רק היום

כיצד אובר משנה את עולם העבודה?  מה אפשר ללמוד מהדרך השונה בה מצויין חג הפועלים במדינות שונות? מה הקשר בין הסכמי שכר לבין ארכיאולוגיה? לציון האחד במאי כותב גדי נסים (המרכז האקדמי רופין) על הכתיבה האנתרופולוגית על עבודה, עובדים ועבודה מאורגנת (הסתדרות, איגודים מקצועיים, ועדי עובדים).

באחד במאי 1886 פתחה הפדרציה של ארגוני העובדים בארצות הברית בשביתה כללית בדרישה להגביל את יום העבודה לשמונה שעות. שלושה ימים לאחר מכן, הידרדרו ההפגנות שליוו את השביתה ל-"מהומות היי מרקט" בהן נהרגו כשישים מפגינים וכשבעה שוטרים; ולאחריהן גם הוצאו מספר פעילי איגודים להורג. לאחר כשלוש שנים הוכרז אחד במאי כחג הפועלים, המציין את מאבקם לקיום בכבוד ואת היותם של אנשי מעמד העובדים/פועלים גוף עצמאי וקולקטיבי. האופן בו הפך אחד במאי לחלק מליבת התרבות של התנועה הסוציאליסטית מהווה מקרה בוחן מצוין לבחינת הרלוונטיות של ארגז הכלים האנתרופולוגי במסגרת דיון של עבודה מאורגנת ומאבקי עובדים. יותר מכך, לגישה אנתרופולוגית בכללותה יתרונות חשובים בחקר הנושא וברשימה קצרה זו אגע בחלק מהם.

1.המסורת המרקסיסטית רואה תרבות כמכשיר שליטה, מנגנון לעיוות המציאות, מכשול בפני הבשלתה של תודעה מעמדית אותנטית. אנתרופולוגיה, לעומת זאת, היא מדע שחקר והסבר תרבות הוא סיבת קיומו. גישות אנתרופולוגיות מרכזיות רואות תרבות כבסיס הקיום האנושי. ארגז הכלים התיאורטי והמתודולוגי שמציעה האנתרופולוגיה הוא רחב. אחד במאי הוא חג, טקס ומיתוס. הדגל האדום הוא סמל וארטיפקט (חפץ שיש לו משמעות תרבותית). יחד הם מהווים חלק מהנרטיב על מקומם של העובדים בעולם מלא בניצול ודיכוי, על דרך החתחתים בדרכם לתקן אותו, על צדק והקרבה. נרטיב זה גם מהווה בסיס לטיפוח זהות פועלית ותודעה מעמדית (שלא מוביל לדיכוי בלבד). כלומר, האחד במאי מציג בפנינו את תנועת העבודה כתת-תרבות.1.

2. אנתרופולוגיה היא מדע מכוון גיוון תרבותי והשוואה בין תרבותיות. אנתרופולוגים יתעניינו בבחינת הצורות השונות בהם נחגג אחד במאי במשטרים ומקומות שונים: בדמוקרטיות קפיטליסטיות, במשטרים קומוניסטיים או במשטרים סמכותניים; בחברות מפותחות או מתפתחות; במזרח התיכון, במזרח אסיה ועוד. מתבקש גם לחקור את הגלגולים שעבר יום זה בתקופות שונות: במזרח אירופה בעידן הקומוניסטי בהשוואה העידן הנוכחי, בישראל של שנות החמישים בהשוואה  לעת הנוכחית, וכדומה.

3. התרומה השלישית של האנתרופולוגיה ממשיכה את הגישה המרקסיסטית המסורתית ומנסה להסביר תודעה כוזבת כבעלת עומק. בהקשר זה טוען  פול א. דרנברגר כי:

If their consciousness can be said to be false, it is at least realistic – it reflects the realities of power at their workplace. If their consciousness is false, it may not be so much because of the hegemony of another class over the cultural apparatus or their ability to shape ideas that form culture. It is because the capitalist class has the power to shape the daily lives of workers in their workplaces. Workers encode these realities as patterns of thought, and culture. (Durrenberger 2002: 101-102).

            כלומר, דרנברגר (אחד מהאנתרופולגים הבולטים של העבודה המאורגנת בתקופתינו, ראו מסמני דרך עליו) טוען שתודעה כוזבת איננה מצב בו עובדים שוגים באשליות שווא. להפך, הם אנשים חושבים וריאליים, מכירים ביחסי הכוח במקום עבודתם ומנסים להסביר אותם. הבעיה היא שמעמד בעלי ההון שולט גם בעולם המונחים החברתי, כך שהעובדים מודעים היטב למצוקות שלהם, אך מסבירים אותם בשפה ואידיאולוגיה צרות הזמינות עבורם בעולם בו בעלי ההון הם שומרי הסף של התודעה.

במחקרי בנושא ועדי עובדים בסקטור הפרטי בישראל ניסיתי לזהות את מבני המשמעות שמניעים את הפעילים בוועדי העובדים. מצאתי שחברים הוועדים משלבים את היגיון והאידיאולוגיה של השוק (המקדש ערכים כמו זכויות קניין פרטי, תחרות, הי התערבות של המדינה ועוד) יחד עם טיפוח סולידריות מעמדית, פעולה קולקטיבית, וערך השוויון (המזוהים עם סוציאל-דמוקרטיה) (Nissim 2017). לעתים, עולמות המשמעות של חברי הוועדים הם פחות מגובשים מבחינה אידיאולוגית, אך הם עדיין מייצגים תפיסה מוסרית ברורה של העולם הכלכלי, המבוטאת באמצעות סמלי מפתח כמו "בית" או "משפחה".

• התחקות אחר התארגנויות בקרב קבוצות שמזוהות כ-"אחר" של תנועת העבודה. מחקר אותו אני עורך כעת על ההתארגנויות עובדים חרדים מלמד שחברי הוועדים החרדים משתמשים  בפרקטיקות שונות של "טיהור תרבותי" של העבודה המאורגנת, המזוהה עם עולם חילוני וארצי, והתאמתה לעולם המקודש המזוהה עם האל (דגלס 2004 [1966]).
• חשיפת הקרביים של האורגניזם המקצועי – עבור רבים, איש האיגוד המקצועי מזוהה כפקיד אפור. האנתרופולוג מסוגל להצביע על העומק והדרמה שבתפקיד זה ולתת לו את הכבוד המגיע לו. בשנת 2016, באחד מביקורי במטה איגוד העובדים הסוציאליים, סיפר אחד ממנהלי החטיבות איך בילה את כל הבוקר בניסיון להבין סעיף מסוים הנוגע לדמי מחלה. זמן מה לאחר מכן ראיינתי את אחד מהיו"רים (לשעבר) של האיגוד:

הסכמי שכר זה כמו שכבות ארכיאולוגיות. זה כמו תל, כמו הר קטן. שכבות-שכבות. הסכמים בסיסיים ואז הסכמים נוספים שהם שיפורים למיניהם. כל איגוד אחר יוצא למאבק על אחזקת רכב… זה מאבק קטן… צריך לנהל מאבקים קטנים ומדי פעם גם מאבק אחד גדול, שביתה גדולה.

לאחר כשנתיים, ב-2018, הצטרפתי לוועד הסגל הבכיר במרכז האקדמי רופין ומאז אני חופר דרך השכבות הללו – המחקר סיפק לי הכשרה שלא רוכשים באף מקום אחר.

• חקר תופעות חברתיות או מצבים חברתיים שפועלים "מתחת לרדאר". אחד מהאתגרים החשובים של אנשי עבודה מאורגנת הוא זיהוי במועד של דפוסי העסקה חדשים שצומחים בשולי המערכת. עבדות מודרנית, מהגרי עבודה ללא מעמד חוקי, עבודה קבלנית כצורת העסקה נרחבת, הפיכתם של אקדמאים לעובדים זמניים בעלי שכר נמוך וחסרי זכויות, וכמובן פלטפורמות דיגיטליות (מי שעובד בוולט או באובר אינו נחשב לעובד ואינו זוכה לזכויות בסיסיות מהמעסיק) – כל אלה הן צורות ההעסקה שקל "לפספס" כאשר מסתמכים על סקר או על נתונים רשמיים. לאנתרופולוגים יש תפקיד מרכזי לא רק בחשיפת קיומן של תופעות אלה, אלא גם בתיאור עומק שלהן. יש לכך דוגמאות רבות. דוגמה מאלפת אחת היא ספרו של רוברט ברוקס (Brooks 2011) על עורכי דין בארצות הברית אשר הופכים ל-"פועלים שחורים" שעוברים על מסמכים (במחסני ענק, ללא מזגן) ומשולמים אך ורק לפי פרוייקטים. דוגמה שנייה היא ספרו שלאלכס רוזנבלט (Rosenblat 2018) על אובר, מנהליה ונהגיה. גם אני מחשפתי במחקרי לקושי הרב של המערכת (כולל של האיגודים המקצועיים) לזהות צורות העסקה הרסניות. במחקר אותו ערכתי על איגוד העובדים הסוציאליים בישראל, מצאתי כי מאבקים בין-דוריים בתוך האיגוד נוצרים כאשר צורות העסקה חדשות נכנסות למקצוע ויוצרים צרכים או מצוקות אצל הדור הצעיר, אותם מנהיגי האיגוד הוותיקים אינם מצליחים לזהות בזמן (נסים 2019).
• גישה אנתרופולוגית לחקר עולם העבודה ויחסי העבודה מאפשרת להמחיש קונקרטיזיצה של מושגים תיאורטיים ומופשטים, כמו סולידריות או התנגדות. ריק פנטזיה היטיב לתאר זאת בספרו על מאבקי עובדים בארצות הברית של שנות ה-70 וה-80 (Fantasia 1988) ואילו מורגן ופוליניאנו (Morgan and Pulignano 2019) הציעו צורות שונות וממוקדות של המושג סולידריות באמצעות הדגמתו על שדה מאבקי העובדים.

לסיום, אאחל לעמיתותי ולעמיתי חג פועלים שמח, בתקווה לעתיד טוב וצודק יותר.

תמונה ראשית: Image by Satheesh Sankaran from Pixabay