אנתרופולוגיה לשבת

ברחוב הראשי בבני ברק חנויות אופנה עם שמות אירופאים: אלגנט פאריז, אופנת מילאנו. הבגדים שנמכרים שם הגיעו ברובם מסין, ונמכרים לנשים פשניסטיות דתיות – יהודיות ומוסלמיות כאחד. זירת האופנה השמרנית מהווה מרחב של חציית גבולות, כשפשניסטה מוסלמית מזמינה "בגד ים חרדי",  ופשניסטה יהודייה מתרגמת את אתר האופנה שלה לשפה הערבית. עמליה סער ודלית שמחאי כותבת לבחברת האדם על מאמרן שעוסק באופנה של נשים דתיות באזורנו. המאמר, שהתפרסם ב Journal of Contemporary Ethnography מתייחס לבחירות האופנתיות של נשים יהודיות ומוסלמיות בישראל/פלסטין, שבוחרות כיצד להתלבש מתוך אסתטיקה והנאה ולאו דווקא מתוך מוסרנות פטריארכלית מחמירה. נשים דתיות מוסלמיות ויהודיות חולקות תפיסות משותפות של נשיות, גוף, אמונה וניראות, אבל הדימוי הרומנטי של "הכרת האחר" לא מתקיים כאן. להפך, החיבור מתקיים סביב המאפיינים הא-ליברליים המשותפים. שדה האופנה הצנועה מתהווה סביב התשוקה לסגנון צנוע, אלגנטי ועדכני של נשים "רגילות". הוא מאפשר להן שיטוט מדומיין בין מרחבים וזהויות, ודילוג נונשלנטי מעל מחסומי השוני, השנאה והגזענות. 

מאמרנו מתבונן באופנה צנועה של נשים יהודיות ומוסלמיות דתיות בישראל/פלסטין מתוך המסגרת התיאורטית של "קוסמופוליטניזם מקומי". המאמר מציע תיעוד של סגנון הלבוש של נשים דתיות באזורנו מנקודת מבט של אסתטיקה והנאה, ולאו דווקא של מוסרנות פטריארכלית מחמירה. במקביל, הבחירה שלנו לנתח את התופעה כמופע של קוסמופוליטניזם מצטרפת לספרות העכשווית על הנושא, שמבקשת להתגבר על ההטיות האירופוצנטריות והמעמדיות שנלוו למושג בעבר, ולבחון אותו כתופעה שלא מוגבלת לקבוצות אליטה ליברליות חילוניות, אלא מתקיימת גם בקבוצות שהן לכאורה ההיפך הגמור ממי שנהוג לייחס להן תחכום קוסמופוליטי, כמו קהילות דתיות ושמרניות, שלעתים הן גם אתנוצנטריות ואף גזעניות.

המאמר מראה שפשניסטות דתיות בישראל/פלסטין לוקחות חלק פעיל בכלכלה ובתרבות הגלובלית שכוללת חציית גבולות קהילתיים ודתיים, סקרנות ושאילה הדדית, וזאת מבלי להישאב לדימוי השגור של הסובייקטית הקוסמופוליטית ששואפת להתנער מסממנים מקומיים וקהילתניים. להיפך, בעיסוק האופנתי שלהן, נשים דתיות מוסלמיות ויהודיות חולקות תפיסות משותפות של נשיות, גוף, אמונה וניראות. אך השיקוע המשותף שלהן בחגיגית הצרכנות הגלובלית לא כרוך באימוץ תפיסה רומנטית ליברלית של "הכרת האחר", ולא ממוסס כלל ועיקר את האתנוצנטריות והעליונות המוסרית של כל אחת מהקבוצות. למעשה, מה שמחבר ביניהן בזירת האופנה הצנועה הוא דווקא הביטוס אי-ליברלי משותף, ואשר נמצא בליבת הקוסמופוליטניזם הלוקאלי שהן מגלמות. 

את עבודת השדה שלנו התחלנו בבני ברק, בירת האופנה לחרדיות. היה זה יום קיץ ישראלי חם ומיוזע, אולם שמות החנויות כללו דימויים של פאר אירופי ויוקרה גלובלית: אלגנט פאריז, אופנת מילאנו, Italian Style. על הייצור אמונים מפעלים בסין ובתורכיה. גם בעלת עסק לפתרונות צניעות מאזור הקריות סיפרה שעיצוביה נתפרים בסין. לדבריה, שיתוף פעולה עם מתפרות בכפרים פלסטיניים בגליל לא עלה יפה. "עוכרי ישראל"  היא אמרה, בלי להתבלבל, בעודה מגוללת בנחת את דרכה המקצועית ומבטאת בטחון ביכולתה לשווק את מוצריה גם לנשים מוסלמיות. 

ביריד אופנה בגבעת שמואל פגשנו את שני נהרי. שני מייצרת את בגדיה במתפרות בגליל ("כל הבגדים תוצרת כחול לבן", היא אמרה לנו) והיא גם מצליחה לשווקם ללקוחות מוסלמיות. היא הראתה לנו בגאווה תמונה ששלחה לה אחת מהן, לבושה בשמלה של שני על רקע מסגד אל-אקצה, ואמרה שבכוונתה להוסיף לחנותה המקוונת תכנים בערבית. שני ספרה לנו שלאחר היריד היא מתכוונת ללכת לאירוע חגיגי. ואמנם, למחרת פגישתנו איתה מצאנו באינסטגרם פוסט שלה מאותו אירוע, עם תמונה בה היא נראית לצד איתמר בן גביר. "אני ובן גביר המלך" כתבה שני בפוסט, והוסיפה טאצ' שיווקי: "לכבוד המאורע לבשתי את הקימונו החדש שהגיע אתמול. ניתן להשיג כבר בחנויות הרשת". זירת האופנה הצנועה של היהודיות, אם כן, מזמנת השראה ודמיון מהעולם הרחב, כמו גם חציית גבולות דתיים-לאומיים. בו בזמן, זוהי חציית גבולות שמעוגנת בפרגמטיזם עסקי כמו גם בהסכמה ביחס לערכים שמרניים בכלל, ולמגדר ופרפורמנס נשי בפרט. או במילים אחרות, זו חציית גבולות שמתקיימת במקביל להבעת עמדות אתנוצנטריות וגזענות בנאלית. 

