אמי" ו"אתי," ומשלב בין תרגום כפרקטיקה המבוססת על חילוץ של משמעות משותפת של תנועת גוף (כמו כיפוף והתרוממות) והרחבתה לגופים שונים כפי שקורת בשדה המחקר, לבין כתיבה תיאורטית על תרגום תרבותי וגופני, כפי שנחקרה במחקרי בוחן כמו רפואה והגירה.

מחול משולב המפגיש רקדנים עם וללא מוגבלויות למחול משותף, הוא תופעה המבוססת במידה רבה על פרקטיקה של תרגום. תרגום נדרש במחול משולב לא רק על מנת לגשר בין גופים בעלי יכולות מגוונות, אלא גם בין הפער התרבותי שקיים כביכול בין מחול למוגבלות. בעזרת תרגום, רקדנים מבטאים את האנרגיה, הכוונה, והמכניקה של תנועות ריקוד המבוצעות בכסא גלגלים למשל ומתרגמים אותן לגופים העומדים על שתי רגליים, או להיפך. תרגום בהקשר זה מהווה פעולה כוריאוגרפית פוליטית, רוויה יחסי כוח, שכוללת בחירה ואיזון בין ערכים כגון הומוגניות ורבגוניות, חיקוי ופרשנות, הכללה והדרה. בשדה המחול המשולב, ששייך לתחום הרחב יותר של תרבות של מוגבלות (או "אמנות-נכות" כפי שכיתה זאת נילי ברויר), בחירות תרגומיות מתרחשות על בסיס יומי. להקת מחול משולב עשויה לכלול רקדנים עם מוגבלויות פיזיות או קוגניטיביות, המשתמשים בכסאות גלגלים, קביים, פרוטזות, ורקדנים ללא מוגבלויות בעלי גופים מגוונים מבחינת גיל, גובה, גודל, וכוח פיזי. רקדנים עם ולא מוגבלויות אם כן, בסטודיו ועל הבמה, במהלך הופעות, סדנאות, ופעילויות חינוכיות, מעורבים בפעולת תרגום תנועות הגוף ואביזרים עמם רוקדים.

במאמר A Pirouette with the Twist of a Wheelchair: Embodied Translation and the Creation of Kinesthetic Commensurability אני בוחנת "תרגום גופני" בשדה המחול המשולב, — עבודת תרגום שנוכחת ובא לידי ביטוי באמצעות הגוף הנע, — ומרחיבה בעזרתו את הצורה המסורתית בה נחקר תרגום להכללה של חושים וגוף לצד מילים וטקסט. שאלות המחקר כוללות: כיצד חוויות גופניות של אנשים עם וללא מוגבלויות עוברות תרגום? דרך איזה אמצעים קינסטטיים, ורבאליים וחומריים אנשים בעלי יכולות גופניות מגוונות יוצרים שפה וחוויה משותפות? מהן ההשלכות של הבנה משותפת בין-גופית להקשרים אחרים של מגוון ושונות חברתית על רקע גזע, מיניות ומגדר? וכיצד תרגום גופני מאתגר את האמונות וההנחות שאנשים מחזיקים ביחס לגופם ולגוף של אחרים?

בהתבסס על חמש שנים של עבודת שדה עם להקות של מחול משולב בישראל ובארה"ב, אני מנתחת את הפרקטיקות של תרגום גופני והתוצאה של מה שאני מכנה "תנועתיות ברת תרגום." פרקטיקות תנועתיות ברות תרגום מבוססות על פרדוקס: בעוד הן יוצרות ואף מתבססות על הנוכחות של מגוון תנועתי, הן מקדמות   מבע תנועתי משותף. במילים אחרות- קולקטיב קינסטטי המבוסס על מגוון, מבלי להפריד או לנרמל את ה"אחר". הניתוח שמוצג במאמר בוחן את הפרקטיקה של תרגום גופני והאלמנטים המרכיבים אותה. לאחר מכן, אני פונה לעסוק בחיבור בין האנושי ללא אנושי/אדם-מכונה שמתבצע כחלק מפרקטיקות תרגום גופני במחול משולב. ולבסוף דנה בשאלה מי לוקח את תפקיד המתרגם ולאיזו מטרה. המאמר מסכם את החשיבות הרחבה יותר של מקרה הבוחן של תרגום גופני במחול משולב כפרקטיקה שמאפשרת כינון של אחרות חברתית וגופנית בתוך חיים חברתיים, תובנה חשובה על רקע הממצאים שמראים כי רוב המפגשים החברתיים עם ה"אחר" מסתיימים בפרקטיקות של הפרדה או נרמול.

תמונה: דוגמא לתרגום גופני: מיטלי אהרוני, המשתמשת בכסא גלגלים, ושני ליכט, רקדנית ללא מוגבלות, מבטאות את המהות של תרגום גופני, כאשר נעות בתיאום במסגרת סדנת קונטקט אימפרוביזציה משולב בישראל. בתרגיל זה הן התבקשו להוביל אחת אחרי השנייה תוך תנועה איטית ממושכת במרחב. צילום של טלי ורטהיים, 2017.

עוד על המר:

אנתרופולוגיה לשבת – גילי המר על אתנוגרפיה של יצירת והעברת ידע גופני ותנועתי

על ספרה של גילי המר "Blindness Through the Looking Glass"

בין עוורון, קולות של קדושה והנכחת הנעדר – הקלטת ערב העיון לכבוד הספרים של גילי המר, יורם בילו ונורית שטדלר

אנתרוטיוב – גילי המר על אנתרופולוגיה ומודלים ביקורתיים של מוגבלות