אנתרופולוגיה לשבת

מה הם הסטריאוטיפים על אחים בכורים וצעירים בשבט האנדוקה באמזונס? מה ניתן ללמוד משיוכים תרבותיים אלו? ד"ר אלירן ארזי עוסק בשאלות האלו במאמרו ״ Good for Myth, Bad for Ritual: The Younger Brother in Recent Andoque History (Northwest Amazonia, Colombia)״ שפורסם בכתב העת Journal of Anthropological Research. במאמר עוקב ארזי אחר הספירה הריטואלית ועל האופנים בהם סדר הלידה מתבטא בטקסי השבט, ומנתח את הרובד ההיסטורי והתרבותי העמוק שהם מגלמים. ארזי כתב לבחברת האדם על המאמר ועל האנדוקה.

מהן הקטגוריות החברתיות שדרכן ניתן לבחון דינמיקות היסטוריות – מגדר, מעמד, אתניות וגזע, שיוך דתי, שייכות לקבוצת אליטה כזו או אחרת? 

במאמר שלי אני בוחן את ההיסטוריה של עם האנדוקה מהאמזונס הקולומביאני בתשעים השנים האחרונות דרך הפריזמה של סדר הלידה, כלומר התכונות הסטראוטיפיות שמיוחסות לאחים בכורים ולאחים צעירים. המאמר מתמקד בתופעה פרדוקסלית: במיתולוגיה האנדוקה, לאח הצעיר תפקיד מפתח, אולם בחיים הטקסיים אנשים מזלזלים בחגיגות הטקסיות שמזוהות עם אחים צעירים, בעוד המחזור הטקסי שמזוהה עם האח הבכור זוכה ליוקרה רבה. כבן זקונים אחרי ארבעה אחים שנולדו בהפרש ניכר ממנו, נמשכתי בעת עבודת השדה למופעים המחמיאים של מוטיב האח הצעיר במיתולוגיה האנדוקה, ונותרתי תמה לגבי המופעים המבזים שלו בחיים הטקסיים, כמו גם להסברים של נחקריי בדבר תכונות האישיות שסדר הלידה מקנה לאחים. 

מאמרי עוסק בתקופה שלאחר רצח העם שהאנדוקה עברו בתחילת המאה העשרים, עת שועבדו, גורשו מאדמתם, הורעבו ונטבחו בידי ברוני גומי פרואנים. בשנות השלושים התאגדה מחדש קבוצה קטנה של כשלושים שורדים מתוך אוכלוסיה שהוערכה בכ-10,000 איש מספר עשורים קודם לכן. השורדים שבו לאדמה הילידית של האנדוקה, בנו מלוקה (בית מגורים גדול ומרכז לפעילות טקסית) וחנכו מחזור חגיגות טקסיות חדש, שחיוני להבטחת בריאותם ושלומם של הקהילה וחבריה. תהליך השיקום הצריך בחינה מחודשת ועדכון של הקורפוס המיתולוגי, כדי להסתגל למציאות החדשה שבה יש להתחתן מתוך לקבוצה על מנת לשרוד דמוגרפית ולעמוד בקשרי חליפין עם האדם הלבן ועם בני עמים ילידיים שכנים, שכן כוח הזרוע לא עומד עוד לצד האנדוקה. במיתוסים האלה, כפי שמעלה המחקר שלי, בולטת דמותו של האח הצעיר, שמסמל תכונות של חדשנות ויצירתיות, עורמה ונטילת יוזמה, על פני זו של האח הבכור, שמבטא חוסר גמישות, שמרנות וחוסר אונים. 

תוך דיאלוג עם תיאוריות פסיכולוגיות שמבקשות להסביר תכונות אישיות של אחים כפונקציה של סדר לידתם למשפחה, אני מחבר את התכונות המיוחסות לאחים בכורים וצעירים עם שתי אוריינטציות יחסים משלימות אך מנוגדות במערכת השארות של האנדוקה: קשר אנכי לאבות המשפחה ולזהות הקלאנית, שעוברת דרך האב, אל מול קשר אופקי לקרובי החיתון והנישואין (גיסים, חמים, וכו׳) ולחיות ורוחות הטריטוריה, שנתפסות בתור גילומים לא-אנושיים של קרובי החיתון. במבנה השארות של האנדוקה, האח הבכור מופקד על היחסים עם האבות והשמירה על הזהות הקלאנית, בעוד האח הצעיר מופקד על התקשורת עם קרובי החיתון האנושיים והלא-אנושיים – ומכאן התכונות הסטריאוטיפיות שמיוחסות לכל אחד מהם. בשנים שלאחר רצח העם, התכונות הסטריאוטיפיות של אחים צעירים היו נחוצות לשיקום את הקהילה, ולכן המיתוסים הבליטו את פעולותיהם של אחים צעירים. 

