אנתרופולוגיה לשבת

על מאמרה החדש של האנתרופולוגית גליה פלוטקין-עמרמי, אשר פורסם בגליון הראשון של כתב העת ״קריאות ישראליות״. במאמרה, מציגה פלוטקין-עמרמי את האתגרים של מחקר בשדות שנויים במחלוקת אשר מעלים שאלות על המשמעות המוסרית של העבודה האתנוגרפית. היא מציעה את האמביוולנטיות ככלי מתודולוגי המאפשר לספר את המציאות החברתית במלוא מורכבותה המוסרית

  המאמר ״לכתוב על מושאים "לא־נכונים": אנתרופולוגיה ומוסר בשדות שנויים במחלוקת בהקשר פוליטי ישראלי״, דן באתגרי החוקרת אשר בוחרת לחקור שדות חברתיים שיש בהם "מושאים לא נכונים" – אותם שחקנים חברתיים המעוררים ביקורת, או לפחות כאלה שאינם מתמיינים בקלות לקטגוריות ברורות של "טובים" ו"רעים". שדות אלה מאופיינים על ידי מפות מוסריות מנחות, לעיתים תובעים מהחוקרת לחבר בין מחקר לבין סנגור (advocacy) על אוכלוסיות מסוימות ולפי כך הם מעלים את השאלות של המשמעות המוסרית של העבודה האתנוגרפית. בהתבסס על כתיבה אנתרופולוגית על המגמות העכשוויות באנתרופולוגיה של מוסר ונסיוני המחקרי בשדה קונטרוברסיאלי, פלוטקין-עמרמי דנה במערך הציפיות אותן פוגשים החוקרים בשדות קונטרוברסיאליים, ומנסה להתחקות אחר המשמעויות הסותרות של המפנה המוסרי המאפיין את הדיסציפלינה בעשורים האחרונים. בנוסף, פלוטקין-עמרמי מציגה כמה אסטרטגיות מתודולוגיות שיכולות לאפשר לחוקרים לספר את המציאות החברתית במלוא מורכבותה המוסרית.

   המאמר נכתב ממרחק הזמן. פלוטקין-עמרמי מבקשת להתבונן בהתמקמותה בשדה המחקר שלי לפני למעלה מעשור – מרכז מקצועי של אנשי בריאות הנפש המזוהים עם הציונות הדתית שעסקו בטיפול במפוני תוכנית ההתנתקות – בעיניים של היום, במטרה לחשוב על המחקר והכתיבה האנתרופולוגיים בשדות הנמצאים בלב המחלוקת הפוליטית והמוסרית, שיש רבים מסוגם בהקשר הישראלי. השהות בשדה המחקר ש"משך" לתוכו לאורך כל הדרך ציפיות שונות וסותרות, אפשרה לה לנסח את האוריינטציה המתודולוגית שיכולה להיות רלוונטית לשדות הללו – אוריינטציה שמתבטאת במעבר מההתבוננות במושאי המחקר כסובייקטים מוסריים להתבוננות במופעים של ה"סובייקטיבציה מוסרית" שלהם – "modes of subjectivation"  (Caduff, 2011).

פלוטקין-עמרמי מראה כיצד ההתמקדות במופעים וביטויים הלא אחידים ולעיתים הסותרים של סוכנות מוסרית של הנחקרים מאפשרת בעיקר לזנוח את הנחת קיומם של סובייקטים מוסריים קוהרנטיים אשר פועלים על פי הנחות ותפיסות מוסריות ידועות מראש. תובנה זאת לוקחת אותנו מעבר לקטגוריות ברורות וידע אפריורי, ומדגישה את חשיבות המבט האתנוגרפי המסוגל לתפוס את התנועה, את הסתירה ואת הערפול בנרטיבים של השחקנים בשדה. היא מחייבת להשהות הנחות אפריוריות לגבי האופנים בהם מושאי המחקר יכולים לבוא לידי ביטוי כסובייקטים מוסריים ואף לשחרר את החוקרת מהמעמסה של הציפיות בדבר הייצוג הראוי של השדה, במיוחד כשמדובר בשדות שתובעים התמיינות לקטגוריות, כיוצא בזה התגייסות, ביקורת או אהדה.

המאמר בנוי משלושה חלקים. בחלק הראשון פלוטקין-עמרמי ממפה את מערך הציפיות מהמחקר האנתרופולוגי המתקיים בשדות פוליטיים מקוטבים ובשדות טראומה וסבל, המתאפיינים בהיררכיה מוסרית של מושאי המחקר. בחלק השני, על בסיס כתיבה אנתרופולוגית על אודות מגמות עכשוויות באנתרופולוגיה של המוסר ועל סמך ניסיונה המחקרי בשדה עם "המושאים הלא־נכונים", היא מתחקה אחר המפנה המוסרי המאפיין את הדיסציפלינה בעשורים האחרונים ואעמוד על האופנים שבהם משמעויות של המפנה הזה פוגשות את הדקדוק המוסרי של השיח על סבל טראומטי ומתגבשות לכדי "היררכיה מוסרית של מושאי המחקר" (Stoczkowski, 2008). לבסוף מציעה פלוטקין-עמרמי אסטרטגיות מתודולוגיות שיש בכוחן לאפשר לחוקרים לספר את המציאות החברתית במלוא מורכבותה המוסרית בד בבד עם יצירת יחסים פוריים בין "אנתרופולוגיה של אתיקה ואתיקה באנתרופולוגיה" (Caduff, 2011).

למאמר המלא באתר קריאות ישראליות

עוד על פלוטקין-עמרמי: