אודות פרויקט תיעוד החיילות בחמ"לים הקדמיים בגזרת עזה בעקבות ה7 באוקטובר
אילת הראל ושיר דפנה-תקוע כותבות ל"בחברת האדם" על פרויקט תיעוד החיילות בחמ"לים הקדמיים בגזרת עזה בעקבות ה7 באוקטובר, אותו הובילו יחד עם סביונה רוטלוי בעקבות ההאשמות שנשמעו כלפי החיילות בתחילתה של המלחמה:
קרדיט תמונה ראשית: מיכל פתאל.
בתוך האוקיינוס של העצב, הכאב, האסון, והכאוס שהשתרר במדינה בשבועות הראשונים לאחר התקיפה של חמאס ב7 באוקטובר, התגייסנו לפרוייקט תיעוד גדול. לצד העיסוקים ה"רגילים שלנו" והמחקרים "השוטפים", מרבית השנה הזו הוקדשה לפרויקט שהרגיש בהול ונחוץ – פרויקט תיעוד של חיילות בחמ"לים הקדמיים בגזרת עזה בעקבות ה7 באוקטובר.
כבר ביום הראשון של התקיפה ב7 באוקטובר, הועלו האשמות קשות על כישלון התצפיתניות והחיילות בחדרי מלחמה קדמיים על כך שלא התריעו על התקיפה וכשלו בתפקידן. השיח שהתעורר העלה אצלנו תהיות רבות, מאחר שבעשור האחרון ביצענו ביחד ולחוד כמה מחקרים אקדמיים בנושא נשים חיילות בכלל ונשים בחדרי מלחמה בפרט – והביקורת נראתה תמוהה ( ;Daphna-Tekoah and Harel-Shalev 2017a, b; 2021, Harel-Shalev and Daphna-Tekoah, 2020; Harel 2023; הראל-שלו ודפנה-תקוע 2021 ועוד).
סביונה רוטלוי – השותפה שלנו – עמדה בקשר עם הורי התצפיתניות שחיכו למידע מה עלה בגורל בנותיהן, והציעה שנעשה שימוש במיומנויות שלנו ונחבור לפרויקט המשותף על מנת שנברר יחד באופן שיטתי מה לעזאזל קרה שם. בתוך הכאוס החלטנו להתגייס יחד לפרויקט כשלוש שותפות, חוקרות פמיניסטיות וביקורתיות בתחומי מומחיותינו – רוטלוי ממשפטים, דפנה-תקוע מעבודה סוציאלית והראל ממדע המדינה ולימודי ביטחון. כך יצאנו לדרך, וביצענו את פרויקט התיעוד המשותף.
כפי שאמרה בפנינו מרואיינת מספר 26, אם שכולה של תצפיתנית בנחל עוז:
איך הפקירו אותן ואיך הפקירו את כל העוטף… אתן אמורות לתעד, שזה נורא חשוב. זה מוצב שנכבש. זה מוצב עם חיילים בצבא שנכבש בשעות בודדות ואי אפשר לקרוא לזה אחרת. איך שלא נסובב את זה… הנה אתן התנדבתן למשימה, עלינו זה הוטל. ואין ברירה… יש פה מוצב שהוכרע ונכבש ואסור לנו להפוך את המילים האלה, והחובה והאחריות המוסרית שלנו לדור הבא היא לספר את הסיפור וללמוד ולשנות. זה הכול. אז הנה, נרתמתן, אני לא יודעת אם בהתנדבות או מתוך מנוע פנימי.
תיאור העשייה של החיילות בחמ"לים הקדמיים קיבל מענה מאז פרוץ המלחמה במדיות שונות. ואולם מה שפורסם הוא רק קצה הקרחון, ולא כל המידע שהוצף ברשתות היה נכון ומהימן. הרגשנו שהנושא מחייב תיעוד מסודר ומקיף מנקודות מבט שונות – וזו מטרתו העיקרית של פרויקט זה. מטרה נוספת היא הנצחת פועלן של חיילות אלו.
מדובר אפוא בפרויקט תיעוד והנצחה המתבצע סמוך מאוד להתרחשויות. כוונתו היא להשמיע את קולן של תומכות הלחימה מפי חיילות ששרדו ומפי חיילות ששירתו בגזרה ושוחררו זמן קצר לפני המלחמה, וגם מפי הורים ובני משפחה של החיילות שנפלו. קיימת חשיבות רבה לשימור הזיכרון של ההורים על המידע שמסרו להם בנותיהם; דבריהם מספקים מבט רב-דורי שמתלכד לכדי תמונה ברורה וכואבת. חיוני להביא את המידע לידיעת הציבור כדי להפיק לקחים ולמנוע אסונות נוספים. סיפור החיילות בחמ"לים הקדמיים הינו חלק חשוב מניתוח הכשלים של 7 באוקטובר.
