מאמרי אורח

האנתרופולוג ראמז עיד (האוניברסיטה הפתוחה) כותב על עבודתו והשפעתו של דיוויד גרייבר שנפטר לאחרונה. עיד, שאף החל לאחרונה פרויקט תרגום לערבית של ספריו של גרייבר לילדים, משרטט את הקריירה המוקדמת של גרייבר, את פעילותו האקטיבסטית ומאמציו להנגיש את האנתרופולוגיה לציבור הרחב

—

גרייבר נולד בניו יורק בשנת 1961, בבית יהודי-אמריקאי חילוני. אביו, עובד דפוס מיומן, לחם עם הבריגדות הבינלאומיות שנאבקו בכוחות הפשיסטים במהלך מלחמת האזרחים בספרד; אימו הייתה פעילה מאוד בארגוני עובדים של העיר הגדולה.

בתחילת הקריירה האקדמית שלו גרייבר העיד כי הוא הושפע מעבודתו של האנתרופולוג הבריטי אדמונד ליץ'. עבודת השדה שלו בלימודי הדוקטורט באוניברסיטת שיקגו, בהנחיית מרשל סהלינס, התקיימה באי מדגסקר, שם הוא חי במשך שנתיים וחקר את היחסים בבטאפו, קהילה כפרית במרכז האי, המחולקת בין צאצאי אצילים לצאצאי עבדים. את סיכום עבודתו שם הוא פרסם בשנת 2007 בספר Lost People: Magic and the Legacy of Slavery in Madagascar.

בשנת 1999, בעת היותו מרצה מן החוץ באוניברסיטת ייל, הוא הצטרף למחאה העממית בעיר סיאטל כנגד ארגון המסחר הבינלאומי, בהובלת "ארגון הפעולה הישירה", והפך למארגן הראשי שלו בעיר ניו יורק. לאחר מספר שנים הוא כתב אתנוגרפיה של התנועה ותפקידה בהובלת המחאה הבינלאומית (Direct Action: An Ethnography), עד לשיאה בהפגנות גנואה בשנת 2001.

ספרו הראשון, Toward an Anthropological Theory of Value תרם תרומה מהותית לדיון התיאורטי בנושא ה"ערך" מנקודת מבט אנתרופולוגית-סוציולוגית, בהשראת עבודתו של מורהו טרי טרנר ושל מצפונו האקדמי והאינטלקטואלי במשך כל חייו – האנתרופולוג הצרפתי מרסל מוס. בספר זה הציע גרייבר סינתזה בין התיאוריות של מרקס ומוס, תוך דיון מקיף בתיאוריות ערך כלכליות, פוליטיות ותרבותיות, כשהוא מבנה מחדש את הבנתו של "הערך" כמודל ליצירת משמעות אנושית, העולה בחשיבותה על הפרדיגמות הכלכליות הרציונליות והרדוקטיביות.

ספר העלונים שלו "שברים של אנתרופולוגיה אנרכיסטית"  Fragments of An Anarchist Anthropology (לספר המלא) היה עבודה פורצת דרך שהקימה לתחייה את ז'אנר האנתרופולוגיה האנרכיסטית כשדה מחקר לגיטימי, ובספרו Possibilities, Revolutions in Reverse, and Direct Action: An Ethnography הוא ניסה לספק כלים למחקר אתנוגרפי מבפנים ו"מלמטה למעלה" שיכול לתרום לשינוי חברתי ומקדם מהפכה כנגד אי-השוויון בחברה.

בשנת 2005 החליטה אוניברסיטת ייל שלא להאריך את חוזה העסקתו, ובכך מנעה ממנו משרה קבועה בפקולטה לאנתרופולוגיה שבה לימד מספר שנים. אף י האוניברסיטה לא סיפקה הסבר להחלטתה, לא פעם הזכיר גרייבר שהסיבה הייתה עמדתו ופעילותו הפוליטית, ובמיוחד תמיכתו בסטודנט שהצטרף לאיגוד סטודנטים שלא הוכר על ידי האוניברסיטה. האנתרופולוג דיוויד פרייס שלח אז את אחד ממכתבי התמיכה בגרייבר לייל, ובו טען כי "עבודתו של דייוויד גרייבר יוצאת דופן. הוא מלומד נדיר שמסוגל להתמודד עם התיאוריה החברתית המורכבת בצורה מאוד פשוטה, אך נראה כי החלטתו שלא לתת לתיאוריה להיות רק תיאוריה היא זו שהובילה לפיטורו מייל". לאחר שפוטר מייל גרייבר הגיש את מועמדותו ליותר מעשרים משרות אקדמיות בארה"ב, אך לא התקבל לאף אחת מהן.

גרייבר החליט לעזוב את ארצות הברית והתחיל ללמד באוניברסיטת גולדסמית' בלונדון. בשנת 2011 פרסם את ספרו החשוב Debt: the first 5000 years. הספר מייד הפך לקלאסיקה אנתרופולוגית ולרב מכר עולמי. הוא פורסם בעת שהעולם עדיין סבל מהשפעת הקריסה הכלכלית של 2008, ובו הציע גרייבר דקונסטרוקציה מטריאליסטית של החוב כקשר חברתי, בראייה השוואתית היסטורית עם תחילת השימוש בכתב במסופוטמיה. הוא הראה כי החוב, והמנגנון הכפייתי של המדינה הדרוש לאכיפתו, "הוא הדרך היעילה ביותר לייצר יחס של כפיפות אלימה ולגרום לקורבנות להרגיש שהם אשמים". ספרו של גרייבר לימד דור של פעילים ברחבי העולם שחובות הם סוג של ניצול ודיכוי, וכי התוצאה הפרוגרסיבית של מאבק מעמדי על חובות היא ביטולן. קריאה זו של גרייבר ופעילים חברתיים אחרים הפכה בשנים האחרונות לאחת הדרישות המרכזיות המושמעות בקמפיינים פוליטיים, עד שהיא השתלבה במצע הבחירות של מנהיגים פוליטיים רבים. ברני סנדרס, למשל, הצהיר שאם הוא יזכה בנשיאות בארה"ב הוא ימחק סך של 1.8 טריליון דולר של חובות סטודנטים לאוניברסיטאות. גם אליזבת וורן השמיעה התחייבות כזאת.

ספרו על החוב הקנה לו פרסום עולמי רב, שסלל את דרכו להיות אחד המארגנים החשובים של מחאת Occupy Wall Street בסוף 2011, שבמהלכה טבע את הסיסמה "אנחנו ה-99%": "אם שתי המפלגות מייצגות אחוז אחד, אנו מייצגים את 99 האחוזים שחייהם נותרו למעשה מחוץ למשוואה של הקפיטליזם הפיננסי". השפעתה של מחאה אנטי-קפיטליסטית זו, שיש הרואים בה אף מחאה המבוססת על עקרונות אנרכיסטיים, המשיכה להכות גלים גם שנים לאחר מכן. פעיליה הקימו מפלגות שמאל חדשות ברחבי העולם, כמו סיריזה ביוון ופודמוס בספרד, וגיבשו גרעין רחב ומאתגר בלב מפלגת הלייבור בבריטניה והמפלגה הדמוקרטית בארה"ב. גרייבר בעצמו הפך לאחד האינטלקטואלים התומכים בתנועות אלה, כפי שמתבטא השבוע בהודעות התנחומים האישיות שפרסמו בטוויטר רבים ממנהיגי תנועות הללו – בהם כמו ג'רמי קורבין, ברני סנדרס ויאניס וארופאקיס.

על המזרח התיכון כתב גרייבר לא פעם שהמשטר הסורי של משפחת אסד הוא משטר פשיסטי מדכא, ותמיכה בו מצד חלק מפעילי השמאל העולמי היא טעות מוסרית איומה. מצד שני הוא היה אחד התומכים הבולטים של תנועת השחרור הכורדית, והדגיש את חשיבות המהפכה המתחוללת באזור רוג'אווא Rojava שבצפון סוריה, שם הוא ביקר בשנת 2014. גרייבר ראה בניסיונות של הכורדים להקים חברה שוויונית ברוג'אווא, עם מבנה אנטי-היררכי ודמוקרטיה ישירה, דוגמה חיה לאפשרויות השינוי החיובי הנדרש בשאר העולם. פעילים רבים מעידים שכתביו של גרייבר השפיעו מאוד על מחשבתו של המנהיג הכורדי הכלוא בטורקיה, עבדוללה אג'לאן. בספרו האחרון של אג'לאן, Manifesto for a Democratic Civilization (שגרייבר תרם את ההקדמה לו), הוא קורא לאימוץ עקרונות חדשים למהפכה חברתית המבוססת על דמוקרטיה ושוויון אנושי כלכלי, פוליטי ומגדרי, כבסיס לארגון החברה הכורדית בהווה ובעתיד.

לפני מספר שבועות הכריז גרייבר בטוויטר שהוא סיים את כתיבת ספרו המשותף עם הארכיאולוג הבריטי דיוויד ווינגרו, תחת השם המוצע The Dawn of Everything. הספר מאתגר מספר הנחות של מדעי החברה בדבר השינוי החברתי מאז תחילת דרכה של האנושות. המחברים טוענים שהתיאוריה הרווחת מאז ימי רוסו, כי אי-השוויון המודרני הוא תוצאה טרגית אך הכרחית של המהפכה החקלאית והופעת "הציוויליזציה", אינה נכונה – כי הרי "עדויות מוחצות של הארכיאולוגיה, האנתרופולוגיה ודיסציפלינות קרובות מתחילות לתת לנו מושג ברור למדי כיצד נראו 40,000 השנים האחרונות של ההיסטוריה האנושית, והן כמעט לא דומות לנרטיב המקובל. המין שלנו לא העביר, למעשה, את רוב ההיסטוריה שלו בלהקות זעירות; החקלאות לא סימנה סף בלתי הפיך באבולוציה החברתית; והערים הראשונות היו לרוב שוויוניות" (מתוך מאמרם How to change the course of human history).

בשנה האחרונה עבד גרייבר עם מומחים ואמנים אחרים בכתיבת והוצאה לאור של סדרת הספרים "אנתרופולוגיה לילדים" – Anthropology for Kids. הפרויקט שם לו למטרה "לחלוק את הידע של המומחים עם הלא-מומחים במספר נושאים חברתיים". הפרויקט מספק חומרים חינוכיים עצמיים, מסגרות השתתפות וייצור לא-היררכיות של ידע והבנה משותפת שנועדו להיות נגישים לילדים, הורים והציבור הרחב בכלל. הפקת התוכן התבצעה על ידי חיבור קולקטיבי, סגנונות הבעה משתנים ותהליך חברתי פתוח. קבוצת המחברים כוללת בין היתר את האמן בריאן אינו (What is Art), האנתרופולוג קית' הארט (Money), הארכיאולוג דיוויד ווינגרו (What is Civilization?), וגרייבר עצמו תרם את הספר What are Kings המבוסס על ספרו המשותף עם האנתרופולוג מרשל סהלינס (On Kings). בהקדמה לספר הילדים מתאר גרייבר כי "זהו ספר על מלכים. מאיפה הם באו? איך מישהו בכלל חשב שזה יהיה רעיון מבריק לקחת אדם אחד אקראי למדי ולתת לו לעשות מה שהוא רוצה? מה ההשלכות ומדוע כל כך קשה להפליא להיפטר מהן?"

לסיכום, אפשר לטעון שכתיבתו של גרייבר ניחנה ביכולת לחבר את התיאוריה האנתרופולוגית עם המציאות של חיינו במאה ה-21. בעודו מצביע על דוגמאות המגיעות מהקשת הרחבה של תרבויות שונות, גרייבר חקר את השאלה הקיומית והאוניברסלית מה המשמעות של להיות אנושי – כילד וכמבוגר – במטרה לגלות את המגוון העצום של האופן שבו אנשים חיים ברחבי העולם לאורך כל הזמנים. הוא התאפיין מעל לכול באמונה ביצירתיות האנושית וביכולתן של קבוצות אנשים, הנפגשים פנים אל פנים לפתח סידורים מעשיים – יהיו אשר יהיו – בין עצמם, בצורה דמוקרטית מקומית. גרייבר הזכיר לא פעם שההבטחה של האנתרופולוגיה היא הרחבת תחושת "האפשרות האנושית" שלנו: "באלף דרכים מלמדים אותנו להוריד את הציפייה שלנו, לקבל שהעולם שאנחנו חיים בו הוא העולם היחיד האפשרי. אך אלפי דרכים אחרות לארגן בתים, ערים, בתי ספר, חברות, כלכלות, קוסמולוגיות, קיימות ויכולות להתקיים". על כן, גרייבר האמין באפשרות של מהפכה אנושית נגד הקפיטליזם המודרני וקרא לקדמה. לדעתו מהפכה זו חייבת להתחיל דווקא ביחסים שלנו עם האחרים, בחיי היום-יום: "אנרכיסטים הם פשוט אנשים שמאמינים שבני אדם מסוגלים להתנהג בצורה נאותה עם אחרים, מבלי שיאלצו אותם לפעול בהתאם". גרייבר העמיד את האמונה ברוח האנושית הקואופרטיבית והנדיבה, "כפי שהוכיחו אנתרופולוגים רבים בעבודותיהם עם אלפי קהילות מקומיות ברחבי העולם", כנגד כוחה המשחית של המדינה, כיישות ומנגנון של "מבנים היררכיים המבוססים על הפעלת אלימות יומית כנגד תושביהן". את האלימות הוא הגדיר כ"נשק המועדף של הטיפשים. אפשר אפילו לקרוא לזה קלף הניצחון של הטיפשים, מכיוון שזו צורה אחת של טיפשות שהכי קשה להגיע אליה עם תגובה מושכלת".

לאחרונה הצטרפתי בעצמי לקבוצת היוצרים בפרויקט ספרי הילדים, והתנדבתי לתרגם את ספרו של גרייבר מהם מלכים? לשפה הערבית. (גרייבר בעצמו הזכיר פעם שחלק מההשראה לספרו On Kings הייתה העובדה המאתגרת שהאביב הערבי לא התרחש באף אחת מהמדינות הערביות עם משטר מלוכה קיים. את ההסבר האנתרופולוגי לכך אפשר בהחלט למצוא בספרו האקדמי). אני תקווה שעוד אנתרופולוגים יצטרפו לפרויקט זה או דומיו, בשיתוף פעולה מולטי-דיציפלינרי, להפצת הידע הרחב הנמצא בידינו בדבר הניסיון האנושי המגוון להפליא בפינות השונות של העולם. זו הייתה אחת ממטרותיו הנשגבות של גרייבר, ואת חזונו זה אנו חייבים להמשיך ולהרחיב לטובת האנתרופולוגיה ולטובת הבנה יותר אנושית של הקיום האנושי.