מאמרי אורח

בדצמבר 2008 נפטרה גלית סעדה-אופיר – אנתרופולוגית, סוציולוגית פוליטית ופעילה חברתית – למחרת ניתוח קיסרי בו ילדה תאומים ולאחר שרשרת כשלים בבית החולים. לזכרה אנחנו משתפים שוב מספר קישורים על עבודתה ולזכרה.

ד"ר גלית סעדה-אופיר נולדה בשנת 1971 באשקלון. בתחילת שנות התשעים היא החלה את לימודיה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית. במהלך כל לימודיה ואחריהם הייתה סעדה-אופיר פעילה מאוד בארגונים מזרחים ופמינסטים רבים.בעבודת התיזה שלה ובחלק ממאמריה בהמשך, היא כתבה על "מוזיקה המזרחית" תוך התמקדות בסצינה המוסיקלית שרחשה בשדרות ובחינת היחסים בינה לבין לאומיות, אתניות ומוזיקת פופ "ישראלית".

במאמר ״בין ישראליות" ל"מזרחיות": הכלאות מוסיקליות מן העיר שדרות״ שפורסם בסוציולוגיה ישראלית ב2001, סעדיה אופיר יוצאת מנקודת הנחה ששמוסיקה, כמו כל פעילות תרבותית אחרת, משקפת ומכוננת מציאות חברתית והיא פעילות ליצירת זהות אישית, אתנית ולאומית. היא משרטטת שלוש אסטרטגיות שונות של יצירת תרבות מזרחית אל מול החברה 'הישראלית מתוך המוסיקה בשדרות ומנתחנת את מערך הכוחות בין הקבוצות החברתיות השונות ואת הדינמיקה של בניית זהות לאומית ואתנית.

בעבודת הדוקטורט שלה בחנה סעדה אופיר את הזירה הסטודנטיאלית כחברה אזרחית תוך שימוש בכלים תיאורטיים מורכבים בחשיפת המוסדות המרכיבים אותה ואת יחסי הכוחות המפעילים אותה. היא הראתה כי החברה האזרחית אינה אידיאל דמוקרטי של מחשבה פוליטית אלא זירת התגוששות בין עמדות שונות ומנגנונים של כלכלה פוליטית. הדוקטורט, אשר הושלם ב2006, יצא לאור גם כספר ״"החברה האזרחית כמרחב של שליטה והתנגדות״, לאחר מותה.

. בשנת 2007, קיבלה סעדה אופיר מלגת פוסט-דוקטורט לשנה באוניברסיטת טורונטו שבקנדה, ממנה היא שבה קצת לפני פטירתה, כאשר היא הייתה פוסט-דוקטורנטית בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב. היא השאירה אחריה בעל, שלושה ילדים קטנים והרבה חברים ומוקירים. יהיה זכרה ברוך.

מסה – פוסעת במרחב שבין שולי הגבול: ד"ר גלית סעדה־אופיר ז"ל (1971–2008)

מירב אהרון-גוטמן – מכל העולמות: דברים לגלית סעדה-אופיר

מיכל פרנקל " האומץ לחקור, האומץ לדבר" מתוך פקפוק 

גד יאיר וטליה שגיב, "התגלמות הטוב" מתוך פקפוק

תמר אלאור, "מצפן פנימי" מתוך פקפוק