במהלך הכתיבה הרהרנו בתפקידינו כנשות אקדמיה וחוקרות. אחד התפקידים החשובים של חוקרים וחוקרות בתחומים של מדעי החברה היא חשיפה של מציאות כואבת, תיעודה, ניתוחה והצעת תובנות וגם לקחים להמשך. הדוח הנוכחי מציע פרישה של תיעוד שיטתי, של היבט אחד של המחדל, המתבסס על סדרה ארוכה של ראיונות אישיים שקיימנו.
לתיעוד שלנו ולתובנות הנובעות ממנו יש חשיבות גם לחקר המחדל המדיני והצבאי וגם למעמדן של חיילות בצה"ל ולהכרה בתרומתן לביטחון המדינה. הפומביות שניתן לממצאים תאפשר לחיילות (וגם להוריהן) להנכיח את עצמם בתהליך ההחלמה האישי והלאומי. תרומה נוספת של הפרויקט תהיה עשיית צדק עם החיילות שנהרגו. אין הכוונה ל"צדק" במשמעות המשפטית של קביעת האחריות למותן של חיילות, או לחטיפתן של אחרות – קביעה זו תהיה מתפקידיה של ועדת חקירה ממלכתית. כוונתנו לעשות איתן צדק במובן של השמעת קולן ושל ההכרה במקצועיות שלהן, כדי לחולל שינוי בעמדות כלפי שירותן הצבאי בפרט ושירות הנשים בצבא בכלל וכדי להבטיח שבעתיד יתייחסו אליהן ולהתרעותיהן במלוא הרצינות הראויה. בנוגע לכמה מהלכי הרוח שהשתרשו בשיח הציבורי בדבר ההקשבה או אי ההקשבה, אנו מציבות תמונה מעט אחרת, מורכבת יותר ומצביעות על תמונת מצב חמורה ביותר וכשלים של הדרג המדיני והדרג הצבאי כאחד.
סוגיית חמ"לי התצפית הקדמיים בגזרת עזה אינה המוקד הבלעדי של הכישלון המדיני והצבאי ב-7 באוקטובר. גם סוגיית המגדר אינה הסוגיה הבלעדית או המרכזית בחקר אותו כישלון. אולם חקר תפקודם של נשים וגברים בגזרה זו יסייע לנו רבות בלימוד על כשלים מרכזיים שמאפיינים את הדרג הצבאי ואת הדרג המדיני, ויסייע לחשוף כמה כשלים לא מבוטלים שהובילו לאסון. הדוח יעמוד לרשות ועדת החקירה הממלכתית, לכשתקום.
לאור הדחיפות בתיעוד ובהכנת מידע זמין ונגיש במהירות האפשרית להורים השכולים, לציבור, ולועדת חקירה ממלכתית בשעה של משבר לאומי, כאוס ופציעה מוסרית לאומית (הראל ודפנה-תקוע 2023), החלטנו לבצע הפרדה בין המידע האמפירי הגולמי ותובנות ראשוניות לבין הפרשנויות התיאורטיות, שכן לאיסוף נתונים יש ערך משמעותי ורב למימד הזמן. לכן, בחרנו לפרסם ראשית את הדוח הראשוני לציבור הרחב. בהמשך נפרסם שורה של מחקרים אקדמיים עם תובנות תיאורטיות משמעותיות בנושא הנדון, הנובעים מהממצאים האמפיריים שלנו – לגבי מגדר, אלימות, הגנה, טראומה ואובדן, ביטחון וחוסר וביטחון, מעבר לדיון האמפירי החשוב שעולה בדוח המצורף.
שלושתנו פעלנו יחד לשם בירור עובדתי מקיף של היבט מסוים במחדל הגדול בתולדות המדינה. אנו לא פועלות מטעם הצבא או מטעם כל ארגון אחר, אלא מתוך חתירה כנה לאמת, ולמען תרומה לחברה. חודשים ארוכים של מחקר, תיעוד וחתירה לבירור השתלשלות העניינים הובילו אותנו ליצירת הדוח.
אנו מייחלות כי הדוח יוביל לחיבור חלקים של הפאזל בניסיון לברר את מהלך העניינים לפני ה7 באוקטובר ובמהלכו, ויתרום להחלמה של החברה הישראלית.
https://bit.ly/4eonCZn *נזהיר כי הדוח קשה לקריאה ומכיל תיאורים של מוות ואלימות
הרכב צוות התיעוד ומחברות הדוח:
- סביונה רוטלוי, שופטת (בדימוס) בבית המשפט המחוזי בתל אביב, יו"ר הוועדה ליישום האמנה בדבר זכויות הילד בחקיקה בישראל, בעלת תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב
- אילת הראל, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מומחית ללימודי ביטחון ביקורתיים, מגדר וקונפליקט, חברה וצבא
- שיר דפנה-תקוע, פרופסור לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית אשקלון; מומחית לטראומה, בריאות, אלימות ונשים בצבא ופסיכותרפיסטית