גם פשניסטות מוסלמיות דתיות משתתפות בחוויה הגלובלית. הן רוכשות אופנה צנועה בחנויות המתפרסות מנצרת, אם אלפחם ובּאקה אלגרבּיה, ועד טורקיה ודובאיי, דרך חברון, ג'נין, רמאללה, ירושלים, ומקבלות השראה מחיג'ביסטות – משפיעניות רשת בתחום. בעקבות כמה המלצות נסענו לטמרה. החנות הראשונה בה עצרנו היתה בורסה, על שם אחת מערי טורקיה. עיצוב הפנים של החנות כלל תמונה גדולת מימדים של איה-סופיה, ואחת נוספת של בורסה עצמה. ליד הקופה הוצב דגל טורקיה ולידו ספרי קוראן. הקשר ההדוק בין החנות לבין טורקיה אינו מפתיע. פלסטינים רבים מישראל, בעיקר נשים, נוסעים אליה עם מזוודות ריקות בכוונה להחזירן מלאות בגדים. יש המתכננות שופינג באיסטנבול לפני אירועים משפחתיים. אישה שפגשנו ציינה עניין זה אך הוסיפה שרכישות זולות באמת ניתן לערוך בג'נין ואחרת הזכירה את שכם. ההשראה עוברת גם היא בקלות בין מקומות:  "הג'ילבאב יצא מהאופנה, את לא תמצאי אותו בחנויות באיסטנבול היום" אמרה לנו זינאב, מעצבת אופנה לנשים מוסלמיות דתיות מישראל והמשיכה:  "הח'ימאר הצרפתי הולך חזק… יש שקוראות לו ח'ימאר אינדונזי… זה בא מצרפת, שם המוחג'באת יותר קרובות לשריעה". תורכיה, צרפת, אינדונזיה, ישראל/פלסטין – כשזינאב מדברת על אופנה מוסלמית עוד ועוד גבולות נפרצים. 

לתעשיית האופנה הצנועה נוכחות רבה ברשת, יזמיות רבות פעילות בפלטפורמות השונות. נשים מוסלמיות מסמנות like ומעלות שאלות באתרים של מעצבות יהודיות, אלו מצידן פועלות לרב-שפתיות בחנויותיהן המקוונות. חובבות אפנה משתי הקבוצות נעות בין ריפרורים תרבותיים תוך כדי שיטוט ברשת. למשל, חרדית שילדיה התחילו ללמוד שחייה חיפשה ב AliExpress "בגד ים מוסלמי". פשניסטה מסולמית דתיה הקלידה "בגד ים" בעברית ברשת Shein, ושתיהן הרכיבו לעצמן לבוש צנוע מתוך היצע גלובלי. 

תעשיית האופנה הצנועה היא חלק מתעשיית האופנה הבינלאומית, אשר מזמינה נשים להשקיע בה זמן, כסף, ואנרגיה יצירתית. זוהי זירה בה מתקיימות זיקות מפתיעות, לעיתים משובשות בין אנשים, רעיונות וחפצים. פנטזיות אירופאיות בבני ברק מתממשות במפעלים בסין ובטורקיה, צרכניות מוסלמיות מוצאות שפע אגב חיבור לעולם המוסלמי שמחוץ לגבולות הקו הירוק וכולן נפגשות בקניונים, ויודעות לזהות את הבגדים הרלבנטיים להן בתוך הקולקציות של רשתות האופנה הכלליות או לעשות להן התאמות דומות. 

השיח הדומיננטי בישראל מדגיש הפרדה בין עמים ודתות. אנחנו לא רוצות לטעון באופן נאיבי שנשים עושות שלום דרך זירת האופנה, אלא מציעות מבט שחושף את המורכבות של החיים בישראל/פלסטין, ומראות שלצד הקונפליקט, העויינות והמרחק מאפשרת זירת האופנה הצנועה חציית גבולות מתמשכת. מעברי גבול אלה נעשים לעיתים באקראי ובעיקר מתוך גישה עניינית של לקוחות עסוקות או יזמיות שאפתניות. ענייניות זו עומדת לא רק בניגוד להגיון ההפרדה הרווח בישראל אלא גם בניגוד ליומרות הנלוות לשיח הליברלי, הרווח, למשל, בתעשיית הדו-קיום. הפרדה, החשדנות והעויינות בין הקבוצות לא מתבטלות אלא מושעות בעת מימוש מוטיבציות עיסקיות ושיקולים כלכליים ממוקדי מטרה. עבור לקוחות ויזמיות כאחת מזמנת הפעילות המקוונת אזור נוחות בו מתגמשים גבולות זהותיים. שדה האופנה הצנועה מתהווה סביב התשוקה לסגנון צנוע, אלגנטי ועדכני של נשים "רגילות". הוא מאפשר להן שיטוט מדומיין בין מרחבים וזהויות, ודילוג נונשלנטי מעל מחסומי השוני, השנאה והגזענות. כך נוצר הביטוס קוסמופוליטי "מלמטה" שאינו מנוגד לאורח חיים שמרני, אלא מתקיים בנוחות בתוכו.