לעומת זאת, בספירה הריטואלית המצב היה שונה לחלוטין. לאנדוקה ישנן שתי התמחויות טקסיות – אדומה ולבנה. ההתמחות האדומה כוללת טקסי מלחמה שזכאים לערוך אחים בכורים, בעוד ההתמחות הלבנה מזוהה, בהסברים הרווחים בקרב הקהילה, עם שלום, והיא כוללת טקסים שמזוהים עם אחים צעירים. בשל הכתיבה האתנוגרפית הרבה על המעבר החד שנקטו האנדוקה ושכניהם מלוחמה בין-קלאנית ואף קניבליזם לפני רצח העם, לשיתוף פעולה בין קלאנים ובין עמים אחר רצח העם, הופתעתי לגלות שההתמחות האדומה – האגרסיבית – זוכה ליוקרה ופופולריות רבה, ואילו זו הלבנה – שנוקטת גישה שלווה – זוכה לבוז ואף סלידה בקרב הקהילה. 

במחקרים אנתרופולוגיים קודמים, המערכת הטקסית של האנדוקה נותרה סתומה וחוקרים לא ידעו כיצד למקם אותה ביחס למערכות הטקסיות של העמים השכנים לאנדוקה, שלכולם ארבע התמחויות טקסיות המחולקות, במודל האידיאלי, בין ארבעת בניו של הקפיטן בעל המלוקה, לפי סדר הלידה שלהם. 

במאמר, אני מתחקה אחר התהליך ההיסטורי שבו מערכת בת ארבע התמחויות הפכה למערכת בת שני קטבים בלבד, כשההתמחות הטקסית של האח הבכור בכל שושלת הנהגה—שעסקה בהמשכיות הקלאן—הפכה להתמחות האדומה, ואילו שלוש ההתמחויות של אחיו הצעירים יותר, שעוסקות במשא ומתן וחליפין עם קרובי חיתון אנושיים ולא אנושיים – נכללו עם הזמן תחת ההתמחות הלבנה. בספירה הטקסית, אוריינטציית היחסים של אחים בכורים וצעירים, ולא תכונותיהם הסטריאוטיפיות, הן שזוכות להבלטה. 

מכיוון שבתקופת השיקום הייתה העדפה לגידול דמוגרפי של האוכלוסיה ושימור קלאני האב באמצעות חליפין לא שוויוני של נשים, שבמסגרתו יותר נשים יתחתנו לתוך הקהילה האנדוקה מאשר אלו שיינשאו מחוצה לה, הטקסים האדומים האגרסיביים, שחוגגים את הזהות של קלאן האב, זכו ליוקרה רבה יותר על פני הטקסים הלבנים שחוגגים חליפין שוויוניים עם הגיסים. יתרה מכך, המעורבות הגדלה והולכת של האנדוקה בכלכלה האזורית בעשורים האחרונים, שבמסגרתה הם מנסים לצוד ולקצור חיות וצמחים רבים יותר מבלי לסבול את נקמת הרוחות השומרות על משאבי הטבע האלה, גרמה להעדפת הטקסים האדומים – שמשקפים את הפחתת סוכנותם של החיות, הצמחים ורוחות היער, והתייחסות אליהן יותר כאובייקטים – על פני אלו הלבנים, שמכירים בסובייקטיביות של ישויות לא-אנושיות אלה ומבקשים לבוא עמן במשא ומתן. 

במלים אחרות, התפקיד הריטואלי של האח הבכור מקושר הן להמשכיות אגנטית (הזדהות עם קלאן האב והקרובים מצד האב) והן למעמד עדיף של האדם בתוך הטבע הכרוך בשליטה וניצול, בעוד התפקיד הריטואלי של האח הצעיר מזוהה עם יחסים שוויוניים והדדיים של האדם עם קרובי החיתון האנושיים ועם הישויות הלא אנושיות. בכך, אני מראה כיצד תיאוריות מקומיות בדבר הקשר בין סדר לידה ואוריינטציות יחסים מקבלות את משמעותן בתוך מבני שארות קונקרטיים ותפיסות מסוימות של יחסי אדם-חיה, וכיצד בחינת התיאוריות הללו עשויה לשפוך אור על האסטרטגיות שבני החברה נוקטים מול שחקנים אנושיים ולא אנושיים בנסיבות היסטוריות נתונות.