אנתרופולוגיה לשבת

מה יהיה גורלם של יחידים ושל מוסדות בחברה בה אוטומציה ובינה מלאכותית יחליפו את הגורם האנושי ברבות מפונקציות הייצור והשירות? מה יהיה על העובדים כאשר יגיע קץ עידן העבודה? היכן זה שם את העבודה המאורגנת, המנגנון העיקרי שמייצג את הקול והאינטרסים של העובדים בחברה המודרנית? תומר סיימון (עתידן, משמש כיום כמדען הראשי של מיקרוסופט ישראל מחקר ופיתוח) והאנתרופולוג גדי ניסים (המרכז האקדמי רופין) דנים בסוגיה זו במאמר שהתפרסם לא מכבר בכתב בעת Technology In Scoety ומציעים מספר דרכי פעולה לעתיד

קיימים תרחישים שונים הנוגעים לעתיד עולם העבודה. לפני עשרים שנה היו אלה אולריך בק ויוהנו שטראסר שהצביעו על האפשרות שנזדקק להרבה פחות עובדים אנושיים כדי לספק את הצרכים החומריים שלנו. מאז, נשכח הדיון בתרחיש זה. במקום זאת, התרכז הדיון בדפוסים חדשים של העסקה בלתי-שגרתית (העסקה באמצעות צד-שלישי, העסקה באמצעות פלטפורמות דיגיטליות, ועוד) וברדיפת העבודה המאורגנת על ידי מעסיקים וממשלות המיישמות מדיניות ניאוליברלית. הפתרון למצב היה מאבק הירואי לשם התארגנות. ההנחה הייתה ששיקום יחסי עבודה קיבוציים הוא המפתח להבראת עולם עבודה. התהווה עושר רב של מחקרים אשר ליוו התארגנויות עובדים ומאבקים אחרים בהם השתתפו עובדים מאורגנים.

אולם החוקרים הביקורתיים די התעלמו, לפי סיימון ונסים, מהאפשרות של כלכלה בה לא נזדקק להמוני עובדים. התרחיש הפופולרי בספרות מדעי החברה הוא שנעבור תקופת מעבר משברית מהכלכלה המוכרת לכלכלה הדיגיטלית. יחד עם זאת, ההנחה הבסיסית היא אופטימית –  משרות חדשות תחלפנה את הוותיקות, וההמאבק יהיה על אופן העסקת העובדים, על תנאי העבודה ועל קול חברתי לעובדים. באופן מפגיע מתעלמים החוקרים הללו מהאפשרות שלא יהיה הרבה את מי להעסיק. מי שמצביע על האפשרות השנייה, על התרחיש הרדיקלי יותר, וטענים סיימון ונסים, הם דווקא חוקרים בתחום הטכנולוגיה.

סיימון ונסים בחרו במודע להתמקד בתרחיש השני. המהפכה התעשייתית הרביעית אשר החלה בעשור האחרון מאופיינת ביכולות חסרות תקדים של אוטומציה וגם בקפיצה משמעותית בתחום הבינה המלאכותית, ביכולת של המכונה לחשוב – ללמוד ולהתאים את פעולותיה – מה שהופך אותה לאוטונומית במידה גוברת מבני האדם. לכן, מכונות מחליפות בני אדם לא רק בעבודות מכאניות (קופאיות, שומרים בכניסה לחניון, פועלי ייצור בלתי-מיומנים) אלא גם בתחומים של עבודה מיומנת או פרופסיונאלית, ביניהם נהגים, טייסים, רדיולוגים ורבים אחרים. התרחיש המתון במקרה זה הוא שמכונות תפעלנה לצד בני אדם ויעצימו אותם. התרחיש הרדיקלי הוא שבמקרים רבים אחרים הן פשוט תחלפנה אותם. התוצאה עלולה להיות שבירה של מוסד העבודה ומערכת יחסי העבודה המוכרת; ולפיכך גם אבטלה המונית לצד שיעור גבוה של עובדים שמלקטים רסיסי עבודות ולא מצליחים להתפרנס.

תרחיש כזה גם מאיים על האיגודים המקצועיים במתכונתם הנוכחית. משמעותו היא פחות עובדים לייצג, פחות חברים לאיגודים והרבה פחות כוח. כך טענים סיימון ונסים, על האיגודים לחשב מסלול מחדש.

מהי האסטרטגיה אותה סיימון ונסים מציעים לאיגודים המקצועיים? היא נחלקת לשניים – לזו שתיושם בעתיד הקרוב ולזו שמיועדת לעתיד הרחוק יותר. בעתיד הקרוב הם מציעים לאיגודים לטפח מחלקות מחקר עצמאיות לשם למידת-עומק של הטכנולוגיה הדיגיטלית והפוטנציאל שלה. מהלך זה הוא חיוני על מנת להבין טוב יותר לאן הדברים פונים: אלו תעשיות תעבורנה אוטומציה מלאה ולכן צריך לדאוג לפיצוי הולם לעובדים ולסיוע בהכשרה והשמה מחדש? באלו ענפים ניתן וצריך להיאבק על שימור הגורם האנושי? לעתיד הרחוק, הם מציעים לאיגודים לנסח חזון ואסטרטגיות חדשות: לייצג אנשים שרואים עצמם כחלק מציבור העובדים בין אם הם מובטלים, עובדים באופן לא סדיר, עצמאים זעירים, ועוד. לפי סיימון ונסים, על ארגוני העובדים לפעול לא רק כמארגנים של מקומות עבודה, אלא כקבוצת-לחץ שמייצגת את הזכויות החברתיות של האזרחים שאינם משתייכים למעגל הנהנים מפירותיו של ההון. בין היתר, הם יכולים להוות קבוצות לחץ שדוחפת את המדינה והמעסיקים להקצות כספים רבים יותר להכשרה, וגם שדוחפת את המדינה להסדרים שמבטיחים קיום אוניברסלי (כמו הכנסה בסיסית לכולם) ועוד.

לאחר שנים בהם קראו חוקרים לאיגודים להתרכז בארגון עובדים במקומות עבודה ספיציפיים ובחתימה על הסכמים קיבוציים; סיימון ונסים קוראים לאיגודים לאמץ מחדש תפקיד מאקרו-חברתי של שחקן המעורב בפונקציות שונות שקשורות למדיניות, הכשרה, השמה, ייצוג עובדים, מיקוח ברמה הארצית ועוד.

למאמר המלא