פרסומים חדשים

מדוע נוצר פער בין הרטוריקה הרשמית של המדינה האוסרת כל פעילות מסיונרית זרה והמצב בפועל בו אלפי מיסיונרים חיים ופועלים בסין? שאלה זו עומדת בבסיסו של ספרו החדש של גדעון אלעזר: "Christian Missionaries, Ethnicity and State Control in Globalized Yunnan". טענתו המרכזית של הספר היא כי בנסיבות של עידן הרפורמות, נוצרה התאמה מסוימת בין "פרויקט התירבות" הקומוניסטי והנוצרי, פרויקטים שעד כה נתפסו כמנוגדים זה לזה והביאו לכך שהשלטונות ביונאן מתייחסים לתופעה המיסיונרית בסובלנות יחסית. התאמה זו נוגעת לנושאים כמו תרבות וזהות אתנית, כלכלה ושוק חופשי והיחס לבעיות החברתיות הרבות של מחוז יונאן של העידן הגלובלי ופירוקה של מדינת הרווחה. טענתו היא שבתחומים אלה משחקים המיסיונרים תפקיד משמעותי בקידום שילובם של המיעוטים במערכת הסינית.

מאז התחלת  עידן הרפורמות בסין בסוף שנות השבעים, ישנה חזרה מאסיבית של מגוון רחב של דתות למרחב הציבורי בסין. בולטת במיוחד בהקשר זה היא הנצרות הפרוטסטנטית: יתכן מאד כי בסין של היום ישנם יותר נוצרים בכנסיות בכל יום א' נתון מבכל מקום אחר בעולם.

למרות שפריחה זו היא במידה רבה פנים-סינית, אין להתעלם מהשפעה משמעותית של מיסיונרים זרים, בעיקר ממוצא מערבי. לכאורה, זוהי תופעה שאיננה קיימת. לאחר פעילות נרחבת בתחילת המאה ה20 גורשו המיסיונרים מסין בתחילת שנות החמישים ופעילותם נאסרה. אך בעשורים האחרונים, עם פתיחתה של סין לעולם,  ישנה נוכחות מוגברת של מיסיונרים אוונגליסטים המגיעים לסין. לרוב הם מגיעים כעובדי ארגונים ללא מטרות רווח וכמורים לאנגלית. 

הנוכחות המיסיונרית משמעותית במיוחד במחוז  יונאן הנמצא בפינה הדרום מערבית של סין. יונאן והאזור ההררי של דרום מזרח אסיה בכלל, היוו זירת פעילות חשובה ומוצלחת יחסית עבור מיסיונרים פרוטסטנטים לפני המהפכה הקומוניסטית. היסטוריה של המרה בקרב המיעוטים האתניים של המחוז כמו גם ריחוקה של יונאן מהמרכז הפוליטי, הכלכלי והתרבותי של סין מאפשרים למיסיונרים מרחב פעולה גדול יותר מזה הקיים בבייג'ינג או בשנגחאי. 

השאלה העומדת בבסיסו של הספר הזה היא מדוע נוצר פער בין הרטוריקה הרשמית של המדינה האוסרת על כל פעילות מיסיונרית זרה ובין המצב בפועל בו אלפי מיסיונרים חיים ופועלים בסין? 

טענתו המרכזית של הספר היא כי בנסיבות של עידן הרפורמות, נוצרה התאמה מסוימת בין "פרויקט התירבות" הקומוניסטי והנוצרי, פרויקטים שעד כה נתפסו כמנוגדים זה לזה, והביאו לכך שהשלטונות ביונאן מתייחסים לתופעה המיסיונרית בסובלנות יחסית. 

התאמה זו נוגעת לנושאים כמו תרבות וזהות אתנית, כלכלה ושוק חופשי והיחס לבעיות החברתיות הרבות של מחוז יונאן של העידן הגלובלי ופירוקה של מדינת הרווחה. כתוצאה מכל אלו מאפשרת המדינה הסינית למלקרי"ם עם זהות אוונגליסטית ידועה לפעול בקרב אוכלוסיות מוחלשות ולסייע למדינה בטיפול בהתמכרויות ובזנות. 

במקביל, הזהות הטרנס-אתנית והבינלאומית של הנצרות האוונגליסטית מהווה אבן שואבת למיעוטים המעוניינים לאתגר את מיקומם הפריפריאלי בחברה הסינית. לדוגמה, ארגונים כמו הארגון הבלשני Summer Institute of Linguistics (SIL)  פועלים לשימור שפות של מיעוטים הנמצאות בסכנת הכחדה. במובן מסוים, ארגונים אלה ממשיכים  את עבודתם של  מיסיונרים שפעלו באזור לפני כמאה שנה שעסקו בהמצאות של אלפביתיים עבור מיעוטים שהיו עד אז ללא כתב וזכו בהצלחות משמעותיות. פעילות זו מעניקה למיעוטים הון תרבותי משמעותי אך סמלי ברובו, ומסייעת להבנות את זהותם האתנית העכשווית של בני המיעוטים באופן שאיננו מאיים על פרויקט המודרניזציה של המדינה הסינית. למעשה, יכולת לקרוא ולכתוב בשפה אתנית מסייעת לבני מיעוטים מאזורים נידחים יחסית להשתלב במערכת החינוך. 

לבסוף, סובלנותה של המדינה כלפי מיסיונרים והתפשטות הנצרות מוסברת גם לאור מודעותם של המיסיונרים לגבולות הפעולה הלגיטימיים מבחינת הרשויות ופעילותם בהתאם. דברים אלה ניכרים בעיקר בכל הקשור ליצירתם של מרחבים דתיים חדשים. כך, מרבית המיסיונרים שראיינתי הביעו עוינות כלפי הרעיון של מרחבים קדושים והדגישו את האמונה הדתית כתהליך פנימי ומופשט. בפועל המשמעות היא כי למרות שהמיסיונרים קשורים לכנסיות הבלתי רשמיות הפועלות מחוץ לחוק, הם עושים שימוש במבנים מזדמנים ואינם מתחרים בייצור המרחב של המדינה. כך למשל, קמפיין הסרת צלבים והרס של כנסיות במקומות שונים ברחבי סין הופעל כלפי כנסיות רשמיות דווקא, ומבנים שנתפסו כדומיננטיים ובולטים מדי.

לקראת סוף הספר אני דן בעתידן של יחסי דת ומדינה בסין לנוכח התנועה שחלה בשנים האחרונות בגבולות בלתי נראים אלה בין המאמינים לרשויות תחת שלטונו של שי ג'ינפינג, ולהחמרה הניכרת במדיניות דתית תחת מדיניות "הסיניזציה של הדת" המהווה ניסיון של המדינה להסיג לאחור את כוחן של הדתות בכל הקשור לעיצוב המרחב הציבורי. כך, מדיניות הסיניזציה באה לידי ביטוי בהרס נרחב של כנסיות גדולות (כמו גם בפירוקם של פסלים בודהיסטים ודאואיסטים גדולים שנבנו בעשורים האחרונים ובעיצוב מחדש של מסגדים בסגנון אדריכלי סיני).  במבט על, ניתן לומר כי בכל הקשור למדיניות דתית, המדינה הסינית המודרנית ממשיכה את דרכה של סין הקיסרית לעצב את יחסיה עם הדתות השונות באופן דינמי ובהתאם לצרכיה.

עוד בנושא: